אבות האומה ונביאי ישראל

17/75

נישואיי יצחק

פרק זה מבוסס על בראשית כד׳

אברהם זקן וציפה למות בקרוב, אולם נותר דבר אחד שהיה עליו לעשות כדי להבטיח את התגשמות ההבטחה לזרעו. יצחק היה יורשו המיועד: ה׳ אלוהיםיעד אותו לנצור את תורת ה׳ ולהיות אב לעמו הנבחר ,אך הוא טרם בא בברית הנשואים. PP 129.1

תושבי כנען היו שקועים בעבודה זרה, וה׳ אסר על נישואי תערובת בין בני עמו ובינם, בידיעה שנישואים אלה יובילו לכפירה. אבי האבות והאומה חשש מתוצאת ההשפעות הרעות שיקיפו את בנו. אמונתו של אברהם וכניעתו לה׳, שהיו טבע שני לו, השתקפו באופיו של יצחק; אך רגשותיו של הצעיר היו עזים, והוא היה עדין וצייתן מטבעו. לו יקשור את חייו עם אישה שאיננה יראת אלוהים, הוא עלול לוותר על עקרונות למען שלום בית. אברהם ראה בבחירת אישה לבנו עניין בעל חשיבות רבה; הוא השתוקק שבנו יינשא לאישה שלא תרחיק אותו מאלוהים. PP 129.2

בימי קדם נערכו בדרך כלל התקשרויות הנישואים בידי ההורים, ומנהג זה אף רווח בקרב עובדי ה׳. הצעירים לא נדרשו להינשא לבני זוג שלא נשאו חן בעיניהם; אך הורים יראי ה׳ ובעלי ניסיון הם שהדריכו אותם כיצד להביע את רגשותיהם. נישואים שנערכו בניגוד למנהג זה נחשבו כמעשה של חוסר כבוד להורים, ואפילו כחטא. PP 129.3

יצחק, שבטח בחוכמת אביו ובאהבתו כלפיו, היה מרוצה מהפקדת העניין בידיו, ואף האמין כי אלוהים הוא שידריך אותו בבחירת הכלה היעודה. מחשבותיו של אבי האומה נסבו אל בני משפחת אביו שבארם נהריים. למרות שהם לא היו נקיים לחלוטין מעבודת אלילים, הם נצרו את הידע על אלוהי האמת ואת עבודת ה׳. יצחק אינו אמור לעזוב את כנען וללכת אליהם, אך ייתכן כי תימצא בקרבם האישה שתיאות לעזוב את ביתה, להינשא לו ולדבוק עימו בפולחן הטהור של האלוהים החיים. אברהם הפקיד את המשימה החשובה בידיו של ״עבדו זקן ביתו״, שהיה אדם ירא ה׳, בעל ניסיון ושכל ישר, אשר שירת אותו נאמנה במשך שנים. אברהם דרש מעבדו להישבע לו בשבועה חמורה לפני ה׳, שהוא לא ייקח אישה ליצחק מבנות הכנענים אלא יבחר נערה ממשפחת נחור שבארם נהריים. הוא אף חייב אותו להישבע שלא ייקח לשם את בנו יצחק. אם לא תימצא עלמה שתיאות לעזוב את משפחתה, השליח יהיה פטור משבועתו. אבי האומה עודד אותו בנוגע למשימה קשה ורגישה זו, והבטיח כי ה׳ אלוהים יכתיר בהצלחה את משימתו: ״יהוה אלוהי השמים, אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, ואשר דיבר-לי ואשר נשבע-לי לאמור, לזרעך אתן את-הארץ הזאת - הוא, ישלח מלאכו לפניך, ולקחת אשה לבני, משם.״ PP 129.4

שליח אברהם יצא מייד למשימתו. הוא לקח עימו עשרה גמלים שישמשו את פמלייתו ואת מלוויה של הכלה האמורה לשוב עימו, ואף תשורות לה ולחברותיה. כך הוא עשה את הדרך הארוכה עד דמשק ומעבר לה, אל אדמות המישור הפוריות שעל גדות נהר המזרח הגדול. כאשר הגיע לחרן, ״עיר נחור,״ העיר שבה גר נחור אחי אברהם, עצר מחוץ לחומות העיר בסמוך לבאר המים, שם התאספו הנשים לעת ערב כדי לשאוב מים. דאגה וחשש מילאו את ליבו בשעה זו. השלכות חשובות, לא רק לבני ביתו של אדונו אלא אף לדורות הבאים, עשויות לנבוע מן הבחירה שייטול; כיצד יעלה בידו לבחור בתבונה את הכלה היעודה בקרב זרים גמורים? בזוכרו את דבריו של אברהם, שהבטיח כי ה׳ אלוהים ישלח את מלאכו לפניו, הוא התפלל עתה בכוונה רבה כדי לזכות בהדרכה הנכונה. במשפחת אדונו נהגו תמיד בדרך ארץ ובהכנסת אורחים, ולכן הוא ביקש עתה מה׳ שייקרה לפניו מעשה של אדיבות, שיהווה סימן לבחירתו של אלוהים. PP 130.1

