היסטורית הגאולה

התנשאות של הגר

כשנישאה הגר לאברהם היא התגאתה מאוד והחלה להתנשא מעל שרה. היא החמיאה לעצמה בחושבה שהיא הולכת להיות אם לעם גדול, אשר אלוהים הבטיח להביא לעולם דרך אברהם. אברהם אמור היה להקשיב לכל תלונותיה של שרה על התנהגותה של הגר, ולספוג תוכחות והאשמות על כך, שהוא עצמו אשם בכך. אברהם דאג וסבל, ולבסוף אמר לשרה שהגר היא שפחתה וזכותה לצוות עליה כיצד לנהוג. אולם לסלק מביתו את הגר שאמורה הייתה ללדת קרוב את ילדו שדרכו, כך סבר, תתממש הבטחתו של אלוהים, אברהם סירב. הוא הזכיר לשרה שנישואיו להגר היו מראש בקשתה שלה. הוא עצמו לא היה יוזם זאת לעולם. SRHeb 43.3

אולם בזאת לא היה די. גם הגר התלוננה באוזני אברהם - על שרה, על התנהגותה, על יחסה הרע ועל מילותיה המעליבות. אברהם היה לכוד. אם ינסה להרגיע את הגר, יגרום הדבר לקנאה רבה יותר מצידה של שרה, אשתו הראשונה, שאותה אהב מאוד. הגר, שלא יכלה לשאת יותר את המצב, נמלטה מביתו של אברהם ו”מפני שרי.” מלאך ששלח אלוהים מצאה במדבר, ואחרי שניחם אותה, הביע מורת רוח מהתנהגותה המתנשאת וביקש ממנה לחזור ולציית לגברתה. SRHeb 43.4

אחרי הולדתו של ישמעאל התגלה אלוהים לאברהם ואמר, “והקמ תי את־בריתי ביני ובינך, ובין זרעך אחריך לד ר תם לברית עולם.” אלוהים, דרך מלאכיו, חזר על הבטחתו לכך ששרה אמורה ללדת בן ולהיות אם לעם רב. אבל אברהם עדיין לא הבין את הבטחתו זאת של אלוהים. מחשבותיו התרכזו בישמעאל, ממנו, חשב, ייוולדו העמים הרבים שעליהם דיבר אלוהים. באהבתו לבנו קרא אברהם, “לו ישמעאל, יחיה לפניך.” SRHeb 43.5

שוב, אבל הפעם ביתר בהירות ובהחלטיות, חזר אלוהים על הבטחתו לאברהם, “שרה אשתך, י לדת לך בן, וקראת את־שמו יצחק; והקמ תי את־בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו.” אלוהים ציווה על המלאכים שאותם שלח להשמיד את העיר סדום, לבקר את אברהם בביתו, והם הסבירו לו בשפה קלה להבנה ששרה תלד בן. SRHeb 43.6