היסטורית הגאולה

תחינת משה

משה נכנס למשכן כדי לדבר עם אלוהים. “ויאמר יהוה אל-משה, עד-אנה ינאצני העם הזה; ועד-אנה, לא-יאמינו בי, בכל האתות, אשר עשיתי בקרבו. אכנו בדבר, ואורשנו; ואעשה, אתך, לגוי-גדול ועצום, ממנו. ויאמר משה, אל-יהוה: ושמעו מצרים, כי-העלית בכחך את-העם הזה מקרבו. ואמרו, אל-יושב הארץ הזאת, שמעו כי-אתה יהוה, בקרב העם הזה: אשר-עין בעין נראה אתה יהוה, ועננך עמד עלהם, ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם, ובעמוד אש לילה. והמתה את-העם הזה, כאיש אחד; ואמרו, הגוים, אשר-שמעו את-שמעך, לאמר. מבלתי יכלת יהוה, להביא את-העם הזה, אל־ הארץ, אשר-נשבע להם; וישחטם, במדבר.” SRHeb 86.3

משה אינו רוצה לראות בהשמדתם של בני ישראל ומסרב להצעת האל לברוא עם חדש וטוב יותר מזה. עבדו הנאמן של אלוהים מביע את אהבתו לעמו ומגן על כבודו של הבורא שלו ועל כבודו של עמו, “וכאשר נשאתה לעם הזה, ממצרים ועד-הנה.” לפני כן הראה אלוהים את חסדו לעמו כפוי הטובה, וכעת טוב ליבו לא השתנה אף שחוסר הכבוד של העם גדל מאוד. משה התחנן בפני אלוהים, “סלח-נא, לעון העם הזה--כגדל חסדך; וכאשר נשאתה לעם הזה, ממצרים ועד־ הנה” SRHeb 86.4

“ויאמר יהוה, סלחתי כדברך. ואולם, חי- אני: וימלא כבוד-יהוה, את-כל-הארץ. כי כל-האנשים, הראים את-כבדי ואת- אתתי, אשר-עשיתי במצרים, ובמדבר; וינסו אתי, זה עשר פעמים, ולא שמעו, בקולי. אם-יראו, את-הארץ, אשר נשבעתי, לאבתם; וכל-מנאצי, לא יראוה. ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו, וימלא, אחרי--והביאתיו, אל-הארץ אשר-בא שמה, וזרעו, יורשנה.” SRHeb 86.5