אבות האומה ונביאי ישראל

משטמת השטן לתורת ה’

משטמת השטן לתורת ה׳

לזמן מה, נראה כי ניסיונו הראשון של השטן לשים קץ לתורת ה׳, שמלאכי השמיים הטהורים התחייבו לקיימה, הוכתר בהצלחה. רבים מן המלאכים הודחו, אך ניצחונו לכאורה של השטן הסתיים בתבוסה, אובדן, ניתוק מאלוהים וגירוש מגן עדן. PP 245.1

עם התחדשות העימות עלי אדמות שב השטן וזכה ביתרון מדומה. האדם נשבה בידי השטן באמצעות החטא, וממלכתו נפלה לידיו של אב המורדים. עתה נראה כי הדרך סלולה לפני השטן כדי לכונן ממלכה משלו, ולקרוא תגר על שלטון ה׳ ובנו. אולם, תוכנית הישועה איפשרה לאדם לשוב לה׳, לשרות עימו באחדות ולציית לתורתו. בנוסף, תוכנית הישועה מאפשרת, הן לאדם והן לאדמה, להשתחרר סופית מידיו של השטן. PP 245.2

לאחר שהשטן הובס שנית, הוא שב ונקט ברמייה, בתקווה להפוך את תבוסתו לניצחון. כדי לעורר מרי בקרב האנושות השרויה בחטא, הוא הציג עתה את אלוהים באור מסולף. הוא טען כי אלוהים אינו צודק, שכן העניק לאדם חופש בחירה המאפשר לו לחלל את תורתו. ״מדוע״, שאל השטן הערום, ״הניח אלוהים לאדם לבוא לידי ניסיון, לחטוא, לסבול ולמות, כאשר ידע מראש את התוצאות?״ בניו של אדם הראשון שכחו את רחמיו, חסדו ואורך רוחו של ה׳, אשר העניק לאדם הזדמנות נוספת. תוך התעלמות מן הקורבן הנורא והנשגב שמלך מלכי המלכים שילם בעבור מריו של אדם הראשון, הם הטו אוזן למדיח, ורטנו נגד האל הריבון שבידו להצילם מכוחו המשחית של השטן. PP 245.3

אנשים רבים בימנו חוזרים כהד על אותה תלונה נגד אלוהים. נבצר מהם לראות כי שלילת חופש הבחירה מן האדם משמעה גזלת יתרונו בתור ישות תבונית, והפיכתו לרובוט ותו לא. מטרתו של האלוהים אינה לדכא את רצון האדם. האדם נברא כישות מוסרית בעלת רצון חופשי. בדומה למלאכי עליון, על האדם לעמוד במבחן הציות; אך אל לו לעולם להגיע למצב שבו כניעה לרוע תהיה מחויבת מן המציאות. אלוהים לא יניח לאף מבחן או ניסיון שהאדם לא יוכל לעמוד בהם, לבוא עליו. אלוהים העניק לבני האדם שפע של אמצעים כדי שיעלה בידם לנצח בעימות עם השטן. PP 245.4

כאשר מספרם של בני האדם הלך וגדל עלי אדמות, כמעט כל העולם כולו הצטרף אל שורות המרי. פעם נוספת נראה כי ידו של השטן הייתה על העליונה. אך גבורת ה׳ הכל-יכולה שבה וגדעה את הרשע באיבו, והארץ טוהרה מטומאתה המוסרית באמצעות המבול. PP 246.1

