אבות האומה ונביאי ישראל

משיחתו של דוד

פרק זה מבוסס על שמואל א׳ טז׳: 1-13

קילומטרים אחדים דרומית לירושלים, שכונתה ״קריית מלך רב,״ שוכנת בית לחם, שבה נולד דוד בן ישי, למעלה מאלף שנים לפני הולדת ישוע באבוס והשתחוויתם של החכמים מהמזרח. מאות שנים לפני ביאת המושיע, דוד רעה בנעוריו את צאנו על הגבעות וההרים סביב בית לחם. נער הרועים הפשוט והעניו שר שירי הלל ומזמורים שחיבר והלחין בעצמו, וצלילי כלי המיתר שעליו פרט ליוו במתיקות את קולו הערב והצלול. אלוהים בחר בדוד, ולפיכך הכשיר אותו באמצעות חיי בדידות כרועה צאן לקראת המלאכה שיעד להפקיד בידו בשנים מאוחרות יותר. PP 475.1

כשדוד חי את חייו הצנועים כרועה צאן, אלוהים דיבר עליו באוזני שמואל הנביא. ״ויאמר יהוה אל שמואל: ׳עד מתי אתה מתאבל אל שאול? ואני מאסתיו, ממלך על ישראל. מלא קרנך שמו, ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי, כי ראיתי בבניו לי, מלך.׳ ויאמר שמואל: ׳איך אלך, ושמע שאול והרגני?׳ ויאמר יהוה: ׳עגלת בקר תקח בידך ואמרת, לזבח ליהוה באתי. וקראת לישי, בזבח; ואנוכי, אודיעך את אשר תעשה, ומשחת לי, את אשר אמר אליך.׳ ויעש שמואל, את אשר דבר יהוה, ויבא, בית לחם; ויחרדו זקני העיר, לקראתו, ויאמר: ׳שלם בואך.׳ ויאמר: ׳שלום!׳״ PP 475.2

שמואל הזמין את זקני העיר לזבח, ובנוסף, שלח הזמנה לישי ולבניו. המזבח הוקם והקורבן הוכן לקראת הזבח. כל בני ביתו של ישי נכחו במקום, זולת דוד, הבן הצעיר ביותר שנשאר לשמור על הצאן, שכן היה מסוכן להשאיר את עדרי הצאן ללא שמירה. PP 475.3

בתום טקס הקרבת הקורבנות, בטרם אכלו את סעודת הזבח, שמואל סקר בעזרת רוח הנבואה את בניו האציליים של ישי. אליאב הבכור דמה לשאול יותר מיתר אחיו בזכות גובהו ויופיו. תווי פניו הנאים, גופו המוצק וקומתו הגבוהה משכו את תשומת לבו של הנביא. כששמואל הביט במראהו האצילי של אליאב, הוא חשב: ״זה ודאי האיש שה׳ בחר בו למלך תחת שאול.״ עתה חיכה לאישור מאלוהים כדי למשוח אותו. אך ה׳ לא התרשם ממראהו של אליאב. אליאב לא היה אדם ירא אלוהים. לו עלה לכס המלכות, היה הופך למלך גאה וקפדן. דבר ה׳ לשמואל היה חד משמעי: ״אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו, כי מאסתיהו: כי לא, אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים, ויהוה יראה ללבב.״ בעיני אלוהים, יופי חיצוני אינו מעיד על גדלות נפש. חוכמה ומצוינות המתגלים באופיו ובהתנהגותו של אדם, מעידים על יופיו האמיתי; היופי הפנימי וגדלות הלב הם שקובעים אם אדם נושא חן בעיני אלוהים, אלוהי צבאות. PP 475.4

