היסטורית הגאולה

גמולו של הורדוס

כאשר נודע העניין להורדוס הוא כעס וזעם והאשים את השומרים על פטרוס בחוסר-נאמנות. בהתאם להאשמה נגזר עליהם עונש מוות, כביכול בשל כך שפשעו ונרדמו בעמדתם. בעומק ליבו ידע הורדוס שפטרוס נושע ממאסרו בכוחות על-אנושיים, אולם הוא היה נחוש בדעתו שלא להודות בכך שיד אלוהים התערבה לסכל את מזימותיו. הוא לא יכול היה להשלים עם הדבר ולהביך את עצמו, ולכן בחר מלך יהודה להתריס בעוז כנגד אלוהים. SRHeb 152.6

זמן קצר לאחר צאתו של פטרוס מבית-הסוהר נסע הורדוס לקיסריה ושהה שם. הוא ערך בעיר חגיגה מפוארת שיועדה להרשים את העם ולעורר את הערצתם. נאספו שם רודפי תענוגות מכל שכונות העיר, נהנתנים חסרי גבולות בשתיית יין ובאכילה. הורדוס ניצב בפניהם לבוש בבגד מלכות מקושט בכסף וזהב נוצץ, אשר החזיר את קרני השמש וסנוור את כל המביטים בו. באווירה זו של ראוותנות מוגזמת ורשמיות מלאכותית עמד הורדוס בפני הקהל ונאם אליהם בלשון צחה. SRHeb 152.7

הוד מראהו של המלך והכוח אשר בדבריו שנבחרו בקפידה הרשימו עמוקות את אורחיו. הם היו מעורפלים מיין ומהחגיגה, ולא היו מסוגלים לשקול את רגשותיהם. בהיותם מסונוורים מפאר קישוטיו ומכושפים מצחות לשונו ומיציבתו המרשימה, היללו הנאספים את הורדוס בהתלהבות סוערת וכינו אותו אל, באומרם כי אין בן אנוש השולט בשפה בצורה כה מדהימה ובעל מראה כה מפואר. בשיא הערצתם להורדוס אמרו כי כיבדוהו תמיד כמלך, אך מעתה ואילך יסגדו לו כפי שסוגדים לאל. SRHeb 153.1

הורדוס ידע כי הוא אינו ראוי ליראת כבוד כזו, אולם הוא לא נזף במעריציו על סגידתם, אלא קיבל הכול כמובן מאליו. פניו האירו בגאוות יתר כאשר שמע את צעקת הקהל, “קול אל הים הוא ול א קול אדם”. אותם הקולות שהיללו עתה את החוטא הנתעב הזה צרחו בטירוף שנים קודם לכן -צל ב אותו, צל ב אותו. ליבו של הורדוס התמלא הרגשת ניצחון בשמעו את הקולות המחמיאים לו, אך לפתע השתנתה הבעת פניו באופן מבהיל. עורו הלבין כמוות, פניו התעוותו בייסורים וטיפות זיעה בצבצו על מצחו. כמה רגעים הוא עמד במקומו כמשותק מכאב ומפחד, ולפתע הטה את פניו המעוותות וחסרות הדם אל רעיו ההמומים וקרא בקול חלול ומיואש, “ההוא אשר רוממתם מעל כולם כאל מוכרע על ידי המוות!” SRHeb 153.2

נתון בייסורים איומים נישא הורדוס ממקום השמחה המטורפת, מלאת הפאר והחטא, ורק מבט אחד בו הספיק עתה בכדי לגרום להורדוס לתעב את מראהו. דקות לפני כן הוא קיבל שבחים מן ההמון והתפנק ביראת הכבוד כלפיו, אך ברגע ההוא מצא את עצמו בידי המלך אדיר ממנו. הורדוס הרגיש ייסורי מצפון קשים: הוא נזכר בפקודתו הזדונית להרוג את השליח יעקוב אשר היה חף מפשע, ברדיפותיו המתמידות אחרי המאמינים בישוע המשיח, במזימתו להוציא להורג את פטרוס שנגאל בידי אלוהים, ובזעמו אשר לא סופק ונשפך במלוא עוזו על שומרי הכלא, כשציווה להוציאם להורג ללא רחמים. הוא חש במגע אצבע אלוהים אשר הושיעה את השליח ממוות, וירדה להעניש את הרודף האכזרי. הורדוס חדל לקוות כי יוכל למצוא הקלה מכאבי גופו ומייסורי נפשו. הוא הכיר את חוק האלוהים המצהיר,“ל א-יהיה לך אל הים אחרים, על-פני” (שמות כ :2), והבין כי בקבלת הערצה והכבוד מבני האדם הפר בעצם את החוק, מילא את כוס רשעותו מעבר לקצותיה, ובכך הביא על עצמו את חרון אלוהים הראוי לו. SRHeb 153.3

אותו מלאך אשר ירד מחצר מלכות השמים לגאול את פטרוס משרירותו של הרודן הזה, נהיה לשליח האל לבשר את חרונו ואת דינו של הורדוס. הוא נגע בפטרוס כדי להעירו מתנומה, ועוד בהורדוס נגע כדי להכותו במחלה קטלנית. אלוהים שפך את בוזו על ראש המלך הלבוש בגדי פאר, המתנשא והמתגאה בפני העם המביט בו בהערצה. גופו הלבוש בבגדים זוהרים שאותם הציג לפני מבטם של אנשים מתפעלים,נרקב ונאכל תולאים בעודו היה חי. המלך מת בייסורים בלתי- נסבלים של גוף ושל נפש וקיבל כך את גמולו ההוגן מאלוהים. SRHeb 153.4

הדגמה זאת של שיפוט אלוהי השאירה רושם רב בקרב העם. הבשורה על כך שהשליח נגאל באורח פלא ממעצר וממוות ועל כך שרודפו הוכה בקללת אלוהים, נפוצה בארצות רבות והביאה רבים מתושביהן לאמונה בישוע המשיח. SRHeb 153.5