היסטורית הגאולה

המיועד לכנסייה

בתשובת ישוע על שאלתו של שאול, “קום לך העירה ויאמר לך מה שעליך לעשות”, הוא מכוון את היהודי השואל לכנסייתו בכדי שירכוש ידע למילוי תפקידו. ישוע חשפו והאשימו ועתה היה על החוטא המתחרט ללמוד מאלה שהפקיד האדון על הוראת האמת. במעשה זה נתן ישוע רשויות לראשי הכנסייה המאורגנת ואיחד את פלג אויביו עם נציגיו על פני האדמה. האור השמימי סנוור את שאול, אולם ישוע, הרופא הגדול, לא החזיר לו לאלתר את יכולת הראייה. כל הברכות התקבלו מידיו, אך הוא הקים את הכנסייה לייצגו על פני האדמה והסמיכה להדריך את החוטאים החוזרים בתשובה לאורך חייהם. מעתה ואילך, אותם אנשים אשר רצה שאול להרוג ולהשמיד בדרכו לדמשק היו מיועדים ללמדו את עקרונות הדת, זו אשר הוא תיעבה ורדפה קודם לכך. SRHeb 140.3

אמונתו של שאול עמדה בניסיון קשה, כאשר במהלך שלושת הימים הוא צם והתפלל בביתו של יהודה בדמשק, עיוור בעיניו וגם בליבו, אינו רואה מה נדרש ממנו ומה עליו לעשות. דבר אחד זכר, את הציווי ללכת לדמשק שבה ייאמר לו מה עליו לעשות. בעת שהעולם סביבו היה אפוף באי-ודאות, קרא שאול במצוקה לאלוהים. SRHeb 140.4

“ותלמיד אחד היה בדמשק ושמו חנניה וי אמר אליו האדון במראה חנניה וי אמר הנני אד ני: יא וי אמר אליו האדון קום ולך אל־הרחוב הנקרא הרחוב הישר ודרש בבית יהודה אחרי איש טרסי ושמו שאול כי הנו מתפלל: והוא חזה במחזה איש בא אליו ושמו חנניה אשר שם את־ידיו עליו להשב־לו אור עניו”. SRHeb 140.5

חנניה בקושי יכול היה להאמין לדברי המלאך: בכל מקום סביב ירושלים נפוצו שמועות על רדיפתו של האיש הקנאי הזה אחרי הקדושים. מתוך כך הוא העז להתווכח באומרו, “אד ני שמעתי מפי רבים עד־כמה הרבה הרע האיש הנה לקדושיך אשר בירושלים: וגם־פ ה יש כ ח בידו מפי ראשי הכ הנים לאס ר את־כ ל הק ראים בשמך”, אולם הציווי ששומע חנניה ברור לגמרי, “לד כי־כלי חפץ הוא אשר בחרתי בו לשאת את־שמי לפני גוים ומלכים ובזי ישראל”. התלמיד ציית להוראתו של המלאך ומצא את האיש אשר עוד לפני ימים ספורים הטיל אימים על כל המאמינים בישוע המשיח. חנניה פנה אליו, “שאול אחי הנה האדון ישוע הנראה אליך בדרך אשר־באת הנה שלחני אליך כי תפקחנה עיניך ותמלא רוח הק דש: וכרגע נפלו מעל עיניו כקשקשים ותפקחנה ויקם ויטבל”. SRHeb 140.6

בפרשה הזו מדגים ישוע המשיח את דרכו להושיע את בני האדם. היה ביכולתו לעשות את העבודה כולה למען שאול, אך הדבר לא תאם את תוכניתו. ברכותיו לשאול ניתנו דרך הכנסייה אשר הקים. היה על שאול להתחרט ולהתוודות בפני האנשים אשר את חורבנם ביקש. האדון הסמיך את תלמידיו לבצע עבודה אחראית במקומו. שאול התחיל ללמוד מחסידי ישוע. על-פי החוק הוא נחשב בעיניו לחוטא. בתודעתו הנאורה הוא ראה כי ישוע, אשר מתוך אי-ידיעה חשבו למתחזה, היה מקור ויסוד הדת של העם הנבחר מימי האדם, ובעת ובעונה אחת היה משלים האמונה; הוא מגן האמת והתגלמות הנבואות. לפני כן טען שאול כי ישוע קרא למרוד בחוקי אלוהים. אולם כאשר אצבע אלוהים נגעה בראייתו הרוחנית, נודע לו כי ישוע המשיח היה היוצר של פולחן הקרבת הקורבנות בדת היהודית, וכי בא לעולמנו לשרת מטרה ברורה - להצדיק את חוקי אביו. עם מותו של ישוע, החוקים ,אשר הצביעו עליו נפגשו עם זה אשר עליו הם הצביעו . בצל החוק המוסרי, אשר שאול חשב כי ציית לו בקנאות, הוא ראה את עצמו כעת כמרושע מן החוטאים. SRHeb 140.7