היסטורית הגאולה

שנות הגלות של יעקוב

רבקה הצטערה מאוד על שנתנה עצה שגויה ליעקוב, ושבגללה היה עליה להיפרד מבנה לתמיד. בנה האהוב נאלץ לברוח מביתם כדי להתחבא מזעמו של עשיו, ואמו לא ראתה עוד את פניו לעולם. יצחק חי עוד שנים רבות אחרי שבירך את יעקוב, ובמשך חייו ראה את התנהגותם של בניו ונוכח לדעת שבסופו של דבר הייתה ברכתו שייכת ליעקוב בזכות. SRHeb 50.1

בחיי המשפחה לא היה אושרו של יעקוב מושלם, אף ששתיים מנשותיו היו אחיות. כשעבד שבע שנים אצל לבן בשביל לקבל את הבת רחל, הוא קיבל בסופן דווקא את הבת לאה. לבן רימה אותו, וכשנודע לו דבר השקר והוא הבין שלאה עצמה השתתפה בהונאה, כבר לא היה מסוגל לאהוב אותה. לבן רצה להשאיר אצלו עובד חרוץ כיעקוב, ולכן החליט לשקר לו ולהשיא לו את לאה במקום את רחל. יעקוב נזף בלבן בזעם על ששם לצחוק את רגשותיו לרחל כשנשא את לאה, שאותה לא אהב. לבן ביקש ממנו לקבל את לאה ולא לסרב מלהתחתן איתה, כיוון שאם יעשה כן תהיה זו חרפה גדולה, לא רק ללאה, אלא גם לכל משפחתה. יעקוב נקלע למצב קשה מאוד. הוא החליט להישאר עם לאה, אבל גם לא לוותר על אהבתו ולהתחתן גם עם רחל. וכך, במשך כל חייו, הוא אהב את רחל הרבה יותר מאת לאה אחותה. SRHeb 50.2

לבן נהג באנוכיות רבה כלפי יעקוב. הוא חשב איך יוכל לנצל לטובתו את עבודתו וחריצותו של יעקוב. אף שיעקוב רצה לעזוב את לבן, הוא לא עשה כן כיוון שפחד לפגוש את אחיו, עשיו. הוא שמע את בניו של לבן מתלוננים, “לקח יעקוב את כל-אשר לאבינו; ומאשר לאבינו--עשה, את כל-הכבוד הזה. וירא יעקוב, את-פני לבן; והנה איננו עמו, כתמול שלשום.” SRHeb 50.3

יעקוב היה מודאג. הוא לא ידע באיזו דרך עליו ללכת והחליט לסמוך על אלוהים. הוא ביקש מהבורא להוביל אותו.”ויאמר יהוה אל-יעקוב, שוב אל-ארץ אבותיך ולמולדתך; ואהיה, עמך.” SRHeb 50.4

“וישלח יעקוב, ויקרא לרחל וללאה, השלה, אל-צאנו. וי אמר להן, רואה אנוכי את-פני אביכן, כי-איננו אלי, כתמול שלשום; ואלוהי אבי, היה עמדי. ואתנה, ידעתן: כי, בכל-כוחי, עבדתי, את-אביכן. ואביכן התל בי, והחלף את-משכרתי עשרת מונים; ול א-נתנו אלוהים, להרע עמלי.” יעקוב סיפר לנשיו איך אמר לו אלוהים בחלומו לעזוב את לבן ולחזור למולדתו. רחל ולאה התקוממו נגד מעשיו של אביהן, וכסיפר להן יעקוב על כל אשר עשה אביהן נגדם והציע להן לעזוב את לבן יחד איתו, אמרו לו רחל ולאה, “העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו. הלוא נכריות נחשבנו לו, כי מכרנו; ויאכל גם- אכול, את- כספנו. כי כל- העושר, אשר הציל אלוהים מאבינו-- לנו הוא, ולבנינו; ועתה, כול אשר אמר אלוהים אליך-- עשה.” SRHeb 50.5