הנביא ישעיהו אמר: ״כי כאשר משפטיך לארץ - צדק למדו יושבי תבל. יוחן רשע בל-למד צדק... ובל יראה, גאות יהוה.״ (ישעיהו כו:9-10). כזה היה המצב ששרר אחרי המבול. עתה, עם תום משפטי ה׳, שבו בני האדם ומרדו בה׳. בריתו של ה׳ ומצוותיו נדחו פעמיים בידי העולם. הן דור המבול והן צאצאי נוח המרו את פי אלוהים. אז כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם אברהם, ובחר בעם אשר ינצור את תורתו. השטן שב והשליך את רשתו כדי להדיח את עם הבחירה ולהשמידו. בניו של יעקב התפתו להתחתן בעובדי אלילים ולעבוד את אליליהם, אך יוסף דבק בה׳, ונאמנותו שימשה עדות מתמדת לאמונת האמת. כדי לכבות את האור שזרח מיוסף הצית השטן קנאה בלב אחיו, וגרם להם למכור אותו לעבד בארץ של עובדי אלילים. אך אלוהים סובב את פני הדברים כך שתושבי מצרים ילמדו על אודותיו. החינוך וההכשרה שרכש יוסף בבית פוטיפר ובבית הכלא, יחד עם יראת ה׳ שפיעמה בו, הכינו אותו למשרה הרמה של המשנה למלך מצרים. מארמון פרעה ניכרה השפעתו הברוכה של יוסף על כל ארץ מצרים, ודעת ה׳ התפשטה בכל קצווי הארץ. בני ישראל שירדו מצריימה שגשגו והתעשרו, וכחסידי ה׳ השפיעו אף הם לטובה על רבים מתושבי הארץ. כוהני מצרים עובדי האלילים נחרדו כאשר גילו כי הדת החדשה נושאת חן בעיני העם המצרי. בהשראת השטן ואיבתו כלפי אלוהי השמיים, הם נערכו לכבות את האור האלוהי. במצרים באותם ימים הופקד חינוכו של יורש העצר בידי הכוהנים. רוח המרי נגד אלוהים ששרתה בכוהני מצרים, וקנאותם לעבודת האלילים, היו הגורמים העיקריים שעיצבו את אופיו של המלך הבא, והובילו לדיכוי העברים ולהתאכזרות כלפיהם. PP 246.2

במרוצת ארבעים השנים שחלפו מאז מנוסתו של משה ממצרים, התחזקה עבודת האלילים והפכה לדת השלטת במצרים. מדי שנה בשנה, הלכו תקוותיהם של בני ישראל ודעכו. פרעה ונתיניו ששו והתהדרו בכוחם, ולעגו לאלוהי ישראל. האווירה הקשה החריפה והגיעה לשיאה בעימות בין פרעה למשה. כאשר מנהיג העברים עמד לפני המלך ובפיו מסר מה׳ ״אלוהי ישראל,״ השיב המלך ואמר: ״״מי יהוה אשר אשמע בקלו...? לא ידעתי את יהוה, וגם את ישראל לא אשלח.״ לא בורותו של המלך בנוגע לאלוהי האמת, אלא התנגדותו לגבורת ה׳ היא שהניעה אותו להשיב כך למשה. מתחילת העימות ועד סופו, התנגדותו של פרעה לצו ה׳ לא הייתה תוצאה של בורות אלא של שנאה ומרי. PP 246.3

על אף שהמצרים סרבו זה זמן רב לשמוע על אלוהים ולהתוודע אליו, ה׳ העניק להם הזדמנות לחזור בתשובה. בימי יוסף, מצרים שימשה מקום מקלט לבני ישראל; אלוהים כובד בה כאשר עמו זכה ליחס טוב מצד המצרים. עתה, ה׳, האל הרחום, הסבלן ורב החסד הקציב לכל מכה ומכה שהנחית על מצרים, זמן כדי לפעול את פעולתה. המצרים, שנוגעו במכות בעלי החיים והרמשים להם סגדו, קיבלו ראיה חותכת לגבורת ה׳, ולו הכניעו את ליבם לה׳ יכלו להימלט ממשפטיו. עיקשותו וקנאותו העיוורת של פרעה הם שהביאו להתפשטות הידע על אלוהי ישראל, ורבים מן המצרים התמסרו לעבודת ה׳ ולשירותו. PP 247.1

בני ישראל נטו לחבור אל עובדי אלילים, ללכת בדרכיהם ולעבוד את אליליהם. לפיכך, אלוהים גרם להם לרדת מצריימה, שכן ידע כי השפעתו הברוכה של יוסף ניכרת בכל קצווי מצרים, וכי הנסיבות ששררו בה יסייעו להם להישאר עם נבדל. כאן במצרים, עבודת האלילים הבוטה של בני העם המצרי ואכזריותם, וכן שיעבוד ישראל בתקופת שהותם האחרונה במצרים, היו אמורים לעורר בבני ישראל תיעוב כלפי האלילות, ולגרום להם להימלט אל אלוהי אבותיהם כדי לחסות תחת כנפיו. PP 247.2

