אבות האומה ונביאי ישראל

כישוף בימי קדם ובימינו

הסיפור המקראי על ביקורו של שאול אצל בעלת האוב בעין דור, משמש מקור לבלבול ולמבוכה בקרב רבים מחוקרי כתבי הקודש. חלקם גורסים ששמואל נכח במקום ושוחח עם שאול, אך התנ״ך מספק בסיס איתן למסקנה סותרת. אם שמואל שכן בשמיים, כפי שטוענים חלק מפרשני המקרא, הוא זומן לארץ בידי גבורת ה׳ או גבורת השטן. אך איש לא יאמין, ולו לרגע, שנביא קדוש של ה׳ ניאות להזמנתו של השטן לרדת מהשמיים כדי להיענות ללחשיה של בעלת אוב. בנוסף, אין שום בסיס למסקנה שאלוהים זימן את הנביא למערתה של בעלת האוב, שכן, מזה זמן מה ה׳ סירב לתקשר עם שאול באמצעות חלומות, אורים ונביאים (שמואל א׳, כ״ח 6). אלה היו הדרכים שאלוהים יעד לתקשורת עימו. לכן, ברור שהוא לא זנח את האמצעים הללו, ופתאום בחר למסור את דברו דרך שליח של השטן. PP 508.1

במסר שקיבל שאול טמונה ראיה מספקת למקורו. תכליתם של הדברים שנאמרו לו, לא הייתה כדי לעורר אותו לחזור בתשובה, אלא כדי לדרבן אותו להמשיך בסורו עד לאובדנו; אין ספק שזו אינה פעולה של אלוהים, אלא של השטן. PP 508.2

בנוסף, כתבי הקודש מציינים את חטאו של שאול כשנועץ בבעלת אוב, בתור אחת הסיבות למאיסתו של ה׳ בו ולכיליון שגזר עליו. ככתוב: ״וימת שאול, במעלו אשר מעל ביהוה, על דבר יהוה, אשר לא שמר; וגם לשאול באוב, לדרוש. ולא דרש ביהוה, וימיתהו; ויסב, את המלוכה, לדויד, בן ישי.״ (דברי הימים א׳, י׳ -13 14). כאן נאמר מפורשות ששאול נועץ ברוח רפאים, לא באלוהים. הוא לא דיבר עם שמואל, נביא האלוהים; באמצעות בעלת האוב, הוא שוחח עם השטן. משום שנבצר מן השטן להציג את שמואל בכבודו ובעצמו, הוא הציג מתחזה במטרה להוליך שולל את שאול. PP 508.3

כמעט כל שיטות הכישוף והקסמים בימי קדם התבססו על האמונה בתקשור עם המתים. אנשים שעסקו בהעלאת רוחות באוב טענו שהם משוחחים עם רוחות המתים, ומשיגים מהם מידע על העתיד. מנהג הדרישה אל המתים צוין בנבואתו של ישעיהו: ״וכי יאמרו אליכם , דרשו אל והאבות ואל הידענים, המצפצפים, והמהגים: הלוא עם אל אלוהיו דרש, בעד החיים אל המתים.״ (ישעיהו ח׳ 19). PP 508.4

עבודת האלילים התבססה על אמונה בתקשור עם המתים. הגויים עובדי האלילים האמינו כי אליליהם הם רוחות נערצות של גיבורים שמתו. מכאן שהם עסקו למעשה בסגידה למתים. הדבר עולה בבירור מכתבי הקודש. בסיפור על חטאם של בני ישראל בבעל פעור, נאמר: ״וישב ישראל, בשטים; ויחל העם, לזנות אל בנות מואב. ותקראן לעם, לזבחי אלוהיהן; ויאכל העם, וישתחוו לאלוהיהן. ויצמד ישראל, לבעל פעור; ויחר אף יהוה, בישראל.״ (במדבר כ״ה 1-3.) מחבר מזמורי התהילים מבהיר את טיבם של האלילים שלפניהם הוקרבו הקורבנות. בהתייחסות לכפירה זהה שפשטה בישראל, הוא אומר: ״ויצמדו, לבעל פעור; ויאכלו, זבחי מתים.״ (תהילים ק״ו 28). כלומר, הקורבנות הועלו לכבודם של המתים. PP 509.1

