היסטורית הגאולה

פרק 29 - צליבתו של ישוע

ישוע, בנו האהוב של אלוהים, הובל החוצה ונמסר לידי ההמון כדי שהם יצלבו אותו. תלמידיו והמאמינים בו מאזור ירושלים הצטרפו לקהל שהלך בעקבותיו לגולגלתא. ביניהם הייתה אמו של ישוע, שאותה הוביל יוחנן, תלמידו האהוב של ישוע. ליבה סבל מכאב שקשה לתאר, אבל היא, כמו גם תלמידיו, קיוותה שהמחזה הנוראי הזה ייגמר כהרף עין, מיד כשיפגין ישוע את כוחו ויופיע בפני אויביו כבנו של אלוהים. אבל, לב של אם, שב והתמלא בייאוש כשנזכרה במילותיו, שבהן תיאר בתמציתיות את מה שצריך היה לקרות ביום הזה. SRHeb 116.1

ברגע שבו יצא ישוע מהשער של בית פילאטוס, הוטל על כתפיו המדממות והפגועות צלב שהוכן קודם לכן עבור בר- אבא. גם שני שותפיו של בר-אבא נידונו למוות יחד עם ישוע, וגם הם היו צריכים לשאת על כתפיהם את הצלב. המשיח לקח את משאו, אבל אחרי כמה צעדים, עקב אובדן דם, עייפות- יתר וכאב, הוא נפל על האדמה והתעלף. כשחזר לעשתונותיו שוב הונח הצלב על כתפיו והוא אולץ להתחיל לצעוד. הוא נשא את משאו בשתיקה, רועד, אבל אחרי כמה צעדים נפל כאילו שכשלו רגליו. ברגע הראשון נדמה היה שמת, אבל לאחר זמן-מה הוא התעורר שוב. הכוהנים והמושלים שהיו בקהל לא חשו שמץ של אהדה לקורבנם הסובל, אבל הבינו שהוא אינו מסוגל להמשיך ולסחוב את משאו- כלי ההריגה. בעודם תוהים מה לעשות, התקרב אל הקהל שמעון איש קוריני, שהתכוון לעלות לירושלים. הקהל, מוסת על-ידי הכוהנים, תפס אותו ואילץ אותו לשאת את הצלב של ישוע. בניו של שמעון היו חסידיו של ישוע, אבל שמעון עצמו לא היה תלמידו. SRHeb 116.2

בתוך ההמון הרב שהלך אחרי ישוע היו רבים שלעגו לו, אבל היו גם כאלה שמיררו בבכי. הם זכרו בהכרת-תודה כל מה שעשה עבורם. אותם אנשים שבזכותו נרפאו מכל מיני מחלות, ואחרים שחזרו לחיים לאחר מותם - כולם סיפרו בקול רם על מעשיו הנפלאים ודרשו לשמוע מהו אותו פשע שפשע ישוע, ומדוע נוהגים איתו כאילו היה כולו רשע. הרי רק כמה ימים לפני כן ליוו אותו המוני אנשים בקריאות שמחה, “הושע-נא!” ונופפו בענפי דקל כשהוא נכנס בחגיגיות לירושלים. אבל רבים מאלה שבירכו והללו אותו בצעקותיהם נסחפו עם ההמון הזועם ועכשיו צעקו,“ייצלב!” SRHeb 116.3