השטן השתמש באמצעי שאלוהים סיפק לתועלת ישראל, כדי להשיג את מטרתו. הוא קיווה כי האלילות תעוור את עיניהם של בני ישראל, ותגרום להם לחקות את מנהגי נוגשיהם עובדי האלילים. העברים לא הורשו להעלות קורבנות לה׳ בימי שעבודם, וזאת בשל אמונת ההבל של המצרים בבעלי החיים שסגדו להם. וכך, מכיוון שנאסר על בני ישראל להעלות קורבנות לה׳, נבצר מהם לחזות בעיני רוחם בקורבן העילאי, וכתוצאה מכך נחלשה אמונתם. PP 247.3

בהגיע מועד גאולת ישראל נערך השטן כדי לפעול נגד מטרותיו של אלוהים. השטן היה נחוש בדעתו לגרום לעם גדול זה, שמנה למעלה משני מיליון נפש, להיוותר בבורותו ובאמונותיו התפלות. הוא ביקש להשאיר את העם -אותו ה׳ הבטיח לברך, להרבות, להפוך למעצמה, לגלות באמצעותו את רצונו, ולהעניק לו את התורה כדי שבניו ישמשו כנוצרי תורתו- באפלה ובשעבוד, וזאת כדי למחות מזיכרונם את זכר אלוהיהם. PP 247.4

כאשר נסי ה׳ התחוללו נגד עיני פרעה, השטן פעל כדי לבטל את השפעתם, ומנע ממנו להכיר בריבונותו של ה׳ אלוהים ולציית למצוותו. השטן פעל בכל כוחו כדי לזייף את פועלו של ה׳ ולהילחם נגד גבורת ה׳. הפרי היחיד של פועלו היה התגלות כבירה יותר של גבורת ה׳ וכבודו, וזאת כדי שקיומו וריבונותו של אל האמת, אלוהים חיים, יהיו גלויים וברורים יותר הן לבני ישראל והן למצרים. PP 247.5

ה׳ גאל את ישראל בזרוע נטויה וביד חזקה, ועשה שפטים באלוהי המצרים. ״ויוצא עמו בששון; ברינה, את בחיריו... בעבור, ישמרו חוקיו, ותורותיו ינצרו; (תהילים קה:43-45). הקדוש ברוך הוא הציל את עמו מבית עבדים כדי להביאם אל ארץ טובה, ארץ שהוכנה בעבורם ביד השגחתו כדי לשמש מקלט מאויביהם, ובה הם יחסו תחת כנפיו. הוא יביאם אליו ויחבקם בזרועותיו הנצחיות. בתמורה לטובו ולחסדו של ה׳ צוו בני ישראל שלא יהיו להם אלוהים אחרים על פניו, אלוהים חיים, וכן לרומם ולהפוך את שמו לתהילה בכל הארץ. PP 247.6

בתקופת שעבוד מצרים איבדו רבים מבני ישראל את הידע על תורת ה׳, וערבבו את מצוות ה׳ עם מנהגי ומסורות הגויים עובדי האלילים. לפיכך, ה׳ הביא אותם לסיני, והכריז שם במו פיו על תורתו. PP 248.1

השטן ומלאכי הרשע פעלו במרץ עלי אדמות. גם בשעה שאלוהים השמיע את תורתו הקדושה באוזני עמו, השטן זמם להביאם לידי עבירה. הוא תיכנן להרחיק את עם הבחירה מקרבתם היתרה לשמיים. כאשר יעלה בידי השטן להדיחם לעבודת אלילים, מעשה הסגידה יהפוך חסר טעם. שכן כיצד ירומם האדם כאשר יסגוד למעשי ידיו, לצלם שאינו נעלה ממנו? אם בני האדם יהפכו עיוורים כל כך לגבורתו, הודו ותהילתו של מלך המלכים הנצחי, עד שיציגו אותו בצלם שיצקו במו ידיהם, או אפילו בדמות בהמה או רמש; אם ישכחו את קרבתם היתרה לאלוהים אשר נוצרו בצלמו וישתחוו לאליליהם הדוממים והמשוקצים - או אז תיסלל הדרך להתרת הרסן ולהפקרות גסה; היצר הרע ומאוויי הלב האפלים לא ירוסנו עוד, ולשטן תהיה השפעה מוחלטת. PP 248.2

