אבות האומה ונביאי ישראל

חציית הירדן

פרק זה מבוסס על יהושע א׳ עד ה׳:12

בני ישראל ביכו מרות את אובדן משה, מנהיגם. הם התאבלו עליו במשך שלושים ימים, וערכו טקסים מיוחדים לזכרו. עד שלא נלקח מקרבם, הם לא העריכו כיאות את אמונתו החזקה, עצותיו הנבונות, ואת אהבתו וחמלתו כלפיהם. PP 358.1

עתה הם נזכרו מתוך הערכה עמוקה ומחודשת בלקחים החשובים שלימד אותם. משה מת, אבל השפעתו לא הסתלקה מן העולם. הוא ימשיך להשפיע עמוקות על לבבות בני עמו. הם ינצרו לעד את זכר האיש הקדוש שהקדיש את חייו לזולת, שעיצב את חייהם באמצעות המופת שלו, אפילו את חיי האנשים שלא שמעו בקולו. כפי שאורה של השמש השוקעת מאיר את ראשי ההרים זמן רב לאחר השקיעה, כך גם פעליו של צדיק קדוש ודגול מפיצים את אורם המיטיב הרבה לאחר הסתלקותו מן העולם. מעשיו, דבריו, פועלו והמופת שלו ישרדו לנצח. ״כי לעולם לא ימוט; לזכר עולם, יהיה צדיק.״ (תהילים קי״ב , ו׳). PP 358.2

בשעה שבני ישראל נמלאו צער על אובדן מנהיגם הדגול, הם ידעו כי לא נותרו לבדם. עמוד הענן נח על המשכן בשעות היום ועמוד האש בשעות הלילה, אות לשכינת ה׳ שתמשיך לסייע בידם ולהדריכם, אם ילכו בדרכי אלוהים ויצייתו למצוותיו. PP 358.3

יהושוע היה עכשיו המנהיג הרשמי של ישראל. בני העם הכירו אותו בעיקר כלוחם העשוי ללא חת. לכישוריו ולמעלותיו נודעה חשיבות מיוחדת בשלב זה בתולדות עמו. אמיץ לב, נחוש, זריז, ישר, איתן באמונתו, פועל ללא לאות בעבור אנשיו, ומעל לכל בעל אמונה חזקה באלוהים - זה היה אופיו של האיש שנבחר בידי ה׳ להנהיג את צבאות ישראל אל הארץ המובטחת. במהלך נדודיהם במדבר שימש יהושע כמשנה למשה, ובדרכו השקטה והמסורה הפגין את אופיו החזק ואת יציבותו כאשר אנשים אחרים בקרב העם היססו, ואת דבקותו באמת, אפילו נוכח סכנה. כל התכונות הללו העידו על כשירותו לרשת את משה כמנהיג ישראל, אפילו לפני שאלוהים קרא לו לתפקיד זה. PP 358.4

חשש רב וחוסר ביטחון מילאו את לבו של יהושע נוכח המלאכה הקשה שעמדה לפניו, אך חששותיו התפוגגו כששמע את הבטחת אלוהים: ״כאשר היתי עם משה אהיה עמך, לא ארפך ולא אעזבך... כי אתה, תנחיל את העם הזה, את הארץ, אשר נשבעתי לאבותם לתת להם.״ ״כל מקום, אשר תדרך כף רגלכם בו - לכם נתתיו: כאשר דברתי, אל משה.״ מהרי הלבנון שבצפון הרחוק ועד חופי הים התיכון שבמערב וגדות הפרת שבמזרח - כאן תשתרע נחלת ישראל. PP 359.1

בתום הבטחתו ציווה אלוהים על יהושע: ״רק חזק ואמץ מאד, לשמר לעשות ככל התורה -אשר צוך משה עבדי.״ בנוסף, ציווה עליו: ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה;״ אל תסור ממנו ימין ושמאול״; ״כי אז תצליח את דרכך, ואז תשכיל.״ בני ישראל חנו עדיין בעבר הירדן המזרחי. נהר הירדן היה המכשול הראשון בדרכם לכיבוש כנען. הצו הראשון שניתן ליהושוע היה: ״קום עבר את הירדן הזה, אתה וכל העם הזה, אל הארץ, אשר אנוכי נתן להם לבני ישראל.״ לא ניתנה שום הוראה לגבי חציית הירדן. אך יהושוע ידע בוודאות כי יהיו אשר יהיו מצוות האלוהים, ה׳ יסלול לעמו דרך לשם ביצוען. חמוש באמונה איתנה זו החל המנהיג האמיץ בהכנותיו לקראת היציאה לדרך. PP 359.2

