היסטורית הגאולה

הסמכתם של פאולוס ובר נבא לשרות

אלוהים ברוחו דיבר עם הנביאים והמלמדים בכנסייה האנטיוכית. “ויהי בשרתם בשם יהוה ובצומם וי אמר רוח הק דש הבדילו לי את בר־נבא ואת־שאול למלאכה אשר קראתים לה” (מעשי השליחים י’’ג:2). מששמעו את הדבר עבדו השליחים את אלוהים בהדרת כבוד, וימיהם עברו בתפילה ובצום. לאחר מכן סמכו האחים את ידיהם עליהם ושלחום לעמול בקרב הגויים. SRHeb 155.2

פאולוס ובר נבא עמלו עד כה כמשרתי המשיח, מלאכתם מבורכת בשפע מאלוהים, אולם אף אחד מהם לא הוסמך קודם לעבודת הבשורה באמצעות סמיכת ידיים ותפילה. מעתה והלאה נהיו הם בעלי סמכויות כנסייתיות מלאות ובעלי רשות ללמד את האמת ואף להטביל לנצרות ולהקים כנסיות חדשות. בימים אלה החל עידן חשוב לכנסייה הנוצרית. אף-על-פי שעם מותו של ישוע נחרבה חומת המחיצות בין יהודים לבין הגויים וניתנו לבני הנכר זכויות שוות לזכויותיהם של יהודים, ראייתם של בני העם הנבחר המאמינים עדיין לא הייתה ברורה דייה והם לא הבחינו כי ההבדלה בין העמים תמה בידי בן האלוהים. עתה היה על השליחים לעבוד במרץ בכדי להפיץ את הבשורה בקרב הגויים, ובכך לקוות כי אנשים רבים יצטרפו לכנסייה ויחזקוה. SRHeb 155.3

אולם בקיימם עבודה זו, היו השליחים עלולים לגרום לעצמם להיות חשופים לחשד, לדעה קדומה ולקנאה. כיוון ששללו בשליחותם את בלעדיותו של העם היהודי, היו המבשרים בסכנת האשמה בכפירה ובכך בסכנת אובדן אמונתם של היהודים המאמינים במשיח. אך אלוהים צפה מראש את כל הקשיים העלולים לצוץ בדרכם של משרתיו, ובהשגחתו העליונה נתן לכנסייה הוראה לייחד את פאולוס ובר נבא לעבודת הבשורה בקרב הגויים ולהסמיכם במלוא הזכויות אשר העניק לכנסייה הנוצרית. SRHeb 155.4

בתקופה מאוחרת יותר קיבל טקס ההסמכה לשרות באמצעות סמיכת הידיים חשיבות בלתי-מוצדקת: כביכול הטקס אפוף מסתורין, והאדם אשר מוסמך באמצעות סמיכת הידיים מקבל כוח עליון לבצע כל סוג של עבודה רוחנית. בפרשה שאנו מוצאים בספר הקודש המספרת על הבדלתם של שני השליחים, מצוינת אך ורק סמיכת הידיים והשפעתו של הדבר על עבודת השליחות שלהם. באותה העת כבר שרתה על פאולוס ובר נבא ברכת אלוהים, והטקס של סמיכת הידיים לא הפכם למכובדים יותר ממה שהיו ולא העניק להם חסד אלוהים רב יותר מחסד שהיו ראויים לו. היה זה רק חותם ששמה הכנסייה על עבודת אלוהים ודרכה למנות אדם לתפקידו במשרתה. SRHeb 155.5