כאן, לרגלי הר סיני, החל השטן להוציא אל הפועל את זממו: לשים קץ לתורת ה׳, ובדרך זו להמשיך את פועלו שהחל בשמיים. במרוצת ארבעים הימים בהם שהה משה על ההר בנוכחות ה׳, עשה השטן כמיטב יכולתו כדי לעורר ספקות, כפירה ומרי בקרב העם. שעה שהקדוש ברוך הוא חקק את תורתו על לוחות האבן כדי למוסרה לעם הברית, התכחשו בני ישראל לה׳ ולבריתו ותבעו מאהרון לעשות להם אלוהי זהב! כאשר משה שב מנוכחות כבוד ה׳ מעוררת היראה, ובידיו מצוות התורה שהעם התחייב לקיימן, הוא מצא אותם שרויים במרי גלוי נגד מצוות ה׳, משתחווים וסוגדים לצלם זהב. PP 248.3

השטן הדיח את ישראל לכפור בה׳ ולחלל את שמו בעזות מצח, וזאת במטרה לגרום לאובדנם. השטן האמין כי משום שבני ישראל הרשו לעצמם לרדת לשפל מדרגה כזה, שכחו לגמרי את הזכויות והברכות שה׳ הרעיף עליהם ואת התחייבותם לדבוק בה׳, שעליה שבו וחזרו לפני אלוהים, ה׳ יפנה להם עורף ויכלה אותם. כך תובטח השמדתו של זרע אברהם, זרע ההבטחה שיועד לנצור את הידע על אלוהים חיים, שממנו עתיד לקום הזרע האמיתי אשר ימגר את השטן. המורד הגדול, שתיכנן להשמיד את ישראל ולסכל בדרך זו את מטרותיו של אלוהים, הובס פעם נוספת. חוטאים ככל שהיו בני ישראל לא הושמדו. רק קשי העורף שצידדו בשטן נכרתו מעמם,אך יתר בני העם, שנכנעו לפני ה׳ ושבו בתשובה, זכו למחילת ה׳ ולחסדו. זיכרון היסטורי של חטא זה נועד לשמש תזכורת מתמדת לחטא האלילות ולעונשו, ולצדק ה׳, לאורך רוחו ולרחמיו. PP 248.4

היקום כולו היה עד למחזות שהתחוללו בסיני. הניגוד החד בין ממשלת ה׳ לממשלת השטן נגלה בדרך הפעולה של שתי הרשויות. מלאכי השמיים הטהורים שבו וחזו בתוצאות כפירת השטן ובטיב השלטון שהוא היה מכונן בשמיים, אילו הניח לו ה׳ למשול. PP 249.1

בכך שהשטן גרם לבני האדם לחלל את הדיבר השני, הוא חתר לגמד את תפיסתם את האלוהים. אילו יעלה בידו לבטל את הדיבר הרביעי, הוא יגרום להם לשכוח את אלוהים לחלוטין. מצוות ה׳ הדורשת מן האדם לירוא מפניו ולסגוד לו, ולא לאלוהי הגויים, מעוגנת בעובדה שאלוהים הוא הבורא, ולפיכך כל מי שנשמת חיים באפו חב לה׳ את חייו. כך עולה מן התנ״ך. הנביא ירמיהו אומר: ״ויהוה אלוהים אמת, הוא אלוהים חיים ומלך עולם.״ האלוהים אשר לא עשו את השמיים והארץ יאבדו מן הארץ ומתחת השמיים האלה . עושה ארץ PP 249.2

בכוחו, מכין תבל בחכמתו; ובתבונתו, נטה שמים.״ ״נבער כל אדם מדעת, הביש כל צורף מפסל: כי שקר נסכו, ולא רוח בם. הבל המה, מעשה תעתעים; בעת פקדתם, יאבדו. לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא.״ (ירמיהו י:10-12, 14-16). PP 249.3

השבת, אשר מהווה יום זיכרון למעשה הבריאה ולכוחו היוצר של הבורא, מצביעה על אלוהים בתור בורא השמיים והארץ; לפיכך, היא מהווה תזכורת מתמשכת לקיומו, גדולתו, חוכמתו ואהבתו. אילו קדושת השבת הייתה נשמרת תמיד, לא היה קם לעולם כופר או עובד אלילים. PP 249.4