מול מחנה ישראל, לא רחוק מנהר הירדן, שכנה יריחו, עיר גדולה ומבוצרת. יריחו הייתה למעשה השער לכיבוש הארץ כולה, והיא ניצבה כמכשול עצום להצלחתם של בני ישראל בכיבוש כנען. לפיכך, יהושע שלח שני מרגלים שיבקרו ביריחו ויבחנו מקרוב את גודל אוכלוסייתה, משאביה, עוצמתה הצבאית וחוזק ביצוריה. תושבי העיר אחוזי אימה וחשדניים עמדו תמיד על המשמר, ושני המרגלים שהגיעו לעיר נמצאו בסכנה גדולה. אך רחב, תושבת העיר, סייעה להם והצילה את חייהם תוך סיכון חייה שלה. בתמורה לעזרתה הבטיחו המרגלים להגן עליה ועל בני ביתה בעת כיבוש העיר. PP 359.3

המרגלים שבו בשלום למחנה ישראל ובפיהם הבשורות הטובות: ״נתן יהוה בידנו את כל הארץ; וגם נמגו כל ישבי הארץ, מפנינו.״ מדבריה של רחב נודע להם כי תושבי יריחו חוששים מפני ישראל. היא אמרה להם: ״ידעתי, כי נתן יהוה לכם את הארץ... כי שמענו, את אשר הוביש יהוה את מי ים סוף מפניכם, בצאתכם, ממצרים; ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן, לסיחן ולעוג - אשר החרמתם, אותם. ונשמע וימס לבבנו, ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם: כי, יהוה אלוהיכם הוא אלוהים בשמים ממעל, ועל הארץ מתחת.״ בני ישראל צוו להתכונן לקראת כיבוש יריחו. העם נדרש להכין מלאי של מזון לשלושה ימים, והצבא נדרש לערוך את כל ההכנות לקרב. הכול חיזקו את ידי מנהיגם, ואיששו את נאמנותם ותמיכתם בו: ״כל אשר צויתנו נעשה, ואל כל אשר תשלחנו נלך. ככל אשר שמענו אל משה, כן נשמע אליך: רק יהיה יהוה אלוהיך, עמך, כאשר היה, עם משה.״ PP 359.4

כאשר בני ישראל עזבו את שיטים והתקדמו לעבר הירדן, הכול ידעו שללא עזרת אלוהים לא יצליחו לעבור את הירדן. בעונה זו של השנה, עונת האביב, הפשירו השלגים בהרי הצפון, הנהר עלה על גדותיו ואי אפשר היה לחצות אותו במעברות הירדן. אלוהים חפץ שבני ישראל יחצו את הירדן בדרך נס. בצו ה׳ הורה יהושע לבני העם להתקודש לפני חציית הירדן. עליהם לחדול מחטאיהם, לחזור בתשובה ולהיטהר מכל טומאת הגוף והנפש. הוא אמר להם: ״התקדשו: כי מחר, יעשה יהוה בקרבכם - נפלאות.״ ארון הברית, האות לשכינת ה׳, ילך בראש צבאות ישראל. כאשר בני ישראל יבחינו שארון הברית נלקח ממקומו בלב המחנה ונישא בידי הכוהנים לעבר הנהר, עליהם לקום וללכת בעקבותיו: ״ואתם, תסעו ממקומכם, והלכתם, אחריו.״ עתה הבהיר אלוהים בפרוטרוט באוזני יהושע כיצד יחצו את הירדן, ויהושע הכריז בפני העם: ״בזאת תדעון, כי אל חי בקרבכם; והורש יוריש מפניכם את הכנעני ... הנה ארון הברית, אדון כל הארץ, עבר לפניכם, בירדן.״ PP 360.1

בשעה היעודה החל העם לנוע קדימה. ארון ה׳ שנישא על כתפי הכוהנים, הנחה את המחנה. העם נדרש להתרחק מארון ה׳ ולצעוד במרחק של כאלף מטרים ממנו. הכול צפו בעניין רב בכוהנים הנושאים את ארון הקודש ומתקדמים צעד אחר צעד אל עבר הנהר הגועש והשוצף, עד שרגלי הכוהנים טבלו במים. לפתע נסוגה הגאות. על אף שמי הנהר המשיכו לזרום לעבר ים המלח, המים שבאו מן הצפון לא הוסיפו לזרום אלא עצרו, וקרקעית הנהר נחשפה. PP 360.2

במצוות ה׳ התקדמו הכוהנים ללב הנהר ונעצרו. הם ניצבו על מקומם עד שהמחנה כולו חצה את הירדן. בדרך זו הוטבע בלב בני ישראל הרושם כי הגבורה שחוללה את נסיגת מי הירדן הייתה אותה גבורה שחצתה את ים סוף לשניים בעבור אבותיהם לפני ארבעים שנה. לאחר שכל העם חצה את הנהר, נישא ארון ה׳ לגדה המערבית של הירדן. וכאשר נחה כף רגלם של הכוהנים על האדמה, ״וישבו מי הירדן למקומם, וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו.״ המים ששוחררו געשו בנחשול כביר והמשיכו לזרום באפיק הטבעי של הנהר. PP 360.3

