אבות האומה ונביאי ישראל

ה׳ קורא לאברהם

פרק זה מבוסס על בראשית ט׳:7 5-2 2; יא׳:1-9

לאחר שה׳ הפיץ את אנשי בבל בכל קצווי תבל ועבודת האלילים הפכה כמעט כלל עולמית, הוא הניח לבסוף לאותם חוטאים קשי לב ללכת בדרכיהם הרעות, בשעה שבחר באברהם, שהיה משושלת בני שם, והפקיד בידיו את תורתו למען ינצור אותה לדורות הבאים. אברהם גדל בקרב עובדי אלילים חדורי אמונות תפלות. אפילו בני משפחתו של אביו, שהכירו את ה׳ ונצרו את הידע על אודותיו, נכנעו להשפעות הרעות ולפיתויים שסבבו אותם, ובחרו לעבוד ״אלוהים אחרים״ על פני ה׳. ואולם, האמונה האמיתית לא עמדה להיכחד מן הארץ. אלוהים שומר תמיד על ״שארית״ - קומץ של מאמינים העובדים אותו. אדם, שת, חנוך, מתושלח, נוח, שם, כל השושלת הזו לא חדלה לנצור ולהעביר מדור לדור את הדברים היקרים מפז, שה׳ גילה בנוגע לרצונו ולתכליתו. בנו של תרח הפך ליורש האמונה והתוחלת הללו. עבודת האלילים קרצה לו מכל עבר אך ללא הועיל. חדור אמונה בקרב חסרי אמונה, בלתי מושחת בידי הכפירה שפשה בכול, הוא דבק במסירות בעבודת ה׳ - אלוהי האמת האחד. ״קרוב יהוה, לכל-קוראיו - לכל אשר יקראהו באמת.״ (תהילים 145:18). הקדוש ברוך-הוא הודיע לאברהם את רצונו, והעניק לו ידע ברור על מצוות התורה ועל הגאולה שתושג באמצעות המשיח. PP 93.1

אברהם זכה להבטחה שהייתה יקרה במיוחד לליבם של בני דורו, הבטחה בדבר צאצאים רבים מספור וגדולה לאומית, ככתוב: ״ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך; והיה, ברכה.״ נלוותה אליה הבטחה נוספת, יקרה יותר מכל הבטחה אחרת שהוענקה ליורש האמונה הזה, אשר הבטיחה כי משושלתו ייצא גואל העולם, ככתוב: ״ונברכו בך כל משפחת האדמה.״ ואולם, כתנאי ראשון להגשמת ההבטחות הללו הוא נדרש למבחן של אמונה - להקרבת קורבן. PP 93.2

כה אמר ה׳ אל אברהם: ״לך-לך מאךצך וממולדתך ומבית אביך, אל-הארץ, אשר אראך.״ כדי שאלוהים יכשיר אותו למלאכה הכבירה שהוטלה עליו בתור נוצר דבר ה׳ הקדוש, אברהם חייב להינתק מכל דבר המקשר אותו לחייו הקודמים. השפעתם של בני משפחה וקרובים תפריע להכשרה שה׳ ייעד לעבדו. עתה, כשאברהם שרוי בקרבה יתרה לשמיים, הוא חייב לשכון בקרב זרים. אופיו חייב להצטיין בסגולות מיוחדות, ועליו להיות שונה מכל העולם כולו, עד כדי כך שיתקשה להסביר את מהלכיו בפני מיודעיו. דברים רוחניים ניתנים לתפיסה באופן רוחני; לפיכך, מניעיו ומעשיו של אברהם נבצרו מהבנתם של קרובי משפחתו עובדי האלילים. PP 93.3