טרם כילה עבד אברהם את תפילתו, הוענקה התשובה לבקשתו. בקרב הנשים שהתאספו עלי הבאר הייתה נערה שמחוות אדיבותה לכדו את תשומת ליבו. כאשר קרבה הנערה אל הבאר, הוא רץ לקראתה וביקש ממנה להשקותו מים מהכד שעל כתפה. על אף שהיה זר לה היא נענתה לבקשתו באדיבות רבה, ואף הציעה לשאוב מים גם לגמליו - שירות שרווח אפילו בקרב בנות שליטים שנהגו לשאוב מים לעדרי הבקר וצאן של אביהן. בדרך זו ניתן לו הסימן המבוקש. הנערה הייתה ״טבת מךאה מאד,״ ונכונותה לסייע לו ברוב חסדה הייתה הוכחה לטוב ליבה ואף להיותה נמרצת מטבעה. יד ההשגחה הנחתה אותו עד הלום. לאחר שהודה לה על אדיבותה בהענקת תשורות יקרות ערך, שאל השליח את הנערה על הוריה, וכאשר נודע לו כי היא בתו של בתואל, אחיינו של אברהם, ״ויקוד... וישתחו ליהוה.״ PP 130.2

הזר ביקש ללון בבית אביה, וכאשר הביע הכרת תודה לה׳, גילתה תפילתו את עובדת הקשר שלו לאברהם. עם שובה לביתה, סיפרה הנערה על מה שאירע ליד הבאר, ולבן, אחיה, רץ מיד החוצה כדי להביא את הזר ואנשיו להתארח בצל קורתם. PP 130.3

אליעזר, עבד אברהם, סירב להתכבד במזון שהוגש לפניו, עד אשר הבהיר בפני מארחיו את דבר שליחותו וגולל את הסיפור על תפילתו על יד הבאר, ועל האופן בו התמלאו כל התנאים שהתנה בה. לאחר מכן אמר: ״ועתה אם-ישכם עושים חסד ואמת, את-אדוני - הגידו לי; ואם-לא - הגידו לי, ואפנה על-ימין או על שמאל.״ התשובה שקיבל הייתה: ״מיהוה יצא הדבר; לא נוכל דיבר אליך, רע או-טוב. הנה-רבקה לפניך, קח ולך; ותהי אשה לבן-אדוניך, כאשר דיבר יהוה.״ PP 130.4

לאחר שהמשפחה נתנה את הסכמתה, נשאלה רבקה האם תיאות ללכת למקום מרוחק כל כך מבית אביה כדי להינשא לבנו של אברהם. לאור האירועים שהתרחשו, רבקה האמינה כי אלוהים בחר בה להיות אשת יצחק, ולכן השיבה: ״אלך:״ PP 131.1

העבד שצפה את שמחת אדונו על הצלחת משימתו, היה חסר סבלנות והשתוקק לצאת מיד לדרך. עם שחר הם יצאו למסעם בדרך הביתה. אברהם התגורר בבאר שבע, ויצחק, שרעה את העדרים בארץ שכנה, שב לאוהל אביו וציפה לשיבת אליעזר מחרן. ״ויצא יצחק לשוח בשדה, לפנות ערב; וישא עיניו וירא, והנה גמלים באים. ותשא רבקה את-עיניה, ותרא את-יצחק; ותפול, מעל הגמל. ויאמר אל-העבד, מי-האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו, .ויאמר העבד: הוא אדוני; ותקח הצעיף, ותתכס. ויספר העבד, ליצחק, את כל-הדברים, אעשר עשה. ויבאה יצחק, האוהלה שרה אמו, ויקח את־רבקה ותהי-לו לאשה, ויאהבה; וינחם יצחק אחרי אמו.״ PP 131.2