הדורות הבאים ינצרו את הנס הכביר הזה בזכות אנדרטת זיכרון שתוקם לרגל המאורע. כאשר הכוהנים הנושאים את ארון ה׳ עמדו עדיין בלב הירדן, ניגשו שנים עשרה איש שנבחרו מראש, איש מכל שבט ושבט בישראל, אל המקום בו ניצבו רגלי הכוהנים, נטלו אבן מקרקעית הנהר ונשאו אותה לגדה המערבית. מן האבנים הללו הם יקימו גל עד במחנה הראשון שיוקם מעבר לנהר. בני ישראל צוו בידי יהושוע לספר באזני ילדיהם ונכדיהם את סיפור ישועת ה׳, ״למען דעת כל עמי הארץ, את יד יהוה, כי חזקה, והיא - למען יראותם את יהוה אלוהיכם, כל הימים.״ PP 360.4

לרושם הכביר שהטביע נס זה בלב העברים ובלב אויביהם נודעה חשיבות רבה. הדבר שימש אות לבני ישראל כי ה׳ שוכן בקרבם ומגונן עליהם - ראיה לכך שהוא ימשיך לחולל את נסיו בעבורם באמצעות יהושע כפי שעשה באמצעות משה. בני ישראל נזקקו לוודאות זו לשם חיזוק אמונתם בצאתם לכיבוש הארץ - אותה משימה קשה שאתגרה וטלטלה את אמונת אבותיהם ארבעים שנה קודם לכן. אלוהים הכריז באזני יהושוע לפני חציית הירדן: ״היום הזה אחל גדלך, בעיני כל ישראל: אשר, ידעון, כי כאשר הייתי עם משה, אהיה עמך.״ והוא מילא את הבטחתו, ככתוב: ״ביום ההוא, גדל יהוה את יהושע, בעיני, כל ישראל; ויראו אתו, כאשר יראו את משה כל ימי וחייו.״ PP 361.1

נס חציית הנהר שהתחולל בגבורת ה׳ בעבור ישראל נועד אף לעורר פחד בלב עמי כנען והסביבה, ולסלול בעבור ישראל את הדרך לקראת ניצחון קל ומוחץ. כשנודע למלכי האמורים והכנענים כי אלוהים חולל את נסיגת מי הירדן למען בני ישראל נמס לבם מפחד. צבאות ישראל כבר הרגו את חמשת מלכי מדיין, ואת שני המלכים רבי העוצמה, סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן. עתה, העובדה שהם הצליחו לצלוח בקלות את הירדן הגועש מילאה את לב העמים הסובבים באימה. לכנענים, לכל בית ישראל וליהושע ניתנה ראיה חותכת לגבורתו של האלוהים החיים, מלך השמיים והארץ השוכן בקרב עמו, אשר לא יעזוב ולא ינטוש את עמו לעולם. PP 361.2

במרחק מה מן הירדן הקימו בני ישראל את המחנה הראשון בכנען. כאן מל יהושוע את העם ככתוב: ״וימל את בני ישראל.״ הם חנו ״בגלגל; ויעשו את הפסח בארבעה עשר יום לחדש, בערב.״ טקס המילה, האות לברית בין ישראל לה׳, לא בוצע בקרב העם מאז המרד בקודש, דבר שהעיד על כך שהברית עם ה׳ נשברה. הפסח, זכר ליציאת מצרים, לא נחגג בימי הנדודים במדבר, דבר שהעיד על מורת רוחו של אלוהים מתשוקת העם לשוב לארץ שעבודם. אך עתה בתום התקופה שבה מאס ה׳ בדור המדבר, הוא שב והכיר בישראל כעמו, ואות הברית חודש ושב לקדמותו. עתה נימולו כל בני ישראל שנולדו במדבר. אז הכריז אלוהים באוזני יהושוע: ״היום גלותי את חרפת מצרים, מעליכם״, וכרמז לכך נקרא שם המחנה גלגל, שכן אלוהים ״גלל״ או ״אסף״ את חרפת עמו. PP 361.3

עמי הגויים דיברו סרה באלוהים ובעמו, שכן בני ישראל לא כבשו את כנען, כמצופה, מיד לאחר יציאת מצרים. אויבי ישראל חגגו את ניצחונם במשך שנות הנדודים הרבות של בני ישראל במדבר. הם הכריזו בלעג כי אלוהי העברים אינו מסוגל להביא את ישראל לארץ המובטחת. אך אלוהים הפגין עתה את גבורתו הרבה ואת חסדו כאשר חצה את הירדן בעבור עמו,ואויביהם לא יכלו עודלגנותם. PP 361.4

בני ישראל חגגו ״את הפסח בארבעה עשר יום לחדש, בערב, בערבות יריחו.״ הם אכלו מתבואת הארץ, ״ממחרת הפסח - מצות וקלוי: בעצם, היום הזה. וישנת המן ממחרת, באכלם מעבור הארץ, ולא היה עוד לבני ישראל, מן; ויאכלו, מתבואת ארץ כנען, בשנה, ההיא.״ שנות הנדודים הארוכות במדבר תמו. כפות רגליהם של בני ישראל דרכו על אדמת הארץ המובטחת. PP 362.1