אבות האומה ונביאי ישראל

חטאם של נדב ואביהוא

פרק זה מבוסס על ויקרא י׳:1-11

בתום חנוכת המשכן הוקודשו הכוהנים לשירות בקודש. טקסי חנוכת המשכן והקודשת הכוהנים ארכו שבעה ימים. הם נקראו טקסי מילואים ונערכו מדי יום וביום השמיני החלו בעבודת הקודש. אהרון, הכוהן הגדול, הסתייע בבניו והקריב את הקורבנות כנדרש על פי מצוות ה׳. אז נשא את ידיו אל העם וברכם. טקסי חנוכת המשכן והקודשת הכוהנים נערכו בהתאם למצוות ה׳, ואלוהים קיבל ברצון את הקורבנות. כבוד ה׳ נגלה לעיני העם בדרך רבת רושם; אש יצאה מלפני ה׳ ואכלה את העולות שעל המזבח. בני ישראל הביטו בעניין וביראה בהתגלות מופלאה זו של גבורת ה׳. הם ראו בכך אות לתהילת ה׳ ולחסדו. רננת שמחה פרצה מפיהם, והם נפלו על פניהם בהלל ובהשתחוויה לפני השכינה. PP 265.1

מיד לאחר מכן פקד אסון פתאומי נורא את משפחת הכוהן הגדול. בשעת ההשתחוויה, כאשר רינת ההלל של קהל המתפללים נישאה השמיימה, נטלו נדב ואביהוא, שני בניו של אהרון, איש איש את מחתתו, נתנו בה אש והקטירו קטורת במטרה להעלות ריח ניחוח לפני ה׳. אך בעשותם זאתהם חיללו את מצוות ה׳, שכן השתמשו ב״אש זרה״ להקטרת הקטורת. במקום ליטול מאש התמיד שעל המזבח, אשר הוצתה בידי אלוהים בכבודו ובעצמו, שציווה על השימוש בה למטרה זו, הם נטלו אש שהובאה מבחוץ. בעטיו של חטא זה יצאה אש מלפני ה׳, אכלה אותם, והם מתו לעיני כל העם. PP 265.2

אחרי משה ואהרון, היו נדב ואביהוא בעלי היחס הרם ביותר בישראל. הם זכו לכבוד מיוחד מה׳ כאשר הורשו לחזות בכבוד ה׳ על ההר בחברת שבעים זקני ישראל. לפיכך, לא היה כל תירוץ למעשה שעשו, ואי אפשר היה להתייחס אל חטאם בקלות ראש. עובדה זו הפכה את חטאם חמור יותר. מי שזכה לקבל אור גדול )שכן הותר לו לעלות להר בחברת שרי ישראל, להתייחד עם ה׳ ולשכון באור תהילתו), לא יכול היה להשלות את עצמו כי מעתה ואילך מותר לו לחטוא ללא חשש מעונש, או להאמין כי מכיוון שה׳ כיבד אותו בדרך זו, הוא לא יחמיר איתו ולא יענישו על חטאו. לפיכך, בניו של אהרון עשו טעות גורלית. האור הגדול והזכויות הרבות שנפלו בחלקם דרשו מהם להקפיד על התנהגותם ולשמור על קדושתם, בהתאם לאור שניתן להם. אלוהים לא ייאות לקבל דבר פרט לזה. שומה עלינו להישמר פן נניח לברכות ולזכויות שנפלו בחלקנו לנטוע שאננות בנפשנו, ולגרום לנו לנהוג בחוסר זהירות. בל נניח לברכות שזכינו בהם, להתיר לנו לחטוא או לגרום לנו להאמין כי אלוהים לא יחמיר איתנו. כל הזכויות שהורעפו על בני אהרון מיד אלוהים היו דרכו של ה׳ להצית להט ברוחם ובנשמתם, ולחנון אותם בכוח לשם ביצוע רצונו הקדוש. PP 265.3

