היסטורית הגאולה

בו ההבטחה

כשראתה הגר את שמחתם הרבה של אברהם ושרה לאחר הולדתו של יצחק, לא יכלה עוד לרסן את קנאתה. פעמים רבות שבה ואמרה לבנה ישמעאל, שכבנו של אברהם יזכה לברכה אלוהית מיוחדת, ושהוא היורש לכל מה שאלוהים הבטיח לאברהם. ישמעאל, שחלק עם אמו את רגשותיה, כעס גם הוא כשראה את שמחתם של אברהם ושרה בבנם יצחק. הוא בז לו, כיוון שידע שמעכשיו יהיה יצחק הבן המועדף. שרה הבחינה בעוינותו של ישמעאל לבנה ודאגה. היא סיפרה לאברהם על התנהגותו חסרת הכבוד של ישמעאל אליה ואל בנה יצחק, והציעה לו, “גרש האמה הז את, ואת- בנה: כי ל א יירש בן-האמה הז את, עם-בני עם-יצחק.” SRHeb 44.1

אברהם היה מדוכא מאוד. הרי ישמעאל גם הוא בנו האהוב. איך יוכל לסלק מעל פניו? בצר לו פנה אברהם לאלוהים בתפילה. דרך מלאכיו המליץ אלוהים לאברהם להקשיב לדבריה של אשתו שרה, כיוון שאסור שקשר הדוק שלו לישמעאל או להגר יפריעו להרמוניה המלאה בינו לבין שרה. רק בדרך זו אפשר היה להחזיר למשפחתו את אושרם והבנתם הקודמים. המלאך ניחם את אברהם והבטיח שישמעאל, אף-על-פי שייאלץ לעזוב את בית אביו, לא ימות. אלוהים לא יזנחו ולא יעזוב אותו, אלא יגן עליו, כיוון שהוא בנו של אברהם. עוד הבטיח אלוהים שגם ישמעאל יהיה אב לעם רב. SRHeb 44.2

אברהם היה בעל אופי נדיב ואצילי, ותכונותיו אלה התבטאו בעיקר כשהתחנן בפני אלוהים וגונן על תושבי סדום. רוחו האיתנה נאלצה לסבול סבל רב. ליבו היה מלא רגשות אהבה אבהית עמוקה, והוא התעצב עצב שאין לתארו כששלח את הגר ואת ישמעאל לנדוד בארץ זרה. SRHeb 44.3

לו היה אלוהים מאשר את הפוליגמיה, הוא לא היה מאפשר לאברהם לשלוח את הגר ואת בנה. במעשה זה הראה אלוהים לכול שעל זכויות ואושר של חיי נישואין צריך לשמור ולהגן, אפילו במחיר של הקרבה גדולה. משפחה אמורה להיות מוגנת מפני כל צרה שהיא ובכל מחיר. שרי הייתה אשתו הראשונה והיחידה של אברהם, ולפיכך זכאית להיות אישה ואם, זכות שלא ניתנה לאף אחד אחר במשפחתם. היא כיבדה את בעלה וקראה לו “אדון”, אבל כשהוא חילק את אהבתו בינה לבין הגר, היא החלה לקנא. אלוהים לא גינה אותה על התנהגותה. להפך, המלאכים נזפו באברהם על שאיננו מאמין בכוחותיו של אלוהים, ועל שחוסר-אמונו הביא לכך שנישא להגר כאילו דרכה תתגשם הבטחתו של אלוהים. SRHeb 44.4