אבות האומה ונביאי ישראל

48/75

הברכות והקללות

פרק זה מבוסס על יהושע ח׳

לאחר ביצוע גזר דינו של עכן הצטווה יהווע לערוך את חיילותיו למתקפה ולשוב ולהתקדם לעבר העי. גבורת ה׳ הייתה עם עמו, ובמהרה כבשו צבאות ישראל את העיר. PP 371.1

לעת עתה הופסקו כל המבצעים הצבאיים כדי שכל בני ישראל יוכלו להשתתף בטקסי הקודש. בני העם השתוקקו לנחלה בכנען; עדיין לא היו להם בתים או אדמות. כדי להשיג לעצמם נחלה עליהם לגרש תחילה את הכנענים; אך בינתיים יש לעכב את המלאכה החשובה הזו למען מחויבות נעלה יותר שדרשה עתה את תשומת ליבם. PP 371.2

בטרם יכבשו את נחלתם, עליהם לחדש את ברית הנאמנות לאלוהים. בין מצוותיו האחרונות של משה צוו שבטי ישראל פעמיים להתכנס על הר עיבל והר גריזים בשכם, כדי להתחייב ולהישבע חגיגית לתורת ה׳. בציות למצוות אלה עזבו יהושע ו“כל קהל ישראל והנשים והטף, והגר, ההלך בקרבם׳׳ את המחנה בגלגל וצעדו לארץ אויביהם - בקעת שכם הסמוכה ללב הארץ. על אף שבני ישראל היו מוקפים באויבים עזים, הם היו בטוחים ומוגנים תחת ידו המגוננת של ה׳ כל עוד דבקו בו. עתה, כמו בימי יעקב, אימת ה׳ שרתה על הערים סביבם, ככתוב,״ויהי חתת אלוהים, על הערים אשר סביבותיהם״ (בראשית לה:5). ולכן, איש לא הציק לבני ישראל. PP 371.3

המקום שיועד להתכנסות החגיגית היה קדוש מתוקף זיקתו לתולדות אבותיהם. כאן הקים אברהם את המזבח הראשון בכנען לכבוד ה׳. כאן נטו אברהם ויעקב את אוהליהם. כאן רכש יעקב את חלקת השדה שבה יקברו שבטי ישראל את גופת יוסף. כאן נמצאו הבאר שחפר יעקב, ועץ האלון שתחתיו טמן את צלמי משפחתו. PP 371.4

האתר הנבחר היה המקום היפה ביותר בכנען, והוא התאים למחזה הכביר והמרשים שיתרחש בו. העמק הנאה שהשתרע בין ההרים השוממים, על שפע שדותיו הירוקים שנוקדו במטעי זיתים, נחליו הקטנים שנבעו ממעיינות מים חיים ופרחי הבר שעיטרוהו בשלל צבעים, היה מחזה מלבב. עיבל וגריזים, שהתנשאו זה מול זה משני צדי העמק, כמעט השיקו זה לזה כשיצרו בבסיסם מעין במה טבעית. כל מילה שהוכרזה מעל אחד מהם נשמעה בבירור מעל האחר באוזני הקהל הרב שהתקבץ על צדי ההרים שהשתפעו לאחור. PP 371.5

על פי הצו שנתן משה הוקמה על הר עיבל מצבת זיכרון מאבנים גדולות. על האבנים הללו שסוידו מראש נחקקה התורה. לא רק עשרת הדיברות שניתנו בסיני על לוחות אבן ונחקקו באצבע ה׳, אלא גם החוקים שניתנו למשה והועלו על ידו על הכתב. בנוסף הוקם באתר מזבח אבנים שלמות שעליו הועלו קורבנות לה׳. העובדה שהמזבח הוקם על הר עיבל, הר הקללה, הייתה חשובה. הדבר העיד על כך שבשל חילול חוקי ה׳ עוררו בני ישראל את חרון אפו הצודק של ה׳, וכי הם היו נענשים מייד אלמלא קורבן התמורה של המשיח שסומל במזבח העולות. PP 372.1

שישה משבטי ישראל, כולם צאצאי לאה ורחל, הוצבו על הר גריזים; יתר השבטים, צאצאי שפחותיו של יעקב, בחברת שבט ראובן ושבט זבולון, ניצבו על הר עיבל, ואילו הכוהנים שנשאו את ארון הברית ניצבו בעמק. האות שבישר על הדממה הוכרז בתרועת חצוצרה; כאשר השתררה דממה עמוקה בקרב הקהל העצום הקריא יהושע, שניצב ליד ארון הברית, את הברכות הנלוות לציות לתורת ה׳. כל השבטים שניצבו על הר גריזים הריעו ״אמן!״ ואז הקריא יהושוע את הקללות, וכל השבטים שעמדו על הר עיבל הכריזו: ״אמן!״ רבבות קולות התאחדו ויצאו פה אחד בקריאה החגיגית. לאחר מכן הוקראה תורת ה׳ על כל חוקיה ומשפטיה שקיבל העם ממשה. PP 372.2

