היסטורית הגאולה

ניסיוו האמונה הגדול ביותר

ושוב ניסה אלוהים את אברהם, הפעם במבחן הנורא ביותר. אם אברהם היה עומד במבחן הראשון ומחכה בסבלנות להגשמת הבטחתו של אלוהים ולא נישא להגר, לא היה עליו לעמוד בניסיון כה קשה, ניסיון שבו לא עמד עוד אף אדם לפניו. אלוהים ציווה על אברהם, “קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת, את-יצחק, ולך-לך, אל-ארץ המ ריה; והעלהו שם, לע לה, על אחד ההרים, אשר א מר אליך.” SRHeb 44.5

אברהם לא היסס לרגע וספק לא עלה בליבו כאשר שמע את הציווי. בשעת בוקר מוקדמת הוא לקח שניים ממשרתיו, עצים למזבח ואת בנו יצחק, והלך למקום שאלוהים הורה לו. הוא לא סיפר לשרה על כוונותיו האמיתיות של הליכתם, כיוון שידע שאהבתה ליצחק תגרום לה להטיל ספק באמונתה באלוהים, והיא תנסה להפריע לתוכניתו. אברהם גם לא אפשר לרגשות האבהיים לעצור אותו מביצוע פקודתו של אלוהים. דבריו של אלוהים אמורים היו לגעת ברגשות העמוקים והעדינים ביותר של נשמתו, “קח-נא את-בנך.” ואז, כאילו מנסה לגעת בליבו עמוק יותר, אלוהים הוסיף, “את-יחידך אשר- אהבת”, כלומר את בנו היחיד, בן ההבטחה, “והעלהו שם, לע לה.” SRHeb 45.1

שלושה ימים טייל האב האוהב עם בנו היחיד. היה לו די זמן כדי לחשוב על דבריו של אלוהים ולהטיל בהם ספק, אם רק באמת היה נוטה לספק. אבל לאברהם לא היה שמץ של חוסר אמון באלוהים. עכשיו הוא היה בטוח בכך שהבטחתו של אלוהים תתגשם דרך יצחק, ולא דרך ישמעאל, כיוון שכך אמר לו אלוהים בדרך הברורה ביותר. SRHeb 45.2

אברהם האמין בנחישות שיצחק הוא הבן המובטח. הוא האמין גם שאלוהים התכוון בדיוק למה שאמר, כשציווה עליו לעלות לו את בנו לעולה. אברהם לא פקפק בהבטחה האלוהית והאמין שאל שדי, שהעניק לשרי בן כשהייתה כבר בגיל זיקנה ושציווה עליו לקחת חיים מהבן הזה, יכול להחזיר את יצחק לחיים ולהקים אותו לתחייה. SRHeb 45.3

אברהם אמר לעבדיו שהוא רוצה להשתחוות לאלוהים, רק הוא ובנו, והורה להם להמתין לו בדרך. הוא פחד שאהבתם של העבדים ליצחק תפריע לכל אשר התכוון לעשות - מילוי מצוות האל. הוא לקח את גזרי העץ, עמס אותם על כתפיו של יצחק, ולקח גם אש ומאכלת. הוא היה מוכן לבצע את ההוראה הנוראית אשר אלוהים נתן לו! האב ובנו המשיכו ללכת הלאה ביחד. “וי אמר יצחק אל-אברהם אביו, וי אמר אבי, וי אמר, הנני בני; וי אמר, הנה האש והעצים, ואיה השה, לע לה.וי אמר, אברהם, אל הים יראה-לו השה לע לה, בני; וילכו שניהם, יחדו.” האב האוהב, הסובל ועיקש הזה הלך ליד בנו בביטחון. כשהגיעו למקום שאלוהים אמר, בנה אברהם מזבח, הניח עליו את גזרי העץ והכין את כל הדרוש להקרבת הקורבן. אחר-כך פנה אברהם ליצחק והסביר לו שאלוהים ציווה עליו להקריב אותו. הוא סיפר ליצחק על הבטחתו של אלוהים, שעליה חזר הבורא פעמים רבות, על כך שיצחק אמור להיות אב לעם גדול. אברהם הוסיף שהוא מקווה שלאחר שיבצע את אשר אלוהים ציווה עליו - להקריב את יצחק - הבורא יקיים את הבטחתו, כיוון שהוא יכול להחזיר ליצחק את חייו. SRHeb 45.4