אברהם הבחין בפרי הבאושים של נישואי התערובת בין יראי ה׳ לכופרים בה׳, החל מימי קין ועד ימיו. פרי נישואיו שלו עם הגר, ותוצאות קשרי הנישואים של ישמעאל ולוט עמדו תמיד נגד עיניו. חוסר האמונה שלו ושל שרה הביא להולדת ישמעאל, מיזוג של זרע קדוש עם זרע כופר. נישואיו של ישמעאל עם נשים עובדות אלילים וההשפעה של בני משפחת אימו עליו, פעלו נגד השפעת אביו עליו. קנאתה של הגר וקנאתן של הנשים שהיא בחרה בעבור ישמעאל, הקיפו את משפחתו בחומה שנבצר בידי אברהם להורסה. PP 131.3

התורה שלמד ישמעאל משחר ילדותו מפי אברהם אומנם השפיעה עליו, אך השפעת נשותיו גברה והביאה לכינון עבודה זרה בביתו. מנותק מאביו וממורמר בשל המדון והריב ששררו תמיד בביתו חסוך האהבה ונטול יראת האלוהים, נמשך ישמעאל לחיי נוודות פראיים והפך לראשה של חבורת שודדים במדבר שנלחמה עם הכול, ככתוב ״ידו בכל, ויד כל בו.״ (בראשית טז:12). לקראת סוף חייו התחרט על דרכיו הרעות ושב לאלוהי אביו, אך האופי שהנחיל לצאצאיו נותר בקרבם. אומה בעלת עוצמה רבה יצאה מחלציו - עם פרוע, נבער ואלילי, שהיה מקור תמידי להטרדות וצרות בעבור צאצאי יצחק. PP 131.4

אשת לוט הייתה אישה אנוכית וכופרת, והשפעתה על בעלה גרמה לניתוק בינו לבין אברהם. אלמלא היה נשוי לה, לוט לא היה נשאר בסדום בעודו משולל מעצת אבי האבות החכם וירא ה׳. אילולא התורה הקדושה שאברהם הרביץ בו בצעירותו, היו השפעת אשתו והשפעת הקשרים שקשר בעיר הרשעה גורמים לו לכפור בה׳. נישואיו של לוט ובחירתו בסדום כעיר מגוריו היו החוליות הראשונות בשרשרת של אירועים טעוני רוע שימיטו אסון על העולם לדורות רבים. PP 131.5

אין אדם ירא ה׳ שיתחבר עם מי שאינו ירא ה׳ מבלי לסכן את עצמו. ״הילכו שנים יחדיו, בלתי, אם־נועדו.״ )עמוס ג:3). אושרו ושגשוגו של קשר הנישואים תלוי באחדות בין בני הזוג; אך בין המאמין ללא מאמין קיים שוני קיצוני בהשקפות, בנטיות, בטעם ובמטרות. הם משרתים שני אדונים, שלא תתיכן ביניהם כל התאמה. נכונים וטהורים ככל שיהיו עקרונותיו של המאמין, השפעה של בני זוג שאינם מאמינים נוטה להוביל אותו הרחק מאלוהים. PP 132.1

מי שנכנס בברית הנישואים בטרם קיבל את האמונה, מחויב ביתר שאת מתוקף הפיכתו למאמין לשמור אמונים לבן הזוג - יהיה הפער ביניהם רחב ככל שיהיה בנוגע לאמונה הדתית; אולם, יש לשים את מצוותיו של ה׳ מעל לכל מערכת יחסים בעולם הזה, גם אם הדבר יביא לרדיפות ולניסיונות. נאמנותם של המאמינים, המאופיינת ברוח של אהבה וענווה, עשויה להשפיע רבות על בני זוג שאינם מאמינים ולרכוש את ליבם לאמונה. אולם, כתבי הקודש אוסרים על נישואי מאמינים משיחיים עם בני זוג לא מאמינים. ה׳ מצווה עלינו: ״אל תרתמו לעול אחד עם הבלתי מאמינים.״ (השנייה אל הקורינתיים ו:14, 17, 18). PP 132.2

יצחק זכה לכבוד רב מאת הקדוש ברוך-הוא, כאשר ה׳ יעד אותו ליורש של ההבטחות, באמצעותן עתיד העולם להתברך. אך בהיותו בן ארבעים שנה הוא קיבל על עצמו בהכנעה את החלטת אביו אברהם, למנות את עבדו ירא האלוהים ועתיר הניסיון לבחור לו אישה. נישואים אלה הניבו, על פי הכתובים, תיאור יפה ועדין של אושר משפחתי: ״ויבאה יצחק, האוהלה שרה אמו, ויקח את־רבקה ותהי-לו לאשה, ויאהבה; וינחם יצחק אחרי [מות] אמו.״ PP 132.3

