היסטורית הגאולה

החיה וצלמה

החיה הראשונה המוזכרת בנבואה מייצגת את הכנסייה הרומית-קתולית, גוף דתי, אשר במסגרת סמכויותיו נמצאים גם שלטון חילוני ורשות להעניש את כל הפורש ממנו. צלם החיה מסמל גוף דתי אחר בעל סמכויות מאותו סוג. היווצרות הצלם הוא מעשי ידי החיה עצמה, שהקמתו הידידותית ונאומיה הענוים מהווים סמל בוהק של ארצות הברית. בצלם החיה אנו יכולים לראות את תוויה הבולטים של האפיפיורות. כשיגיע המועד שבו יתאחדו כל כנסיות ארצות הברית סביב דוקטרינות המקובלות ויחלו להפעיל את השפעתן על מנת לתמוך במוסדותיהן ולכפות את צוויהן על השלטון הארצי, אז תיווצר באמריקה הפרוטסטנטית דימוי של ההירארכיה הרומית, והכנסייה האמיתית תהיה נתונה לאותן הרדיפות שמהן סבלו ילדי אלוהים בימי קדם. SRHeb 214.2

ציוויה של החיה בעלת ‘’קרניים כקרני שה’‘ היה ‘’ותעש כי כולם מקטן ועד גדול אם אביון ואם עשיר גם בני החרים גם העבדים יתוו תו על יד ימינם או על מצחתם: וכי לא יוכל איש לקנות או למכר כי אם בהיות עליו תו החיה או שמה או מספר שמה’‘ (ההתגלות י’’ג:17,16). תו זה הוא אותו תו אשר מפניו מזהיר המלאך השלישי - התו של החיה, כלומר של אפיפיורות, ולכן ניתן לחפש את פירושו בין מאפייניה של הרשות הזאת. הנביא דניאל הכריז כי הכנסייה הרומית, שסימלה הוא הקרן הקטנה, תזמום לשנות את ‘’זמנין ודת’‘ (דניאל ז’:25). השליח פאולוס קרא לאותה הרשות ‘’איש החטאה’‘ אשר ‘’מתרומם על כל הנקרא אל” (התסלוניקים ב’, ב’:3,4). מוסד האפיפיורות יכול היה לרומם את עצמו מעל האל בדרך אחת בלבד - בשינוי חוק האלוהים. מכאן ואילך, כל מי שישמור בצורה מודעת ומתוך הבנה את החוק המעוות הזה, יעניק את עיקר הכבוד למוסד אשר ביצע את אותו השינוי. SRHeb 214.3

הדיבר הרביעי, אשר ממנו העזה רומא להיפטר, הוא הדיבר היחידי מבין עשרת הדיברות המצביעה על אלוהים כעל בורא ארץ ושמים, ובכך מפרידה בין אלוהים האמיתי לבין אלי השקר. אלוהים קידש את יום השבת כדי להנציח את זכר בריאת העולם ולהפנות את ליבותיהם של האנשים לאדון אלוהים חי ואמיתי. כתבי הקודש נושאים עדות לכוח הבריאה שלו, ודבר זה מוכיח כי אלוהי ישראל הוא הנעלה על כל האלים. אילו היה האדם שומר תמיד על שבת, מחשבותיו ורצונותיו היו מרוכזים בבוראו כזה הראוי להערצה ולסגידה, ולא היה על פני האדמה עובד אלילים אחד, אתיאיסט או כופר בדת. SRHeb 214.4

מוסד השבת, המצביע על אלוהים כבורא-כול, מהווה אות לסמכותו החוקית על היצורים אשר ברא. העברת השבת ליום ראשון היא אות, או ‘’תו’’, של סמכותה של הכנסייה הרומית-קתולית. אלה שבעודם מודעים לחשיבותו של הדיבר הרביעי ממשיכים לשמור את השבת המזויפת תחת השבת האמיתית, מוקירים בכך את אותה רשות יחידה שציוותה לשנות את המועדים. SRHeb 215.1