סגידה למתים היוותה מרכיב חשוב כמעט בכל שיטה של עבודת אלילים, וכך גם התקשור כביכול עם המתים. עובדי האלילים האמינו שהאלים מוסרים את רצונם לבני האדם, וכשנועצים בהם, הם מעניקים לאדם את עצתם. כאלה היו האורקלים המפורסמים של יוון ורומא. PP 509.2

האמונה בתקשור עם המתים עדיין שרירה וקיימת, אפילו בארצות המתיימרות לדבוק בנצרות. תחת השם ספיריטיזם הפך התקשור עם ישויות הטוענות להיותן רוחות של אנשים מתים, למנהג רווח. דומה שעיסוק זה ניזון מרגשות הצער והאבל של אנשים שאיבדו את יקיריהם. לעיתים קרובות, ישויות רוחניות מופיעות בשעת התקשור בדמותם של חברים וקרובים שנפטרו; הן מספרות על אירועים מחייהם, ומחוללות מעשים שהללו נהגו לעשות בעודם בחיים. בדרך זו הן גורמות לאנשים להאמין שקרוביהם המתים הם מלאכים שמרחפים סביבם ומתקשרים איתם. אנשים רבים מתייחסים בהערצה אל אותן ישויות המתיימרות להיות רוחות המתים, ומייחסים לדבריהן משקל רב יותר מאשר לדבר הי. PP 509.3

עם זאת, ישנם רבים הרואים בספיריטיזם התחזות, ותו לא. הם מייחסים את ההתגלויות (שמחזקות כביכול את טיבה העל טבעי של השיטה), למעשה תרמית של המתקשר. אך על אף שההתגלויות מתבצעות באמצעות אחיזת עיניים, ישנן לא אחת גם ראיות חותכות לקיומו של כוח על טבעי. הדבר גורם לכך שגם אנשים הרואים בספיריטיזם תופעה הנובעת מכוח הרצון של אדם מיומן או ערמומי, ועל כן דוחים אותה על הסף, משתכנעים באמיתות השיטה כאשר הם חוזים בדבר שאין בכוחם להסביר. PP 509.4

הדרישה אל המתים בימינו ושיטות קדומות של כישוף ועבודת אלילים העוסקות בתקשור עם המתים, מבוססות על השקר הראשון שסייע לשטן להדיח את חווה בגן עדן. ככתוב, ״ויאמר הנחש, אל האשה: ׳לא מות, תמתון. כי, ידע אלוהים, כי ביום אכלכם ממנו... והייתם כאלוהים...׳״ (בראשית ג׳ 4, 5). שיטות כאלה מבוססות על רמאות, נובעות מאבי השקרים ומנציחות את השקר. PP 509.5

על בני ישראל נאסר מפורשות לעסוק בכל שיטה של תקשור כביכול עם המתים. אלוהים הפריך את הרעיון הזה כאשר אמר מפורשות: ״המתים אינם יודעים מאומה... וחלק אין להם עוד לעולם, בכל אשר נעשה תחת השמש.״ (קהלת ט׳ 5, 6). וגם: ״תצא רוחו, ישב לאדמתו; ביום ההוא, אבדו עשתנתיו.״ (תהילים קמ״ו 4). ה׳ הכריז באוזני ישראל: ״והנפש, אשר תפנה אל האבת ואל הידענים, לזנת, אחריהם, ונתתי את פני בנפש ההוא, והכותי אתו מקרב עמו.״ (ויקרא כ׳ 6). PP 510.1

״רוחות האוב״ לא היו רוחות של אנשים מתים, אלא מלאכים רעים, שליחיו של השטן. PP 510.2