איזה ניגוד עצום בין דרכו של יצחק לבין דרכם של הצעירים בימינו, אפילו בקרב אלה הטוענים להיותם משיחיים! הצעירים חשים לעיתים קרובות כי הענקת אהבתם לבחירי ליבם היא סוגייה הנתונה אך ורק לשיקול דעתם, וכי לא ההורים ולא אלוהים צריכים להתערב ולפקח על העניין. טרם הגיעו לבגרות, הם סבורים כי הינם כשירים ליטול את בחירותיהם ללא עזרת ההורים. שנים ספורות של חיי נישואים מספיקות בדרך כלל כדי להעמיד אותם על טעותם; אולם, לרוב כבר מאוחר מדי מכדי למנוע את פרי הבאושים של נישואיהם. שכן אותו היעדר חוכמה ושליטה עצמית, שהכתיב את הבחירה הנמהרת, ממשיך להחמיר את מצב הזוגיות, עד שחיי הנישואים הופכים לעול קשה מנשוא. אנשים רבים הרסו במו ידיהם את אושרם בעולם הזה, וניפצו את תקוותם לעולם הבא. PP 132.4

אם קיימת סוגיה שיש לשקול אותה בכובד ראש ובזהירות, ולהתייעץ בנידון באנשים מנוסים ובוגרים, זוהי סוגיית הנישואים; לפני נקיטת צעד הקושר בני זוג לכל חייהם, עליהם להתעמק בכתבי הקודש ולהיוועץ בהם, ולקבל הדרכה מה׳ באמצעות תפילה. PP 132.5

אל להורים להתחמק מאחריותם בנוגע לאושרם העתידי של ילדיהם. יצחק קיבל בהכנעה את החלטת אביו, וזו הייתה תוצאה של החינוך שלימד אותו לאהוב את חיי הציות. אברהם דרש מבניו לכבד את מרותו ההורית, אך התנהגותו כלפיהם מדי יום ביומו העידה כי מרותו לא הייתה אנוכית או שרירותית, אלא מעוגנת באהבה שרחש אליהם, כאשר טובתם ואושרם עומדים תמיד לנגד עיניו. PP 133.1

מן הראוי שהורים יחושו מחויבות לכוון את חיי הרגש של הצעירים, כדי שהללו ימצאו בני זוג הולמים. על ההורים להכיר בחובה המוטלת עליהם לעצב את אופי ילדיהם משחר ילדותם, באמצעות תורה ומופת ובעזרת חסד ה׳, כדי שהללו יגדלו להיות טהורים, אציליים ונדיבי לב ויימשכו אל האמת והטוב. זיכרו שאנשים דומים נמשכים זה לזה באופן טבעי. על כן, שומה על ההורים לטעת בנפש ילדיהם הרכים את אהבת האמת, הטוהר והטוב. או-אז, כאשר יגדלו, הם יבקשו את חברתם של צעירים הדומים להם. PP 133.2

על ההורים להשתדל לשמש מופת לאהבה ולחסד של אבינו שבשמיים, באמצעות אופיים והתנהגותם בבית. עליהם למלא את ביתם בשמחה ובאושר ולהציף אותו באור. ערכו של בית כזה לא יסולא בפז; ערכו יהיה רב יותר בעבור ילדיכם מכל העושר והנכסים שבעולם. מי ייתן וגחלת האהבה שהוצתה בביתכם תבער תמיד בליבם של ילדיכם, והם יזכרו את בית ילדותם כנחלה של אושר ושלווה, כמעט כמו מה שמצפה להם בשמיים. לא כל בני המשפחה הם בעלי אופי דומה, ולעיתים קרובות יש לנהוג באורך רוח ובהבלגה; אך באמצעות אהבה ומשמעת עצמית תשרור לכידות, אחדות וקרבה רבה ביותר בקרב כל בני המשפחה. PP 133.3

אהבה אמיתית היא יסוד אלוהי נשגב וקדוש השונה לחלוטין מן האהבה התלויה בדבר, המתעוררת על ידי היצר אך דועכת בשעת ניסיונות קשים. PP 133.4

מחויבות ההורים היא שמסייעת לילדיהם להתכונן לקראת הקמת בית משלהם. על ההורים להקריב את עצמם, ולנהוג בילדיהם ברחמים, באדיבות ובאהדה משיחיים. בדרך זו ישמרו ההורים על גחלת האהבה בבית, וכל בן או בת שיעזבו את הבית כדי להקים משפחה, ידעו כיצד לטפח את אושרם של בני הזוג. נישואים אינה סופה של האהבה, הם רק ההתחלה. PP 133.5