נדב ואביהוא לא חונכו משחר ילדותם לשלוט בעצמם. נטייתו של אהרון לוותר לילדיו וחוסר התקיפות שלו, גרמו לו להתרשל בחינוך למשמעת של בניו. הוא הניח להםללכתעלפינטיותליבם.משחרילדותםהםהתמסרולהנאותיהםוטיפחוהרגלים רעים, שקנו בהם אחיזה רבה כל כך, עד כי אפילו מחויבותם למשרה הקדושה ביותר לא אצרה כוח כדי לשבור את ההרגלים הללו. הם לא חונכו לכבד את אביהם ולסור למרותו. הם לא הבינו את הצורך בציות גמור למצוות ה׳. טעותו של אהרון - הפינוק שנהג בבניו - דירדרה אותם להתנהגות שעליה נענשו בעונש חמור ביותר מיד ה׳. PP 266.1

אלוהים ביקש ללמד את העם כי עליהם להתקרב אליו ביראת כבוד ובהערצה, PP 266.2

על פי הדרך שהוא עצמו קבע. ציות חלקי לא ישביע את רצונו. לא היה די בכך שבמהלך ימי טקסי המילואים נערך כמעט כל דבר בהתאם למצוות ה׳. אלוהים הטיל קללה על האנשים שנטשו את מצוותיו ולא הבדילו בין קודש לחול. הוא הכריז ביד ישעיהו הנביא: ״הוי האומרים לרע טוב, ולטוב ,רע: שמים חשך לאור ואור לחשך...הוי, חכמים בעיניהם;׳ ונגד פניהם, נבונים!... מצדיקי רשע , עקב שוחד; וצדקת צדיקים, יסירו ממנו. לכן... שרשם כמק יהיה...: כי מאסו, את תורת יהוה צבאות, ואת אמרת קדוש־ישראל, נאצו.״ (ישעיהו ה:20-24). בל ישלה איש את עצמו במחשבה כי חלק ממצוות ה׳ אינן הכרחיות, או כי אלוהים ייאות לקבל תחליף לדרישותיו. הנביא ירמיהו אומר: ״מי זה אמר ותהי, אדוני לא צווה?״ (איכה ג:37). אלוהים אינו העניק מצווה שבני האדם יכולים לציית או לא לציית לה בהתאם לרצונם, מבלי לשאת בתוצאות. כאשר בני האדם בוחרים בכל דרך אחרת זולת ציות מוחלט לה׳, הם יגלו כי ״אחריתה, דרכי מות.״ (משלי יד:12). PP 266.3

״ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו: ׳ראשיכם אל־תפרעו ובגדיכם לא תפרמו, ולא ותמותו... כי שמן משחת יהוה, עליכם.׳״ המנהיג הדגול הזכיר לאחיו את דברי ה׳, אשר אמר: ״בקרב אקדש׳ ועל פני כל העם, אכבד.״ אהרון שתק. מותם הפתאומי של בניו, ללא כל אזהרה מראש, בעטיו של חטא נורא כל כך, שעתה ראה בו את פרי התרשלותו בחינוך בניו, קרע את לב האב הדואב אך הוא לא נתן ביטוי לרגשותיו. העובדה כי לא הפגין רגשות צער על מות בניו, העידה על מורת רוחו מן החטא. אסור היה לגרום לעדה לבוא לידי התמרמרות נגד אלוהים וחילול שם שמיים. PP 266.4

הקדוש ברוך הוא ביקש ללמד את עמו להכיר בצידוק הדין שלו, למען יראו וייראו. אזהרה על מידת דין נוראה זו הייתה עשויה להניא אנשים מסוימים בקרב בני ישראל מלנסות את אורך רוחו של ה׳, ובדרך זו לחרוץ את גורלם. אזהרת ה׳ מתרה בנו מפני אהדה מסולפת לחוטא, אשר גורמת לנו לנסות לתרץ את חטאיו. החטא מביא להצמתת עקרונות המוסר, וזאת כדי שהחוטא לא יבין את גודל חטאו. ללא כוחה המרשיע של רוח הקודש בלב החוטא, האדם נותר עיוור לגבי חטאו. שומה על משרתי המשיח להראות לנפשות אנשים שסרחו את הסכנה האורבת להם. מאמינים אשר מבטלים את השפעת אזהרת ה׳ ,כאשר הם טחים את עיני החוטאים מלראות את טיבו האמיתי ותוצאותיו של החטא, משלים את עצמם, שכן הם סבורים כי בדרך זו נגלית סלחנותם; אך למעשה, הם פועלים ישירות נגד פועלה של רוח הקודש בקרב אותם חוטאים; הם מרגיעים את מצפונו של החוטא וגורמים לו לשבת שאנן על סף אובדנו; הם הופכים שותפים לחטאו, ומביאים על עצמם את האחריות הנוראה לחוסר חרטתו. רבים, רבים הגיעו לאבדון בשל אהדה מסולפת ומוליכת שולל זו. PP 267.1

