היסטורית הגאולה

פרק 41 - בארצות רחוקות

(מעשי השליחיםי״ג:4-1; י”ה:31-1)

התלמידים והשליחים אשר נמלטו מירושלים במהלך הרדיפות שהביאו למותו של אסטפנוס על קידוש השם, החלו לבשר את תורתו של ישוע אף בארצות סביב יהודה, בהתרכזם בהטפת הבשורה ליהודים דוברי עברית ודוברי יוונית. “ותהי עמהם יד־יהוה ורבים האמינו וישובו אל־האדון” (מעשי השליחים י’’א:21). SRHeb 154.1

בשומעם על המתרחש בארצות סביב, שמחו המאמינים היושבים בירושלים. הם שלחו את בר-נבא, ‘’איש טוב ומלא רוח הקדש ואמונה’’, לאנטיוכיה, בירת סוריה, כדי לסייע לכנסיית העיר. עבודתו באנטיוכיה הייתה מוצלחת ביותר, ומפני שהתרבו הקהילות הנספחות אל הכנסייה, הזמין את פאולוס לבוא ולתמוך בו. יחד עמלו השניים שנה תמימה ללמד את אנשי העיר ולפתח את הכנסייה. SRHeb 154.2

באנטיוכיה התגוררו יהודים ואף עובדי אלילים רבים. העיר שימשה כמקום נופש מפורסם בקרב אוהבי תענוגות מכל סוג ומין הודות למיקומה המיטבי לבריאות, שפע של נופים יפהפיים, עושרה של העיר ותרבותה המעודנת. אנטיוכיה שכנה על נתיב המסחר חשוב, ובשל כך הפכה העיר למקום מפגש לאנשים מלאומים ומתרבויות שונים. כנובע מכך, העיר הייתה שקועה במותרות ובפשע. בסופו של דבר, בשל התנהגותם הבלתי־ מוסרית של תושביה, הטיל אלוהים את עונשו על אנטיוכיה. SRHeb 154.3

בעיר ההיא כונו לראשונה תלמידי ישוע בשם ‘’המשיחיים’’, בזכות היותם מטיפים על ישוע המשיח, מלמדים את חוקיו ומשיחים עליו. הם חזרו וסיפרו שוב ושוב על אודות הדברים אשר אירעו כשפסע על פני האדמה מלווה בתלמידיו בני־ המזל. הם בישרו ללא ליאות את תורתו וסיפרו על מעשי הריפוי המופלאים אשר עשה, על גירוש השדים בידיו ועל המתים אשר החזיר לתחייה. בשפתיים רועדות ובעיניים מלאות דמעות הם סיפרו על ייסוריו בגת שמנים, על הבגידה בו, על המשפט ועל צליבתו, על איפוקו וענוותו אותן הציג בעודו סובל גסות ועינויים מידי אויביו, ועל הרחמים האלוהיים שלו כלפי צריו כאשר התפלל בעדם לאל. ליבותיהם התמלאו חדווה כאשר דיברו על תחייתו של ישוע ועל עלייתו לשמים ועבודתו כמתווך בין אלוהים לבין האדם המופקר. בצדק קראו הגויים לתלמידי ישוע בשם שניתן להם, כי הטיפו בשמו של המשיח והתפללו באמצעותו לאלוהים. SRHeb 154.4

באנטיוכיה רבת-התושבים מצא פאולוס קרקע פורה לעבודתו. בעל השכלה עמוקה, חוכמה ורהיטות, הוא השפיע רבות על אזרחי העיר ועל המבקרים בה. SRHeb 154.5

באותה עת הייתה רוב עבודתם של השליחים מרוכזת בירושלים, בה נתאספו יהודים דוברי שפות שונות, שבאו מארצות אחרות להשתתף בטקסים שנערכו בבית-המקדש במהלך החגים השנתיים. בימי החג המשיכו השליחים לבשר בתקיפות ובאומץ לב, מודעים לסכנה המתמדת בה נמצאו. רבים מן המבקרים בירושלים המירו את דתם ובחזרם לבתיהם הפזורים ברחבי האימפריה הרומית, וזרעו זרע אמת בקרב עמים שונים ושכבות חברתיות מגוונות. SRHeb 154.6

פטרוס, יעקוב ויוחנן היו נחושים בדעתם לדרוש את בשורת ישוע רק בקרב בני ארצם, בחשבם כי זהו רצון אלוהים. פאולוס, לעומת זאת, כשהתפלל בבית-המקדש, קיבל הוראה מאלוהים, ובכדי למלאה עשה עצמו למיסיונר בקרב הגויים ברחבי ארצות רחוקות וקרובות. על מנת להכינו לעבודה החשובה והנרחבת הזו, קירבו אלוהים אליו וגילה לפני משרתו הנלהב את הודה והדרה של מלכות השמים. SRHeb 155.1