היסטורית הגאולה

פרק 20 - דיווח המרגלים

(במדבר, י”ג, י”ד)

אלוהים ציווה על משה לשלוח שנים-עשר אנשים, נציג ממנהיגי כל השבטים, לחקור את ארץ כנען, שאליה התכוון להביא את בני ישראל. השליחים הלכו וחזרו כעבור ארבעים יום. הם הראו לאהרון ולמשה ולכל שאר בני העם את הפירות שאותם הביאו מהארץ ההיא. כשראו הכול את הפירות הנהדרים שאותם הביאו השליחים כהוכחה, הם הסכימו שהארץ טובה. בין הפירות היו רימונים ותאנים שצמחו לרוב בארץ ההיא, ואשכול הענבים גדול ששני אנשים נשאו על מקל. SRHeb 85.1

כשסיפרו על עושרה ופוריותה של ארץ כנען, טענו החוזרים, מלבד שניים מהם, שבני ישראל לא יוכל לכבוש אותה. הם אמרו ששוכני הארץ חזקים מאוד ועריהם מוקפות חומות כבירות. יותר מכול הם סיפרו ביראה על הנפילים, בני הענקים המתגוררים גם הם בארץ כנען. אחרי שתיארו כל זאת, הכריזו המרגלים שבני ישראל לעולם לא יוכלו לכבוש ארץ זו. SRHeb 85.2

כששמעו העברים את ההודעה, הם התאכזבו מאוד והחלו להאשים את משה בכול. הם אפילו לא חשבו לשים מבטחם באלוהים, שאם הביאם למקום הזה, הוא, כמובן, ייתן להם את הארץ הזאת. הם התייאשו מייד, לא בטחו בזה שהוביל אותם במדבר במשך כל הזמן הזה, ולא תיארו לעצמם את עצמת כוחו של אלוהים. הם נזפו במשה ואמרו זה לזה בייאוש, “הארץ אשר עברנו בה לתור אתה, ארץ אכלת יושביה הוא.” SRHeb 85.3

כלב ויהושע בן-נון ניסו להרגיע אותם, אבל האנשים היו נלהבים עד כדי כך שלא יכלו ולא רצו להקשיב לקולם של השניים. כששככה מעט ההמולה פנה כלב שוב אליהם. הוא אמר, “עלה נעלה וירשנו אתה--כי-יכול נוכל, לה.” אבל אלה שהלכו איתו לתור את הארץ, אמרו, “לא נוכל, לעלות אל-העם: כי-חזק הוא, ממנו”. הם המשיכו להפיץ את דבריהם הרעים והשלילים והכריזו בפני בני העם שכל האנשים בארץ ההיא הם “ילדי הענק”. “ושם ראינו, את- הנפילים בני ענק--מן-הנפלים; - אמרו, - ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם.” SRHeb 85.4