היסטורית הגאולה

חזרה לכנען

יעקוב כינס את כל משפחתו, לקח את כל אשר היה לו, ובנצלו את היעדרו של לבן עזב את ביתו. כעבור שלושה ימים שב לבן לביתו, וכשנודע לו דבר עזיבתו של יעקוב זעם עד מאוד. הוא החל לרדוף אחרי הבורחים וביקש להחזירם בכוח. כשלבן כמעט השיגם ריחם אלוהים על יעקוב, הופיע בחלומו של לבן וציווה עליו לא לומר לחתנו דבר- מטוב ועד רע, קרי לא לנסות לשכנעו לחזור, בכוח או בהבטחות חנפות. SRHeb 51.1

כשלבן השיג את יעקוב הוא שאלו מדוע החליט לברוח מביתו בלי לומר דבר ולקחת איתו את שתי בנותיו, כאילו היו שבויות בידיו. לבן המשיך את דבריו ואמר, “יש-לאל ידי, לעשות עמכם רע; ואלוהי אביכם אמש אמר אלי לאמור, השמר לך מדבר עם-יעקוב-- מטוב עד-רע.” SRHeb 51.2

יעקוב פירט בפניו את כל המעשים הרעים שעשה לו והדגיש שלבן תמיד ניסה לנצל כל דבר לטובתו אישית. הוא הזכיר לו את עבודתו הנאמנה כל אותן שנים ואמר, “טרפה, לא-הבאתי אליך--אניכי אחטנה, מידי תבקשנה; גנבתי יום, וגנבתי לילה. הייתי ביום אכלני חורב, וקרח בלילה; ותדד שנתי, מעיני.” SRHeb 51.3

הוסיף יעקוב ואמר, “זה-לי עשרים שנה, בביתך, עבדתיך ארבע-עשרה שנה בשתי בנותיך, ושש שנים בצאנך; והחלף את-משכרתי, עשרת מונים. לולי אלוהי אבי אלוהי אברהם ופחד יצחק, היה לי--כי עתה, ריקם שלחתני; את-עניי ואת-יגיע כפי, ראה אלוהים--ויוכח אמש.” SRHeb 51.4

לבן נרגע. הוא הבטיח ליעקוב שכל רצונו היה לראות את בנותיו ואת נכדיו ולהיפרד מהם לשלום, וכי לא רצה לגרום שום רע לאיש מהם. הוא הציע לכרות ברית בין ביתו לבין יעקוב ומשפחתו, “ועתה, לכה נכרתה ברית-- אני ואתה; והיה SRHeb 51.5

לעד, ביני ובינך. ויקח יעקוב, אבן; וירימה, מצבה. ויאמר יעקוב לאחיו לקטו אבנים, ויקחו אבנים ויעשו-גל; ויאכלו שם, על-הגל.” SRHeb 51.6

“ייצף יהוה ביני ובינך: כי נסתר, איש מרעהו. אם-תענה את-בנותי, ואם-תקח נשים על-בנותי--אין איש, עמנו; ראה, אלוהים עד ביני ובינך.” SRHeb 51.7

יעקוב נשבע לפני אלוהים שלא יישא נשים אחרות על פני נשותיו. “ויאמר לבן, ליעקוב: הנה הדל הנה, והנה המצבה, אשר יריתי, ביני ובינך. עד הדל הנה, ועדה המצבה: אם-אני, ל א-אעבור אליך את-הגל הנה, ואם-אתה לא-תעבור אלי את-הגל הנה ואת־ המצבה הנאת, לרעה. אלוהי אברהם ואלוהי נחור, ישפטו בינינו-- אלוהי, אביהם; וישבע יעקוב, בפחד אביו יצחק.” SRHeb 51.8

יעקוב המשיך ללכת ובדרך פגש מלאכי אלוהים. הוא הביט בהם ואמר, “מחנה אלוהים זה.” בחלומו ראה איך הקיפו מלאכים את המחנה. יעקוב שלח שליחים אל אחיו עשיו ואיגרת פיוס בידם. “וישבו, המלאכים, אל-יעקוב, לאמור: באנו אל־ אחיך, אל-עשיו, ודם הולך לקראתך, וארבע-מאות איש עמו. ויירא יעקוב מאוד, ויצר לו; ויחץ את-העם אשר- אתו, ואת-הצאן ואת-הבקר והגמלים--לשני מחנות. ויאמר, אם-יבוא עשיו אל-המחנה האחת והכהו--והיה המחנה הנשאר, לפליטה.” SRHeb 51.9

“ויאמר, יעקוב, אלוהי אבי אברהם, ואלוהי אבי יצחק: יהוה האומר אלי, שוב לארצך ולמולדתך--ואיטיבה עמך. קטונתי מכול החסדים, ומכל-האמת, אשר עשית, את-עבדך: כי במקלי, עברתי את-הירדן הזה, ועתה הייתי, לשני מחנות. הצילני נא מיד אחי, מיד עשיו: כי-ירא אנוכי, אותו--פן-יבוא והכני, אם על-בנים. ואתה אמרת, היטב איטיב עמך; ושמתי את-זרעך כחול הים, אשר ל א-יספר מרוב.” SRHeb 52.1