היסטורית הגאולה

ושוב ישראל מתמרמרת

“ותשא, כל-העדה, ויתנו, את-קולם; ויבכו העם, בלילה ההוא. וילנו על-משה ועל-אהרן, כל בני ישראל; ויאמרו אלהם - כל-העךה, לו-מתנו בארץ מצרים, או במגבר הזה, לו-מתנו. ולמה יהוה מביא אתנו אל-הארץ הזאת, לנפל בחרב—נשינו וטפנו, יהיו לבז; הלוא טוב לנו, שוב מצרימה. ויאמרו, איש אל-אחיו: נתנה ראש, ונשובה מצרימה. ויפל משה ואהרן, על-פניהם, לפני, כל-קהל עדת בני ישראל.” SRHeb 85.5

בני ישראל לא רק התלוננו על משה, אלא גם האשימו את אלוהים עצמו בכך ששיקר להם כשהבטיח להם את ארץ שאינם יכולים לכובשה. דברי המרדנות שלהם התגברו כל-כך עד ששכחו את כוחו של אלוהים, שהוציאם מארץ מצרים ועשה להם נסים רבים במהלך כל דרכם במדבר. הם החליטו לבחור מנהיג חדש כדי שיחזירם למצרים, למקום שבו היו עבדים וסבלו סבל רב. בסופו של דבר הם בחרו לעצמם מנהיג חדש, ומנעו ממשה - מנהיגם הסבלני - את כל זכויות היתר, בעודם רוטנים כלפי אלוהים. SRHeb 85.6

משה ואהרון נפלו ארצה בפני אלוהים בנוכחות בני ישראל, מבקשים ממנו להראות את טובו לעמו המורד. אבל הייאוש והעצב שלהם היו כה גדולים עד שנותרו חסרי מילים, ולא יכלו אפילו לבטא את רצונם. אז קרעו כלב ויהושע בן-נון את בגדיהם, מיואשים, “ויאמרו, אל-כל-עדת בני-ישראל לאמר: הארץ, אשר עברנו בה לתור אתה--טובה הארץ, מאד מאד. אם-חפץ בנו, יהוה--והביא אתנו אל-הארץ הזאת, ונתנה לנו: ארץ, אשר-הוא זבת חלב ודבש. אך ביהוה, אל-תמרדו, ואתם אל־ תיראו את-עם הארץ, כי לחמנו הם; סר צלם מעליהם ויהוה אתנו, אל-תיראם.” SRHeb 86.1

“סר צלם מעליהם” - הכנענים מילאו את מידת עוולותיהם וההגנה האלוהית נמנעה מהם. אבל הם חשו עצמם מוגנים לגמרי ולא התכוננו כלל למלחמה. לכן, בהתאם לברית שאותה כרת אלוהים עם אברהם, הארץ אמורה הייתה להיות שייכת לישראל. אבל דבריהם של כלב ויהושע בן-נון לא השפיעו על האנשים כפי שאמורים היו להשפיע, ובני ישראל המשיכו למרוד בעקשנות. נוסף לכך, דברי השניים גרמו לזעמם של בני העם והם החלו לצעוק ולומר שיש לסקול את כלב ואת יהושע בן-נון באבנים. הם אף התכוונו לעשות זאת, וכך היה קורה אלמלא התערב אלוהים בדרך נס ובמלוא תהילתו הנוראה במשכן בפניהם של כל בני ישראל. SRHeb 86.2