נדב ואביהוא לא היו מבצעים את החטא הגורלי הזה אלמלא היו מבושמים קמעה, שכן הרשו לעצמם לשתות יין כאוות נפשם. הם ידעו היטב כי נדרשה מהם הכנה קפדנית ביותר טרם כניסתם למשכן השכינה; אך הפרזתם בשתייה פסלה אותם מלשרת בקודש. מוחם הפך מבולבל ועקרונות המוסר שלהם קהו, עד כי נבצר מהם להבדיל בין קודש לחול. אהרון ובניו האחרים שנותרו בחיים, קיבלו מאת ה׳ את האזהרה הבאה: ״יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך, בבואכם אל-אהל מועד, ולא תמתו: חקת עולם, לדורותיכם. ולהבדיל, בין הקודש ובין החול, ובין הטמא, ובין הטהור. ולהורות, את בני ישראל את כל החוקים, אשר דבר יהוה אליהם.״ PP 267.2

תוצאות השימוש במשקאות חריפים הם היחלשות הגוף והנפש, בלבול והשחתת עקרונות המוסר. השכרות מונעת מבני האדם להבחין בקדושת דברי הקודש ובסמכות המוחלטת של מצוות ה׳. כל המשרתים בקודש נדרשו לנהוג מתינות חמורה ולהינזר ממשקאות חריפים, וזאת כדי שיוכלו לשמור על צלילות דעת ולהבחין בין טוב לרע. בדרך זו, יעלה בידם לעמוד על עקרונותיהם, והם יימלאו חוכמה כדי לשפוט בצדק ולנהוג רחמים בזולת. PP 267.3

מחויבות דומה רובצת על כתפיו של כל אחד ואחד מתלמידי המשיח. פטרוס השליח מכריז: ״אבל אתם עם נבחר, ממלכת כהנים וגוי קדוש, עם סגלה, למען תספרו תהלותיו של הקורא אתכם מחשך אל אורו הנפלא.״ (הראשונה לפטרוס ב:9). אלוהים, הבורא יתברך, דורש מאיתנו לשמור על כוחות הגוף והנפש, וזאת כדי ששירותנו יתקבל על ידיו ברצון. לגימת משקאות חריפים יביא לאותן תוצאות הרות גורל, כמו במקרה המצער של כוהני ישראל. לגימת משקאות חריפים יביא לכך שהמצפון ייאבד מרגישותו לחטא; לב האדם יתקשה בנוגע לחטא, עד כי לא יבדיל בין קודש לחול. אם כן, כיצד יעלה בידנו לציית למצוות ה׳? ״האם אינכם יודעים כי גופכם הוא היכל של רוח הקודש השוכנת בתוככם, אשר קבלתם אותה מאת אלוהים, וכי אינכם שייכים לעצמכם? הלא במחיר נקניתם, לכן כבדו את אלוהים בגופכם.״ (הראשונה אל הקורינתים ו:19, 20). ״ובכן, אם תאכלו או תשתו, או כל מה שתעשו, עשו אחת הכל למען כבוד אלוהים.״ (הראשונה אל הקורינתים י:31). לפנינו אזהרה חגיגית ונוראה, אשר מופנית אל קהילת המשיח בכל הדורות: ״אם ישחית איש את היכל אלוהים, אלוהים ישחית אותו; כי היכל האלוהים קדוש,ואתם היכלו.״ (הראשונה אל הקורינתים ג:17). PP 267.4