ישראל קיבלה את התורה ישירות מפי הגבורה בהר סיני; חוקיה הקדושים שנכתבו באצבע אלוהים נצפנו בארון הברית. עתה הם נכתבו מחדש במקום שבו הכול יוכלו לקרוא אותם. כל בני ישראל זכו לראות במו עיניהם את תנאיה של הברית, שתחתיה הם אמורים לכבוש את כנען. כולם היו אמורים להביע את הסכמתם לתנאיה, ואף לתת את הסכמתם לברכות שנלוו לציות למצוות הברית ולקללות שנלוו לחילולן. התורה לא רק נכתבה על אבני מצבת הזיכרון, אלא אף הוקראה בידי יהושוע באוזני כל ישראל. שבועות ספורים חלפו מאז נתן משה לישראל את ספר דברים בדרשות שנשא בפני העם, אך עתה הקריא יהושוע מחדש את התורה באוזניהם. PP 372.3

לא רק הגברים אלא גם כל ״הנשים והטף״ שמעו את התורה; שכן היה חשוב שגם הם ידעו את חובתם וימלאו אותה. אלוהים ציווה על ישראל בנוגע לחוקיו: ״ושמתם את דברי אלה, על לבבכם ועל נפשכם; וקשרתם אתם לאות על ידכם, והיו לטוטפת בין עיניכם. ולמדתם אתם את בניכם... למען ירבו ימיכם, וימי בניכם, על האדמה״ (דברים יא:18-21). PP 372.4

מדי שנה שביעית אמורה התורה להיקרא בשלמותה באוזני כל עדת ישראל, כפי שצווה משה: ״מקץ שבע שנים, במעד שנת השמטה - בחג הסכות. בבוא כל ישראל, לראות את פני יהוה אלוהיך, במקום, אשר יבחר: תקרא את התורה הזאת, נגד כל ישראל, באזניהם. הקהל את העם, האנשים והנשים והטף, וגרך, אשר בשעריך - למען ישמעו ולמען ילמדו, הראו את יהוה אלוהיכם, ושמרו לעשות, את כל דברי התורה הזאת. ובניהם לא ידעו, ישמעו ולמדו - ליראה, את יהוה אלוהיכם: כל הימים, אשר אתם חיים על האדמה, אשר אתם עברים את הירדן שמה, לרשתה.״ (דברים לא:10-13). PP 372.5

השטן שוקד על פועלו כדי לסכל את דברו של אלוהים, כדי לעוור את עיני רוחם וליבם של בני האדם, לגרום להם לאבד את הבנתם, ואז להדיח אותם לחטא. אך אלוהים מדבר אלינו בבהירות רבה, וכל מצוותיו מפורשות וברורות כדי שאיש לא יטעה. הקדוש ברוך הוא מנסה תמיד לקרב אליו את בני האדם תחת השגחתו, וזאת כדי שהשטן לא ינסה עליהם את כוחו האכזר, המתעתע והמדיח. אלוהים מחל על כבודו ובא לדבר עם בני האדם בקולו שלו, ולכתוב את תורת החיים למענם במו ידיו. כל המילים המבורכות הללו, הרוויות חיים ונוגהות באור האמת, מוענקות לבני האדם כמדריך מושלם לחיים. משום שהשטן מוכן ומזומן ללכוד את תשומת ליבנו ולהטות את רגשותינו ולבנו מהבטחות ה׳ ומחוקיו, עלינו לשקוד רבות כדי שהללו ייחקקו בליבנו ובמוחנו. PP 373.1

מורי הדת חייבים להקפיד ללמד את צאן מרעיתם את העובדות והלקחים הקשורים להיסטוריה של כתבי הקודש, כמו גם את האזהרות שהעניק לנו ה׳. עליהם להציג את כל הדברים הללו בשפה פשוטה ומובנת, ולהתאים אותם להבנתם של הילדים. הן כוהני ומורי הדת והן ההורים אחראים ללמד את כתבי הקודש לילדים ולבני הנוער. PP 373.2

הורים יכולים וצריכים לעורר בלב ילדיהם עניין ותשוקה ללמוד את החוכמה והלקחים השונים הטמונים בכתבי הקודש. כדי שיצליחו לטעת עניין בלב בניהם ובנותיהם בדבר ה׳, הם חייבים להתעניין בו בעצמם. הם חייבים להיות בקיאים בתורה ובחוקיה, כפי שצווו בני ישראל להגות ״לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך. (דברים יא:19). מאמינים החפצים שילדיהם יאהבו את אלוהים וירחשו אליו יראת כבוד, חייבים לדבר איתם על טובו, חסדו, גדולתו וגבורתו, כפי שהם מתגלים בדברו ובמעשי ידיו בבריאה. PP 373.3

כל פרק וכל פסוק בכתבי הקודש הוא מסר מאת אלוהים לאדם. עלינו ״לקשור את מצוותיו על ידינו״ ולהניח אותן ״כטוטפות בין עינינו.״ אם חסידי ה׳ יהגו בחוקי ה׳ ויצייתו להם, הללו ישמשו אור לרגלם וינחו אותם, כפי שבני ישראל הונחו באמצעות עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילה. PP 373.4