השבת, שכוננה בגן עדן, עתיקת יומין כמו העולם עצמו. אבותינו שמרו על קדושתה ממעשה הבריאה ואילך. בתקופת שעבוד מצרים אולצו בני ישראל בידי נוגשיהם לחלל את השבת, ולכן איבדו במידה ניכרת את הידע על קדושתה. בעת מתן התורה בסיני פתח הדיבר הרביעי במילים: ״זכור זאת יום השבת, לקודשו.״ בהמשך, מצביע הדיבר על מעשה הבריאה כעילה לשמירת השבת, ומעיד בדרך זו כי השבת לא כוננה בעת מתן התורה אלא בשעת מעשה הבריאה. השטן חתר לבטל את יום הזיכרון הנשגב, וזאת כדי למחות את זכר אלוהים מזיכרונם של בני האדם. אילו יצליח לגרום להם לשכוח את בוראם, הם לא יעשו שום מאמץ כדי להתנגד לכוחות הרשע, והוא יהיה בטוח כי השיג את טרפו. PP 249.5

משטמת השטן כלפי תורת ה׳ עוררה אותו להילחם נגד כל אחד מעשרת הדיברות. קיימת זיקה רבה בין העיקרון הנשגב העומד בבסיס הדיבר, המורה לנו לאהוב את ה׳ ולדבוק באבינו שבשמיים, לבין העיקרון העומד בבסיס מצוות כיבוד אב ואם. בוז לסמכות הורית יוביל את האדם במהרה לבוז לסמכות האלוהית. מכאן נובעים מאמצי השטן לגמד את חובת שמירת הדיבר החמישי. על פי רוב, עמים עובדי אלילים לא התחשבו במצוות כיבוד הורים. בקרב אומות רבות ננטשו ההורים או הומתו ברגע שלא יכלו עוד לעבוד למחייתם מפאת גילם. אם המשפחה לא זכתה לכבוד רב בקרב בני ביתה, ועם מות בעלה נדרשה לציית למרותו של בנה הבכור. משה מסר לעם את מצוות כיבוד ההורים, אך כאשר בני ישראל פנו עורף לה׳, הם התעלמו מן הדיבר החמישי, כמו גם מיתר הדיברות. PP 249.6

השטן, ״רוצח היה מראשית.״ (יוחנן ח:44). משעה שהשיג שליטה על האנושות הוא לא רק עורר את בני האדם לשנוא ולהרוג זה את זה, אלא אף יצא בעזות פנים רבה יותר נגד שלטון ה׳, כאשר גרם להם להפוך את חילול הדיבר השישי לחלק בלתי נפרד מפולחן הדת. PP 250.1

בעטיים של מושגים מוטעים על האלוהות, האמינו עמים עובדי אלילים כי יזכו בחסדי אלוהיהם על ידי הקרבת בני אדם; בדרך זו בוצעו מעשי זוועה נוראים בשם עבודת האלילים לצורותיה. אחד ממנהגיהם של עובדי האלילים היה העברת ילדיהם באש לרגלי האליל. כאשר אחד הילדים עבר את המבחן הקשה ללא פגע, האמינו עובדי האלילים כי מנחותיהם התקבלו; הם היו בטוחים כי האלים נטו לילד שניצל מן האש חסד מיוחד, ולכן הרעיפו עליו שפע של טובות וזכויות. מעתה ואילך הוא זכה לכבוד רב, ואפילו כאשר ביצע פשעים, חמורים ככל שהיו, לא נענש לעולם. אך גורלו של ילד שעלה באש נחרץ; עובדי האלילים האמינו כי הצליחו לשכך את זעם האלים באמצעות נטילת חיי הקורבן, ולכן העלוהו כקורבן. בתקופות של כפירה רבה נפוצו מעשי התועבה הללו במידת מה בקרב בני ישראל. PP 250.2

חילול הדיבר השביעי בוצע אף הוא משחר האנושות בשם הדת. פולחני פריצות ותועבה הפכו חלק מעבודת האלילים. האלים עצמם תוארו כחסרי צניעות, ועובדיהם קראו דרור לתאוותיהם השפלות ביותר. פריצות, חטאים ומעשים מגונים שלא כדרך הטבע רווחו בקרב עובדי האלילים, והילולות הדת ברחבי העולם אופיינו בפריצות ובמעשי הפקרות לאור היום. PP 250.3

מנהג הפוליגמיה רווח בעולם משחר האנושות. זה היה אחד החטאים שעוררו את חרון אפו של ה׳ על דור המבול. אולם לאחר המבול רווח המנהג בשנית. היה זה פרי מאמץ מחושב של השטן, אשר ביקש להשחית את מוסד הנישואים, להחליש את המחויבויות הכרוכות בו ולגרוע מקדושתו; שכן לא הייתה דרך ודאית יותר שבאמצעותה ישחית השטן את צלם האלוהים הטבוע באדם, ויסלול את הדרך לרשע ולאומללות. PP 250.4

