היסטורית הגאולה

התגלות המשיח

המראה הביכם מאוד. שותפיו למסע של שאול היו אחוזי אימה. האור החזק כמעט סנוורם. הם שמעו את הקול, אך לא ראו איש, והדבר היה סתום ואפוף מסתורין עבורם. רק שאול לבדו השתטח על האדמה כאשר הבין את משמעות הדברים אשר הגיעו מן השמים וראה לפניו את בן האלוהים. די היה במבט אחד בו כדי לחרוט את דמותו בנפשו של היהודי המופתע. מילותיו של המשיח חדרו לליבו של שאול ומצאו שם קרקע פוריה. האור טיהר את דעתו החשוכה ועתה יכול היה להבחין בבערותו ובבלבולו. נגלה לו כי כאשר רדף את תלמידי ישוע המשיח בעודו חושב כי הוא משרת את אלוהים, הוא הפך למשרת השטן. הוא ראה כמה טיפש היה כשהאמין להבטחותיהם של הכוהנים וזקני העם וסמך עליהם, אשר עבור משרותיהם הדתיות השפיעו על דעתו וגרמו לו להאמין שהבשורה על תחייתו של ישוע היא למעשה בדותה שמפיצים תלמידיו. ועתה, כאשר ישוע נגלה אליו, נזכר שאול בכל מילה בדרשתו של אסטפנוס העומד בפני הסנהדרין. הכוהנים האשימהו בחילול השם, אך מרגע זה נודע לשאול כי עדות זו הייתה אמינה. בעת ההארה הפלאית הזאת הגיע שאול לשיא כושר מחשבתו. מול עיניו עברו הנבואות של ימי קדם על בואו של המשיח: על דחייתו בידי יהודים, על צליבתו, על תחייתו ועל עלייתו השמימה - והוא הבין הוא כי ישוע היה המשיח המובטח. שאול נזכר בדברי אסטפנוס, “הנני ר אה את־השמים נפתחים ואת בן־האדם נצב לימין האל הים (מעשי השליחים זי) וידע כי זה הקדוש אשר עמד בפני מוות הביט במלכות התפארת. SRHeb 139.4

איזו התפקחות הייתה זו לרודפם הקנאי של המאמינים! האור, טהור ונורא, פרץ אל תוך נפשו. ישוע התגלה בפניו כמשיח הבא להגשים את הנבואות; כמשיח הנדחה, המושפל, הנידון למוות והנצלב בידי אלה אשר הגיע לגואלם - כמשיח הקם לתחייה ועולה השמימה. באותו רגע הוא נזכר בבהלה כי סטפנוס הקדוש נרצח בהסכמתו, וכי רבים מתלמידי ישוע הצדיקים הוצאו להורג בעקבות פעולותיו. SRHeb 140.1

“והוא חרד ונבעת וי אמר אדוני מה־תחפ ץ ואעשה ויען האדון א קום לך ולך העירה ושם יאמר אליך את־אשר תעשה.” שאול לא פקפק כלל כי המדבר עימו היה ישוע הנוצרי, המשיח הנכסף, נחמת ישראל וגאולתה. בעת נסוג ההוד הזוהר קם שאול מן הארץ ומצא את עצמו עיוור. הדרו של ישוע המשיח סנוור את עיניו של בן האנוש ובעודו נמוג עטפה חשכת לילה את שאול. הוא טען כי עיוורונו היה עונש אלוהי על שרדף באכזריות את חסידי ישוע. הוא גישש באפלה המפחידה, והנוסעים עימו, נאלמים ונבהלים, החזיקו בידו והוליכהו לדמשק. SRHeb 140.2