״מתוך אמונה ציית אברהם בהקראו לצאת אל מקום שהיה עתיד לקבל לנחלה, והוא יצא מבלי לדעת לאן ילך.״ (אל העברים יא:8). ציותו המוחלט של אברהם לה׳ הוא אחד הראיות המרשימות ביותר לאמונה בכתבי הקודש. לגבי דידו, ״האמונה היא בטחון בממשות הדברים המקווים, הוכחת דברים שאינם נראים.״ (פס׳ 1). בהסתמכו על ההבטחה האלוהית, בלי שהיה בידיו שמץ של ביטחון חיצוני לגבי הגשמתה, נטש אברהם את ביתו, את משפחת אביו ואת ארץ מולדתו, ויצא לדרכו, בלי לדעת לאן מועדות פניו, כדי ללכת בדרך שה׳ יתווה לפניו. ״מתוך אמונה התגורר בארץ ההבטחה כגר בארץ זרה, בשבתו באוהלים עם יצחק ויעקב אשר ירשו עמו את אותה ההבטחה.״ (אל העברים יא:9). PP 94.1

המבחן שאברהם נדרש לעמוד בו לא היה קל, והקורבן שנדרש ממנו לא היה קטן. קשרים עבותים קשרו אותו אל ארצו, משפחתו וביתו. ואולם, הוא לא היסס לציית לקריאת ה׳. לא התעוררו בו שום היסוסים בנוגע לארץ המובטחת - הוא לא תהה לרגע האם אדמתה פורייה, האם אקלימה יפה לבריאות, האם תעניק לו שפע של הזדמנויות להתעשר, האם קל יהיה לחיות בה. ה׳ אלוהים דיבר, ועבדו חייב לציית; מבחינתו, המקום המאושר ביותר עלי אדמות הוא המקום שה׳ ייעד למענו. PP 94.2

כמו אברהם, אנשים רבים מתנסים עדיין במבחני אמונה. על אף שהם אינם שומעים את קולו המפורש של אלוהים המדבר אליהם מן השמיים, ה׳ קורא להם באמצעות תורתו, דברו ואירועים המתרחשים ביד השגחתו. הם עשויים להידרש לעזוב עבודה טובה ששכר נאה וכבוד בצידה, לוותר על קשרי משפחה, קשרי ידידות וקשרים מועילים אחרים, להיפרד מקרובי משפחה, ולהתחיל לצעוד בדרך שנראית אך ורק רצופה תלאות ומחסור, הקרבה עצמית, ויתורים וקורבנות. אלוהים ייעד בעבורם מלאכת קודש; ואולם, חיי נוחות והשפעה מצד חברים וקרובים יפריעו להתפתחות של תכונות האופי הנחוצות לשם ביצועה. אלוהים קורא להם להתרחק מהשפעתם ומעזרתם של בני האדם, ומדריך אותם למקום שבו יזדקקו לעזרתו ויבטחו בו לבדו, וזאת, כדי להתגלות בפניהם. איזה אדם יהיה מוכן, ברגע שישמע את קריאת ההשגחה, לוותר על התוכניות שתיכנן ועל קשרי המשפחה והידידות שטיפח? מי יהיה מוכן לקבל על עצמו מחויבויות חדשות, להיכנס לתחומים לא מוכרים, לבצע את עבודת אלוהים בלב נכון ומסור, ולוותר על היקר לו למען המשיח? האדם שיעשה זאת הוא בעל אמונה כדוגמת האמונה שהייתה לאברהם, והוא יזכה, כמוהו, ל״כבוד עולמים גדול ורב עד מאד.״; לכבוד ״שסבלות הזמן הזה אינם שקולים״ כנגדו. (השנייה אל הקורינתים ד:17; אל הרומים ח:18). PP 94.3

ה׳ קרא לראשונה לאברהם כאשר התגורר באור כשדים; אברהם עקר לחרן מתוך ציות לקריאת ה׳. עד כה התלוו אליו בני משפחתו, משום שבנוסף לעבודת האלילים הם החלו לעבוד את אלוהי האמת. אברהם נשאר בחרן עד מותו של תרח. ואולם, על קבר אביו הוא שמע את קולו של ה׳ שציווה עליו לצאת לדרך. אחיו, נחור ובני משפחתו דבקו בביתם ובאליליהם. חוץ משרה, אשת אברהם, רק לוט, בנו של הרן, שמת מזה זמן רב, בחר לחלוק את חיי הנוודות של אבי-האבות. עם זאת, פמליה גדולה יצאה מארם-נהריים. אברהם היה בעל מקנה רב, רכוש רב מכל אוצרות המזרח ועבדים ושפחות רבים. משום שעקר לעד מארץ אבותיו, נטל עימו את כל אשר לו, ככתוב:״ כל-רכושם אשר רכשו, ואת-הנפש, אשר-עשו בחרן.״ בקרב פמליה זו היו אנשים רבים, שמניעים ושיקולים נעלים יותר משיקולים אישיים והשגת תועלת אישית הניעו אותם. במהלך שהותם בחרן, הדריכו אברהם ושרה אנשים אחרים לעבוד ולהשתחוות לאלוהי האמת. אנשים אלו קשרו את גורלם בגורל משפחתו של אברהם אבינו, והתלוו אליו בדרכו אל הארץ המובטחת. ״ויצאו, ללכת ארצה כנען, ויבואו ארצה כנען.״ PP 95.1