מראשית העימות הגדול, תכליתו של השטן הייתה להציג את אופיו של אלוהים באור מוטעה ולעורר מרי נגד תורתו. לפי שעה נראה כי פועלו הוכתר בהצלחה. המוני בני אדם, שהטו אוזן לשקריו והלכו שולל אחריהם, קמו נגד אלוהים. אך ה׳ המשיך לקדם את מטרותיו בקרב הרשע לקראת התגשמותן; אלוהים מגלה את צדקתו, טובו וחסדו לפני כל הישויות התבוניות שנבראו על ידו. האנושות כולה חיללה את תורת ה׳ בשל מדוחי השטן, אך באמצעות קורבן בן האלוהים נסללה הדרך המאפשרת לבני האדם לשוב לאלוהים. בחסד המשיח יעלה בידם לקיים את תורת האב שבשמיים. וכך, בכל דור ודור, בקרב הכפירה והמרי, ה׳ מקבץ עם שידבק בו, ״עם״ אשר ״תורתי בלבם.״ (ישעיהו נא:7). PP 250.5

השטן הדיח את המלאכים באמצעות הטעייה; הוא ימשיך לנהוג כך בקרב בני האדם עד הדור האחרון. אילו השטן היה מכריז בגלוי כי מלחמה לו עם אלוהים ותורתו, בני האדם היו נשמרים מפניו; אך הוא מערבב בין שקר ואמת כשהוא עטוי במסווה. השקרים המסוכנים ביותר הם אלה המבוססים בחלקם על האמת. בדרך זו הולכת הנפש שולל אחר הטעיות ושקרים, ואובדת בעטיים. בדרך זו סוחף אחריו השטן את העולם. אך יבוא יום, והוא ממשמש ובא, שבו השטן ינחל תבוסה, שממנה לא יקום עוד לעולם. PP 251.1

דרכו של ה׳ לטפל במרי תביא לחשיפה מלאה של פועלי השטן, שעד כה בוצעו במסווה. תוצאות שלטונו של השטן, פרי הבאושים של נטישת מצוות ה׳, יתגלו בפני כל הישויות התבוניות. צדקת תורת ה׳ תצא לאור. אז יתגלה כי כל מעשי ה׳ נערכו לתועלת הנצחית של עמו, ולתועלת כל העולמות שברא. השטן עצמו יודה קבל היקום כולו כי ממשלת ה׳ היא ממשלת צדק, וכי משפטי ה׳ ישרים ותורתו תמימה. לא רחוק היום שבו יקום ה׳ כדי לתבוע חזקה על שלטונו שנחמס. ״כי הנה יהוה יצא ממקומו, לפקד עון ישב הארץ עליו.״ (ישעיהו כו:21). ״ומי מכלכל את יום בואו? ומי העמד בהראותו?״ (מלאכי ג:2) PP 251.2

בשל חטאם, נאסר על בני ישראל להתקרב אל ההר, שעה שה׳ עמד לרדת ולשכון עליו כדי להעניק להם את תורתו, שכן הם היו עלולים להיאכל בזוהר תהילת כבודו. אם גילויים כאלו של גבורת ה׳ ציינו את המקום שנבחר למתן התורה, כמה נורא יהיה ודאי כס המשפט של ה׳, בבואו להוציא אל הפועל את משפטיו הקדושים! כיצד יוכלו בני האדם שזלזלו בשלטון ה׳, לשאת את זוהר תהילתו ביום הדין הגדול והנורא? האימה שאחזה בעם בסיני סימלה את מראות יום הדין. תרועת החצוצרה זימנה את ישראל למפגש עם ה׳ בהר סיני. ביום הדין, קולו של מלאך הפנים וקולו הרועם של ה׳ יזמנו הן את החיים והן את המתים מכל קצווי תבל לעמוד לפני אלוהי המשפט. במעמד הר סיני נכחו האב והבן, מלווים ברבבות מלאכים. ביום הדין הגדול והנורא יבוא המשיח ״בכבוד אביו עם מלאכיו ואז ישלם לכל איש כמעשהו.״ (מתי טז:27). המשיח יישב על כס תהילתו וכל האומות יאספו לפניו. PP 251.3