אמיתה נשגבת זו אמורה להנחות אותנו בבואנו לבחון את עצמנו ואת הזולת. PP 476.1

מן הטעות שעשה שמואל נוכל ללמוד את הלקח על הבל החן ושקר היופי: יופיו של אדם או קומתו הגבוהה אינם מדד לאופיו. נוכל אף ללמוד מכך כי האדם אינו מסוגל להבין בשכלו את צפונות הלב או את עצת האל, ללא הארה מיוחדת מן השמיים. לעולם לא נבין בשכלנו המוגבל את מחשבותיו ודרכיו הנשגבות של האלוהים בנוגע לברואיו; אך אם נכניע את רצוננו לרצונו, נדע לבטח כי נצליח לבצע את התפקידים שהוכשרנו להם וכל מלאכה שיטיל עלינו. הכול כדי שתוכניותיו של ה׳ להטות את חסדו על בניו, לא ישובשו בגלל דרכיהם הנלוזות. PP 476.2

אליאב חלף על פניו של שמואל. ששת אחיו שנכחו בזבח צעדו בעקבותיו וחלפו זה אחר זה לפני מבטו הבוחן של הנביא; אך ה׳ לא בחר באיש מהם. שמואל התבונן בדריכות באחרון הבנים, ועתה היה נבוך ומבולבל. הוא שאל את ישי: ״התמו הנערים?״ האב השיב: ״ ויאמר עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן״ שמואל הורה להביא אליו את הנער: ״שלחה וקחנו, כי לא נסב עד באו פה.״ PP 476.3

הרועה הבודד נחרד מן ההזמנה הבלתי צפויה שקיבל. מפי השליח נודע לו כי הנביא הגיע לבית לחם והזמין אותו לבוא לפניו. מופתע, תהה דוד מדוע נביא ושופט ישראל זה חפץ לראותו; אך ללא שהות ציית והלך עם השליח. ״וישלח ויביאהו והוא אדמוני, עם יפה עינים וטוב ראוי.״ כששמואל הביט בהנאה בנער הרועים הנאה והעניו, אלוהים דיבר אליו והורה לו: ״קום משחהו, כי זה הוא!״ ואכן, דוד הוכיח את אומץ לבו ומסירותו בתפקידו הצנוע כרועה. עתה ה׳ בחר בו כדי להנהיג את עמו. ״ויקח שמואל את קרן השמן, וימשח אתו בקרב אחיו, [מקרב אחיו], ותצלח רוח יהוה אל דוד, מהיום ההוא ומעלה.״ לאחר שמשח את דוד, שב הנביא בלב שקט לביתו שברמה. PP 476.4

שמואל לא סיפר לאיש על המשימה שהוטלה עליו, אפילו לא למשפחת ישי. לפיכך, טקס משיחתו של דוד נערך בחשאי. הדבר שימש בבחינת רמז לבאות על הגורל הנשגב שציפה לנער, וזאת כדי שבמהלך החוויות והסכנות שיעברו על דוד בשנים הבאות, תובנה זה תעניק לו השראה ותדרבן אותו לדבוק בתכלית האלוהית שיועדה לו. PP 476.5