כאמור, עבודת האלילים בעולם העתיק כללה סגידה למתים ותקשור כביכול עם המתים. אך לפי כתבי הקודש מדובר בסגידה לשדים. שאול השליח שהזהיר את המאמינים מפני השתתפות בכל דרך שהיא בעבודת האלילים של שכניהם הגויים, אמר: ״מה שהגויים מקריבים, לשדים הם מקריבים ולא לאלוהים; ואינני רוצה שתהיו שתפים לשדים.״ (הראשונה אל הקורינתים י׳ 20). מחבר מזמורי התהילים אמר בנוגע לבני ישראל: ״ויזבחו את בניהם, ואת בנותיהם, לשדים.״ מיד לאחר מכן הבהיר שהם הקריבו את ילדיהם ״לעצבי כנען.״ (תהילים ק״ו 37, 38). כשבני ישראל סגדו למתים כביכול, למעשה הם עבדו את השדים. PP 510.3

הספיריטיזם בימינו מבוסס אף הוא על תקשור עם המתים, והוא אינו אלא כישוף וסגידה לשדים בלבוש מודרני. זוהי אותה השיטה שאלוהים גינה ואסר את העיסוק בה בימי קדם. מחברי כתבי הקודש, שניבאו על תחייתה של השיטה, הכריזו: ״הרוח אומרת בפרוש, שברבות הימים יסטו אנשים מן האמונה ויפנו לרוחות מטעות ולתורות של שדים.״ (הראשונה אל טימותיאוס ד׳ 1). שאול השליח ציין באיגרתו השנייה אל התסלוניקים את פועלו המיוחד של השטן באמצעות ספיריטיזם בתור אירוע שיתרחש סמוך לביאתו השנייה של המשיח. כשדיבר על ביאת המשיח השנייה, טען שהיא תתרחש, ״בהתאם לפעלת השטן, מלוה בכל גבורה, באותות ובמופתי שקר.״ (השנייה אל התסלוניקים ב׳ 9). כיפא, שתיאר את הסכנות שיארבו לקהילת המשיח באחרית הימים, אמר שכפי שקמו נביאי שקר והדיחו את ישראל לחטוא, כך יקומו מורי שקר, אשר, ״יכניסו בחשאי תורות הרסניות ויכפרו באדון אשר קנה אותם... רבים ילכו אחרי תועבותיהם...״ (השנייה לפטרוס ב׳ 1, 2). כאן הדגיש השליח את אחד המאפיינים הבולטים של מורי הספיריטיזם: הם מסרבים להודות כי ישוע הוא בן האלוהים. בהקשר למורים אלה מכריז יוחנן: ״מי הוא דובר שקר בלתי אם הכופר בכך שישוע הוא המשיח? זה הוא צורר המשיח, הכופר באב ובבן. כל הכופר בבן גם האב אין לו; המודה בבן יש לו גם האב.״ (יוחנן א׳, ב׳ 22, 23). בכך שתורת הספיריטיזם כופרת במשיח, היא מתכחשת לאבינו שבשמיים ולבן האלוהים. כתבי הקודש מצהירים מפורשות כי גילוי דעת זה מאפיין את צוררי המשיח. PP 510.4

באמצעות הנבואה על גורלו המר של שאול, שניתנה דרך בעלת האוב מעין דור, השטן תכנן להפיל בפח את בני ישראל. הוא קיווה שבזכות נבואתה של המכשפה, רבים יאמינו בה, ולפיכך ילכו להיוועץ בה. בדרך זו, בני ישראל יפנו מה׳ מדריכם ויפקידו את עצמם תחת הדרכתו של השטן. קסמו של הספיריטיזם המושך אליו את ההמונים נעוץ בכך שהשיטה מתיימרת לחשוף עתידות, ולגלות לבני האדם צפונות ונסתרות שה׳ העלים מעיניהם. אך אלוהים הלוא גילה לנו בדברו אירועים כבירים שיתרחשו בעתיד, שחשוב שנדע אותם, והעניק לנו מדריך שלאורו נלך בבטחה בקרב הסכנות שיארבו לנו. ואולם, תכליתו של השטן היא להרוס את האמון של בני האדם באלוהים, לגרום להם לחוש חוסר שביעות רצון מחייהם, ולהדריך אותם לחפש אחר ידע, שברוב חוכמתו של ה׳, נעלם מעיניהם, ולבוז להתגלויות האל שניתנו לאנושות בכתבי הקודש. PP 511.1

