היסטורית הגאולה

פרק 37 - המרתו של שאול

(מעשי השליחים ט’:22-1)

שאול התרשם עמוקות ממותו של אסטפנוס, וכבר לא היה איתן בדעתו הקדומה נגד הנוצרים כמו קודם. אולם לבסוף שכנעוהו נימוקי הכוהנים וזקני העם כי אסטפנוס היה מנאץ אלוהים, כי ישוע, המהולל על-ידי תלמידו, היה אחד מן המתחזים וכי הם, הכוהנים, רק הם צודקים בעניין. בהיותו אדם נחוש ונאמן למטרתו, הפך שאול ליריב הנלהב של הנצרות והחליט אחת ולתמיד כי עליו לשמוע לכוהנים ולסופרים. מתוך קנאות זו הוא התנדב לרדוף את המאמינים בישוע המשיח. הוא אסר בכוח גברים ונשים והביאם לבתי-הדין, ושם, ללא שום חקירה ובלי יכול להגן על עצמם, נגזרו עליהם כליאה או הוצאה להורג. העונש האיום הזה הוטל עליהם רק בשל היותם מאמינים בישוע המשיח. קנאותם של יעקוב ויוחנן הייתה דומה בחוזקה, אולם באופן הפוך לקנאותו של שאול, כאשר קראו לאש מן השמים לרדת ולהעניש את המזלזלים במורם. SRHeb 139.1

שאול התכונן לצאת לדמשק לסדר כמה עניינים פרטיים, אך הוא זמם גם לאסור את כל חסידי הדת החדשה אשר יימצאו בדרכו. למטרה זו הוא נשא עימו מכתבים (אגרות) מן הכוהן הגדול, בכדי להקריאם בבית-הכנסת. המכתבים האלה הסמיכהו לחטוף את כל החשודים באמונה בישוע ולשולחם תחת משמר לירושלים, שבה יישפטו וייענשו. שאול יצא לדרך במלוא כוחותיו ובקנאות לוהטת מרוע. SRHeb 139.2

עת התקרבו הנוסעים לדמשק, הביט שאול בהנאה באדמה השופעת כרמים וגנים יפהפיים, המושקים בנחלים קרירים שזרמו בין סבך השיחים הירוקים והרעננים. המראה הרנין את ליבם לאחר מסעם הממושך ומייגע על פני המדבר השומם. בעוד שאול ושותפיו מביטים בהתפעלות בגנים המשתרעים לפניהם, נגה לפתע סביבם אור מן השמים, מבריק יותר מאור השמש. ואפ ל ארצה ואשמע קול מדבר אלי שאול שאול למה תרדפני: ויען מי אתה אד ני וייאמר אלי אני ישוע הנצרי אשר אתה מרדף”. SRHeb 139.3