הם עצרו לזמן מה באזור שכם. אברהם הקים את מחנהו בצילם של אלוני מורה, בעמק רענן ורחב ידיים, גדוש מטעים של עצי זית ורווי מעיינות גואים, השוכן בין הר עיבל המתנשא מצדו האחד, להר גריזים המתנשא מן הצד האחר. אבי אבותינו נכנס לארץ טובה ויפה - ״ארץ נחלי מים, עינית ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון; ארץ-זית שמן, ודבש. ״ (דברים ח:7, 8). ואולם, בעיניו של אדם זה שעבד את ה׳, צל כבד נח על ההרים המיוערים והמישורים הפוריים; הוא גילה כי: ״הכנעני אז בארץ.״ אברהם הגיע לארץ שאליה כלתה נפשו, אך מצא בה עם נוכרי ועובד אלילים. במטעים הוקמו מזבחות לאלילי שקר, וקורבנות של בני אדם הוקרבו על הפסגות הסמוכות. על אף שדבק בהבטחת ה׳, נטה אברהם את אוהלו כשרגשי מועקה מנבאים רע מציפים את ליבו. ואז, ״וירא יהוה אל-אברם, ויאמר, לזרעך אתן את-הארץ הזאת.״ אמונתו של אברהם התחזקה בשל הביטחון בשכינה ששרתה עימו ולא הפקירה אותו לחסדי הרשעים. ״ויבן שם מזבח, ליהוה הנראה אליו.״ משם, כשהוא עדיין נע ונד, העתיק אברהם תוך זמן קצר את אוהלו לאזור אחר, בסמוך לבית אל, ושוב הקים בו מזבח לה׳ וקרא בשמו. PP 95.2

אברהם, שהיה ״ידיד האלוהים״, הוא מופת ראוי בעבורנו. הוא הקדיש את חייו לתפילה. כל אימת שנטה את אוהלו הקים בקרבתו מזבח, וזימן את אנשי המחנה להצטרף אליו למנחת הבוקר והערב. כאשר העתיק את אוהלו למקום אחר, נותר המזבח על תילו. בשנים שבאו לאחר מכן, היו מקרב הכנענים הנוודים אנשים שאברהם הרביץ בהם תורה; כל אימת שאחד מהם חלף בדרכו על פני מזבח כזה, הוא ידע מי היה כאן לפניו, וכאשר נטה שם את אוהלו תיקן את המזבח וסגד לאלוהים החיים. PP 95.3

אברהם המשיך במסעו דרומה אל הנגב, ושוב נבחנה אמונתו. השמיים עצרו את גשמיהם, הנחלים יבשו בעמקים והעשב יבש במישורים. עדרי הצאן נותרו ללא מרעה ורעב כבד איים על המחנה כולו. האם אבי האבות לא פיקפק עתה בהדרכתה של יד ההשגחה? האם לא הביט אחורה בגעגועים למישורים הפוריים של אור- כשדים? כולם השתוקקו לדעת מה יעשה אברהם בשעה קשה זו, כאשר צרות נחתו עליו בזו אחר זו. כל עוד ביטחונו בה׳ נותר איתן, הייתה להם תקווה; הם היו סמוכים ובטוחים שה׳ אלוהים לצידו ושהוא עדיין מדריך אותו. PP 96.1