אנשים רבים מאבדים את שלוות רוחם כשהם אינם יודעים בוודאות מה יעלה בגורל עסקיהם וענייניהם. הם אינם יכולים לשאת שום חוסר ודאות, ובקוצר רוחם מסרבים לראות את תשועת ה׳. דאגות וחששות מפני צרות ואסונות כמעט מעבירים אותם על דעתם. הם נכנעים לרגשות המרי המתעוררים בלבם, ולפיכך אצים רצים בחוסר מנוחה ובכמיהה לרכוש תובנות על דברים שנסתרו מעיניהם. אך אם רק יבטחו באלוהים וישקדו על תפילותיהם, הם ימצאו נחמה בחיק האלוהים, ורוחם תירגע בזכות הקשר שלהם עם ה׳. כל היגעים והטרודים ימצאו שלווה לנשמתם אם רק יפנו אל ישוע; אך כשהם מתעלמים מאמצעי החסד שאלוהים כונן כדי לנחמם ולעודדם, ופונים לאמצעים אחרים, בתקווה לחשוף את הנסתרות שה׳ הסתיר מעיניהם, הם חוזרים על הטעות שעשה שאול, ולפיכך משיגים אך ורק ידע מכוחות האופל. PP 511.2

התנהגות כזו רעה בעיני ה׳, והוא הביע זאת בדרך מפורשת ביותר. כמיהתו של האדם לפענח כאן ועכשיו את העתיד, מעידה על חוסר אמונה באלוהים. כמיהה כזו גורמת לאדם לחשוף את עצמו להצעותיו וללחישותיו של אבי השקרים. השטן מדריך את בני האדם להיוועץ באנשים אחוזי רוחות רעות; בכך שהוא מגלה להם צפונות ונסתרות מן העבר, הוא מעורר בלבם אמון בכוחו לנבא את העתיד. בשל הניסיון הרב שצבר לאורך אלפי שנים, השטן מסוגל להסיק את תוצאות הדברים ולנבא )לעיתים קרובות די בדייקנות) אחדים מאירועי העתיד בחייו של אדם. כך עולה בידו להוליך שולל נפשות תועות ואומללות, להביא אותן תחת שליטתו ולגרום להן לציית לו. PP 511.3

באמצעות נביאו, אלוהים העניק לנו את האזהרה הבאה: ״וכי יאמרו אליכם, דרשו אל האבות ואל הידענים, המצפצפים, והמהגים: הלוא עם אל אלוהיו ידרש, בעד החיים אל המתים. לתורה, ולתעודה; אם לא יאמרו כדבר הזה, אשר אין לו שחר.״ (ישעיהו ח׳ 19, 20). PP 511.4

האם ייתכן שאנשים שדבקו באלוהים הקדוש ורב החוכמה והגבורה יפנו אל מכשפים וידעונים, שקיבלו את הידע שלהם מהתחברות עם אויבו של הי? אלוהים בכבודו ובעצמו הוא האור של חסידיו; הוא מפציר בהם למקד באמונה את מבטם בתפארת הדברים הנשגבים שהוסתרו מעין האדם. שמש הצדקה שולחת את קרניה המאירות לתוך ליבותיהם, ואור האלוהים הזורח מכס מלכותו בשמיים מאיר את דרכם. לאנשים כאלה אין שום רצון לנטוש את מקור האור השמיימי ולפנות אל שליחיו של השטן. PP 512.1