הכבוד הגדול שנפל בחלקו של דוד לא נסך בו גאווה. חרף המשרה הרמה שיועדה לו, המשיך בשקט ובצנעה בעיסוקו הקודם כרועה צאן, והמתין בסבלנות להגשמת תוכניותיו של ה׳ במועד שלו ובדרכו שלו. עניו וצנוע כפי שהיה לפני שנמשח למלך, שב נער הרועים להרים ורעה את צאנו באהבה ובמסירות כתמיד. עתה הלחין בהשראה מחודשת נעימות חדשות, וניגן אותן על כלי המיתר שלו. נוף עשיר ומגוון השתרע נגד עיניו. בכרמים נצצו אשכולות הענבים. עלוותם הירוקה של עצי היער נעה חרישית ברוח. השמש שהאירה את כיפת השמיים, יצאה כחתן היוצא מחופתו, כגיבור היוצא בששון למרוץ. דוד חזה ברכסי ההרים הנישאים שנגעו בשמיים; אי שם באופק התרוממו צוקיו השוממים של הר מואב; מעל הנוף היפהפה נפרש רקיע תכול, ומעליו שרה האלוהים. דוד לא יכול היה לראות את אלוהים, אך מעשי ידיו העידו על כבודו ותהילותיו. אור היום שהזהיב את היערות וההרים, את המרעה והנחלים, נשא את מחשבתו של הנער אל אבי האורות, הוא בורא היקום, אשר ברא כל בריאה טובה וכל מתנה טובה ומושלמת. ההתגלויות שנחשפו לפני דוד מדי יום ביומו, על מעלותיו והודו של הבורא, מילאו את מוחו של המשורר הצעיר בשמחה ובהערצה. הגות באלוהים ובפועלו פיתחה וחיזקה את יכולותיו השכליים, והעשירה את חיי הרגש שלו לקראת קרבה רבה יותר עם אלוהים. מוחו עסק ללא הרף במחשבות עמוקות מיני חקר, בחיפוש אחר נושאים חדשים שיעניקו השראה לכתיבת שיריו ויעוררו אותו להלחין להם לחנים עם כינורו. צלילי קולו הערב הדהדו בהרים, וכמו ענו לשירת המלאכים מלאת הרינה שבשמיים. PP 476.6

מי מסוגל לאמוד את השפעתן של אותן שנות עמל ונדודים ארוכות שעשה דוד בקרב ההרים הבודדים? השעות שבהן בילה בחיק הטבע, התייחדותו עם אלוהים, טיפולו המסור בצאנו, הסכנות שארבו לו והניצחונות שנחל, הצער והשמחה שהיו מנת חלקו הצנועה, כל אלה נועדו לא רק לעצב ולחשל את אופיו ולהשפיע על עתידו, אלא כדי שמזמורי התהילים שחיבר ׳נעים זמירות ישראל׳ זה, יעוררו אהבה ויפיחו אמונה בלבם של חסידי האל בדורות הבאים, ויקרבו אותם ללבו האוהב של אלוהים, המעניק חיים לברואיו. PP 477.1

במלוא יופיו ואונו התכונן דוד הצעיר לקראת המשרה הרמה לצדם של גדולי הארץ. PP 477.2

שבה יישא הוא השתמש בכישוריו ובמתנות שבהן אלוהים חנן אותו, כדי לרומם את כבוד האלוהים רב החסד. PP 477.3

כרועה צאן נקרו לפניו שפע של הזדמנויות להתייחד עם אלוהים, בתפילה ובהגות, והדבר העשיר אותו בחוכמה, מילא את לבו ביראת אלוהים והפך אותו אהוב על אלוהים ומלאכים כאחד. PP 477.4

כאשר הגה בבוראו כליל השלמות, נגלו לפני נשמתו תובנות צלולות ביותר, ששפכו אור על נושאים מעורפלים ורעיונות וישבו דברי שנראו קשים להבנה מבולבלים או מלאי סתירות. PP 477.5

כל קרן אור חדשה שזרחה עליו עוררה בו התפעמות עילאית, והולידה מזמורי תפילה מתוקים יותר לתהילת האל והמושיע. פרצי האהבה שהניעה אותו, הצער והכאב שכססו בו, הניצחונות שנחל - כל אלה העסיקו ללא הרף את מחשבתו. PP 478.1

וכאשר חזה על בשרו באהבתו של האל, שהתבטאה בכל הנפלאות שיד ההשגחה זימנה לו, ליבו הלם בעוצמה בהערצה ובהכרת תודה וקולו הצטלצל במנגינה עזה יותר. וכשפרט על נבלו, עשה זאת בשמחה יתרה. PP 478.2

הרועה הצעיר הלך מחיל לחיל, והידע שצבר הלך והתעצם, שכן רוח קודשו של אלוהים שרתה עליו. PP 478.3