אברהם לא ידע כיצד להסביר את הדרכת ההשגחה; לא היה לו מושג ברור על ציפיותיו שלו, אבל הוא דבק בהבטחה ״ואברכך ואגדלה שמך; והיה, ברכה.״ בתפילה כנה שקל כיצד להציל את חיי אנשיו ועדריו, אך לא היה מוכן להניח לנסיבות לערער את אמונתו בדברי ה׳. כדי להימלט מן הבצורת בכנען, ירד אברהם מצריימה. הוא לא נטש את כנען; המצב החמור לא גרם לו לשוב לאור-כשדים שממנה הגיע, אשר לא סבלה ממחסור בלחם. ואולם, הוא ביקש מקום מקלט ארעי שיהיה קרוב ככל האפשר לארץ המובטחת, מתוך כוונה לשוב בהקדם אל המקום שה׳ ייעד בעבורו. PP 96.2

יד ההשגחה העליונה הביאה על אברהם את הניסיון הזה כדי ללמד אותו על ציות, אורך רוח ואמונה - לקחים לתועלתם של כל האנשים לעתיד לבוא אשר ייקראו לשאת סבל ומכאוב. אלוהים מדריך את בניו ללכת בדרך שאינה מוכרת להם, אך הוא אינו שוכח או זונח את האנשים ששמו בו את מבטחם. ה׳ הניח לצרות לפקוד את איוב אך הוא לא נטש אותו. הוא הניח ליוחנן, ״התלמיד האהוב על ישוע״, להיות מגורש לאי פטמוס העזוב, ואולם, בן האלוהים פגש אותו שם, ויוחנן זכה לראות בחזונו תמונות נשגבות של הוד והדר נצחיים. ה׳ הניח לניסיונות ולמצוקות לפקוד את עמו, כדי שציותם ומסירותם יעשירו אותם רוחנית, וכדי שאנשים אחרים ישאבו כוח מן המופת שלהם. ״כי אנוכי ידעתי את-המחשבת, אשר אנוכי חושב עליכם - נאום-יהוה: מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקוה.״ (ירמיהו כט:11). עצם הניסיונות המעמידים במבחן את אמונתנו, אמורים לקרבנו למשיח ולהביאנו להניח לרגליו את כל המשא והנטל הרובצים על כתפינו, ולחוות את המנוחה והשלום שהוא יעניק לנו בתמורה. PP 96.3

מאז ומעולם בחן ה׳ אלוהים את עמו בכור מצרף של מבחני סבל קשים. באש הכבשן מופרדים הסיגים מן הזהב הטהור של האופי המשיחי. ישוע צופה במבחן; הוא יודע מה נדרש כדי לטהר את המתכת היקרה עד שתשקף את זוהר אהבתו. הקדוש ברוך-הוא מחנך את עבדיו למשמעת באמצעות ייסורים קשים, המשמשים בוחן לאמונתם. הוא מבחין באנשים שניחנו בכוחות וביכולות העשויים להועיל בקידום פועלו, והוא מעמידם במבחן; יד ההשגחה מציבה אותם בתפקידים שבהם נבחן אופיים, ומגרעות וחולשות שהם לא ידעו על קיומן, מתגלות. הוא מעניק להם הזדמנות לתקן את המגרעות הללו ולהכשיר את עצמם לשירותו. הוא חושף בפניהם את חולשותיהם ומלמד אותם לסמוך עליו; זאת משום שהוא עזרם ומבטחם היחיד. וכך מושגת תכליתו. אנשים אלה הופכים מחונכים, ממושמעים וכשירים, מוכנים להגשים את התכלית הנשגבת שלמענה ניחנו בכוחות וביכולות אלו. כאשר אלוהים קורא להם לפעול, הם מוכנים ומזומנים לבצע את פקודתו, ומלאכי השמיים מסייעים בידם במלאכה שהוטלה עליהם לבצע עלי אדמות. PP 96.4