על אף שהמסר ששאול קיבל מהשטן כלל גינוי על חטאו ונבואה על עונשו, הוא לא נועד להחזיר אותו בתשובה, אלא לדרבן אותו להגיע לסף הייאוש והאובדן. אך לרוב, השטן מעדיף להדיח את בני האדם באמצעות דברי חנופה, ובדרך זו לגרום לאובדנם. תורותיהם של האלילים בעת העתיקה עודדו הפקרות והתרת רסן מהסוג השפל והנתעב ביותר. מצוותיו של ה׳, שהוקיעו את החטא וכוננו את הצדקה נדחקו הצידה; האמת זכתה לזלזול, וחוסר המוסריות לא רק הותר, אלא אף עוגן בחוק. על פי הספיריטיזם, אין מוות, אין חטא, אין משפט ואין עונש; לשיטתם של הדוגלים בה, בני האדם הם בני אלים שלא חטאו מעולם; הם מאמינים שהתשוקה היא החוק העליון ביותר ושהאדם חייב לתת דין וחשבון לעצמו בלבד. החומות שאלוהים הקים כדי לגונן על האמת, הטוהרה ויראת הכבוד ממוטטות בימינו, ואנשים רבים מקבלים עידוד לחטוא. האם תורה שכזו אינה מעידה על מקור הזהה לזה של עבודת השדים? PP 512.2

כשאלוהים דיבר על תועבותיהם של הכנענים, הוא הציג לפני ישראל את פרי הבאושים של מנהג התקשור עם רוחות רעות: הכנענים עובדי האלילים היו נואפים ורוצחים ובערו בתשוקות לא טבעיות. הם טומאו בידי אינספור מנהגים מתועבים ומחשבות טמאות וסוטות. בני האדם אינם מכירים את צפונות לבם, שכן ״עקב הלב מכל, ואנש הוא; מי, ידענו?״ (ירמיהו י״ז 9); אך אלוהים מבין היטב את נטיות לבו המושחתות של האדם. וכמו היום, גם אז השטן המתין בדריכות להזדמנות להפיל את בני ישראל בחטא ולעורר בהם מרי, כדי שיהפכו מתועבים בעיני ה׳ כמו הכנענים. שוטן נפשנו עומד תמיד על המשמר כדי למצוא בלבנו אוזן קשבת להסתתו המרושעת, שכן הוא חפץ באובדננו ובהרשעתנו לפני האלוהים. PP 512.3

השטן היה נחוש בדעתו לשמור על שליטתו בכנען. וכשבני ישראל התנחלו בארץ ותורת ה׳ הפכה לחוק המדינה, השטן שנא את ישראל שנאה מרה וזדונית וזמם להשמידה. אך לאט לאט נשבו בני ישראל בקסמיהם של אלילי הגויים באמצעות רוחות רעות, ובסופו של דבר גלו מהארץ המובטחת ופוזרו בתפוצות בשל חטאיהם. PP 512.4

השטן מתאמץ לשחזר את ההיסטוריה הזו בימינו. אלוהים מוביל את חסידיו הרחק מתועבות העולם, וזאת כדי שיקיימו את תורתו; מסיבה זו, חמתו של ״שוטו ?אחינו״ בוערת בו עד להשחית. ״כי ירד אליכם השטן בחמה גדולה, בידעו כי קצרה עתו.״ (ההתגלות י״ב 10, 12). לנגד עינינו משתרעת הארץ המובטחת המופתית, אך השטן נחוש בדעתו להשמיד את חסידי האל ולשלול מהם את נחלתם. האזהרה שהמשיח נתן לתלמידיו במרקוס י״ד 38: ״היו ערים והתפללו כדי שלא ותבואו לידי נסיון,״ לא הייתה מעולם הכרחית יותר מאשר בימינו. PP 513.1

דבר ה׳ לישראל הקדומה מופנה גם לחסידיו בדור הזה: ״אזל תפנו אל האבת ואל הידענים, אל תבקשו לטמאה בהם;״ ״כי תועבת יהוה, כל עשה אלה.״ (ויקרא י״ט 31; דברים י״ח 12). PP 513.2