היסטורית הגאולה

ישוע בפני הורדוס

בתוך כך נודע לפילאטוס שהמלך הורדוס נמצא בירושלים. בהקלה רבה, מתוך שהוא מקווה לפטור את עצמו מאחריות הוא שלח אליו את ישוע ואת אלה שהאשימו אותו. הורדוס עצמו היה שקוע עמוק בחטא. הוצאתו להורג של יוחנן המטביל השאירה חותם כבד על נשמתו, שממנו לא הצליח להתאושש. כששמע על ישוע ועל מעשי הנסים שעשה הוא היה מבוהל. הוא חשב שזהו יוחנן המטביל שקם מן המתים. כשהובילו את ישוע אליו, הורדוס קיבל את ההחלטה הזאת של פילאטוס כהכרה לכוחו, לשלטונו ולצדקנותו. עובדה זו הפכה אותם לחברים, אף-על-פי שלפני כן היו אויבים. היה זה תענוג עבור הורדוס לראות את ישוע. הוא ציפה שישוע יבדר אותו, שיעשה נס כלשהוא, אבל ישוע מעולם לא עשה דבר בגלל סקרנות, ולא ניסה להגן על עצמו. הוא ניצל את הכוח המופלא האלוהי שלו כדי להציל אחרים, אבל לא הורדוס - בדיוק כמו שענה על שאלותיהם של אויביו, בשביל עצמו. ישוע ענה בשתיקה על השאלות הרבות של שהאשימו אותו נמרצות. שליט יהודה רתח מזעם. הוא ראה שישוע אינו פוחד ממנו, ויחד עם לוחמיו לעג ברשעות לבנו של אלוהים. אבל הוא נדהם כשהביט במראהו החיצוני, האצילי והאלוהי של ישוע ובהתנהגותו - ביטחון מלא וחוסר־ פחד - בעומדו בפני מאשימיו. הורדוס, שלרגע חשש לגזור את הדין, שלח את ישוע שוב לפילאטוס. השטן ומלאכיו ניסו לפתות את פילאטוס, ניסו להשפיע עליו ולגרום לו לגזור מוות על ישוע, ובכך לגזור מוות גם על עצמו. הם שכנעו אותו באומרם שאם הוא אינו רוצה להשתתף במשפט של SRHeb 114.5

ישוע יעשו זאת אחרים כיוון שההמון בכל זאת רוצה לשפוך את דמו, ושאם הוא לא יגזור עליו את צליבתו, הוא יאבד את שליטתו ואת כבודו והכול יאשימוהו על שהאמין למתחזה. פילאטוס פחד לאבד את מקומו ואת סמכותו, ולכן נתן הסכמתו לצליבת ישוע. אף-על־פי שהאשים את האנשים בהמון שדמו של ישוע על ידיהם, הקהל לא התנגד וצעק, “דמו עלינו ועל-בנינו” (הבשורה הקדושה על-פי מתי, כ”ז:25), SRHeb 115.1

פילאטוס בכל זאת לא נשאר נקי מדמו של ישוע, כיוון שכוונותיו ואהבת התהילה היו חשובים לו יותר מכל, והוא גזר מוות על אדם חף מפשע. לו היה פילאטוס מקשיב רק לעצמו והולך בעקבות דעותיו, הוא לא היה משתתף במשפט ובהחלטה להמית את ישוע. SRHeb 115.2

מראהו, התנהגותו ומילותיו של ישוע במהלך המשפט הרשימו עמוקות את רוב הנוכחים. SRHeb 115.3

תוצאות ההשפעה הזאת התבררו לאחר צליבתו. בין אלה שאחר-כך הצטרפו לכנסייה, היו רבים אשר השתכנע באלוהות של ישוע המשיח רק במהלך משפטו. SRHeb 115.4

השטן זעם כשראה שכל מעשי האכזריות שעוללו היהודים לישוע, שנעשו כולם בהשפעתו, לא נגעו בנשמתו. אף שהמשיח קיבל על עצמו את הטבע האנושי, הכוח האלוהי היה עמו ותמך בו, והוא לרגע לא סטה מרצונו של אביו. SRHeb 115.5