במהלך שהותו במצרים, אברהם הוכיח כי הוא אינו חף מחולשות וחסרונות אנושיים. כאשר הסתיר את העובדה ששרה היא אשתו, העיד הדבר על חוסר אמון בהשגחת ה׳, ועל היעדר האמונה החזקה והאומץ הנעלה שהפגין בחייו לעיתים קרובות באופן נאצל כל כך. שרה הייתה אישה יפת תואר ובעלת גוון עור בהיר; אברהם היה משוכנע שהמצרים כהי העור יחמדו את הזרה היפהפייה, וכדי להשיג אותה לעצמם לא יהססו לרצוח את בעלה. הוא סבר כי בכך שיציג את שרה בתור אחותו, לא יהיה אשם באמירת שקר, משום שהיא הייתה אחותו למחצה (היה להם אב משותף). ואולם, הסתרת המידע על הקשר האמיתי ביניהם היה מעשה רמאות. כל סטייה מדרך הישר, ולו הקלה ביותר, אינה טובה בעיני ה׳. בשל חוסר האמונה של אברהם, שרה הייתה נתונה עתה בסכנה גדולה. מלך מצרים ששמע על יופייה הרב, ציווה שיביאוה לארמונו מתוך כוונה לשאתה לאישה. ואולם, ה׳ הגן בחסדו הרב על שרה כאשר הכה את פרעה ואת בני ביתו בנגעים כבדים. פרעה ראה במכות הללו את יד אלוהים, והסיק מכך את האמת על המצב. בזעמו הרב על אברהם שהוליך אותו שולל, הוא הוכיח אותו והחזיר לו את אשתו, באומרו: ״מה- זאת עשית לי?....למה אמרת אחותי הוא? ואקח אותה לי לאשה; ועתה, הנה אשתך קח ולך.״ PP 97.1

אברהם זכה לחסד רב מן המלך; אפילו עתה פרעה לא התיר שיפגעו בו או באנשיו; הוא פקד על אנשי המשמר ללוות אותם ולהגן עליהם בדרכם אל מחוץ למלכותו. באותה העת נחקקו חוקים שאסרו על המצרים לקיים כל מגע או קשרי ידידות עם רועי הארצות השכנות, ובכלל זה לאכול ולשתות בחברתם. פרעה שילח בשלום את אברהם, והוכיח במעשה זה את טובו ונדיבותו. ואולם, הוא ביקש ממנו לעזוב את מצרים משום שחשש להתיר לו לשהות בה. מבלי להיות מודע לכך עמד לחטוא קשות נגד אברהם ולהסב לו נזק חמור, אך אלוהים התערב והצילו מביצוע חטא כבד כל כך. פרעה ראה בנוכרי זה אדם שאלוהי השמיים כיבדוהו, ופחד להניח לאדם שזכה בחסדי השמיים באופן ברור כל כך להישאר בממלכתו. אילו אברהם יורשה לשהות במצרים, עושרו וכבודו שילכו ויגדלו יעוררו את קנאתם של המצרים או שיגרמו להם לחמוד את אשר לו ולפגוע בו, דבר שהמלך ייחשב אחראי לו, ושוב ילקו הוא ובני ביתו בנגעים קשים בשל כך. PP 97.2

האזהרה שניתנה לפרעה, שימשה מעתה ואילך כמגן לאברהם בקשריו עם עובדי האלילים. ומשום שהעניין לא יכול היה להישאר בגדר סוד הוא נודע ברבים, והכול נוכחו לדעת שאלוהי אברהם מגן על עבדו ונוקם על כל פגיעה בו; עשיית עוול לאחד מבניו של מלך המלכים היא דבר מסוכן. מחבר מזמורי התהילים התייחס לפרק זה בחייו של אברהם, כאשר אמר, בדברו על העם הנבחר, כי אלוהים ״ויוכח עליהם מלכים,״ כאשר ציווה: ״אל-תגעו במשיחי; ולנביאי, אל- תרעו.״ (תהילים קה: 15,14). PP 97.3

קיים דמיון מעניין בין הדברים שאברהם חווה במצרים לבין הדברים שצאצאיו חוו בה, כעבור דורות רבים. אברהם יורד מצריימה בשל הבצורת שפקדה את כנען; בני יעקב יורדים מצרימה בשל אותה סיבה. בשני המקרים מכה אלוהים את המצרים בנגעים קשים, ומוראם של בני ישראל נופל על המצרים. הן אברהם והן בני ישראל עוזבים את מצרים בעושר רב, עמוסי מתנות שקיבלו מעובדי האלילים. PP 98.1