כאשר נגלתה שכינת ה׳ על הר סיני, כבוד ה׳ נראה כאש אוכלה לעיני כל ישראל. אך כאשר המשיח יבוא בכבוד תהילתו עם מלאכיו הקדושים, העולם כולו יבער באור היוקד והנורא של שכינתו. ״יבא אלוהינו, ואל יחרש: אש-לפניו תאכל; וסביביו, נשערה מאד. יקךא אל השמים מעל; ואל הארץ, לדין עמו.״ (תהילים נ:3, 4). נהרות של אש ינבעו מן המשיח וימסו את איתני הטבע בחום יוקד, והאדמה וכל אשר עליה יכלו באש. ככתוב, ״כאשר יתגלה האדון ישוע מן השמים עם מלאכי עזו באש להבה, להשיב נקם לאלה שאינם יודעים את האלוהים ולאלה שאינם נשמעים לבשורת אדוננו ישוע.״ (השנייה אל התסלוניקים א:7, 8). PP 251.4

מאז בריאת האדם לא הייתה מעולם התגלות כזו של גבורת ה׳ כמו בעת מתן התורה בסיני. ״ארץ רעשה, אף שמים נטפו מפני אלוהים: זה סיני - מפני אלוהים, אלוהי ישראל.״ (תהילים סח:9). במהלך רעשי האדמה וזעזועי איתני הטבע הכבירים נשמע קולו של ה׳, כקול תרועה מן הענן. הר סיני זועזע מן המסד ועד לפסגה, וצבאות ישראל, רועדים וחיוורים מאימה, נפלו על פניהם ארצה. ה׳ אלוהים, ״אשר קולו הרעיש אז את הארץ,״ הכריז: ״עוד אחת ואני מרעיש לא את- הארץ בלבד, אלא גם את השמים.״(אל העברים יב:26). עוד נאמר בכתבי הקודש: ״יהוה ממרום ישאג וממעון קודשו יתן קולו; ״ ורעשו, שמים וארץ.״(ירמיהו כה:30; יואל ד:16). ביום ה׳ הגדול והנורא, השמיים ייסוגו ״כמגילה נגללת״ (התגלות ו:14). כל הר וכל אי ייעתקו ממקומם. ״נוע תנוע ארץ כשכור, והתנודדה כמלונה; וכבד עליה פשעה, ונפלה ולא תסיף קום.״ (ישעיהו כד:20). PP 252.1

״על כן, כל-ידים תרפינה״, ביום ה׳, פניהם של בני האדם יהפכו ״להבים, וכל- לבב אנוש, ימס.״ חרדה תמלא את ליבם, ככתוב, ״ונהבלו: צירים וחבלים יאחזון.״ כה אמר ה׳: ״ופקדתי על תבל רעה, ועל רשעים עונם; והשבתי גאון זדים, וגאות עריצים אשפיל.״ (ישעיהו יג:7, 8, 11; ירמיהו ל:6). PP 252.2

כאשר שב משה מנוכחות השכינה על ההר, שם קיבל את לוחות הברית, בני ישראל השרויים בחטא לא יכלו לשאת את זיו השכינה שקרן מפניו. כאשר בן האלוהים יבוא בכבוד אביו, מלווה בצבאות השמיים, כדי להוציא אל הפועל את משפטיו ולהעניש את מחללי תורתו ואת בני האדם שדחו את מתת הכפרה שלו, החוטאים יתקשו לשאת את זיו פניו, הרבה יותר מבני ישראל בסיני. אלה יהיו האנשים שהתעלמו מתורת ה׳ ורמסו תחת רגלם את דם המשיח, ״מלכי הארץ והנכבדים, שרי האלפים והעשירים ובעלי העצמה...״ הם יתחבאו ״במערות ובסלעי ההרים,״ ויאמרו ״להרים ולסלעים: ׳נפלו עלינו והסתירו אותנו מפני היושב על הכסא ומזעם השה: כי בא היום הגדול, יום חרונם, ומי יכול לעמד?׳״ (התגלות ו:15-17). ״ביום ההוא, ישליך האדם, את אלילי כספו, ואת אלילי זהבו... לחפר פרות ולעטלפים. לבוא בנקרות הצרים, ובסעפי הסלעים, מפני פחד יהוה, ומהדר גאונו, בקומו, לערץ הארץ.״ (ישעיהו כ:20, 21) PP 252.3

ביום הדין יתברר כי מריו של השטן נגד ה׳ הביא לחורבנו שלו ולחורבנם של כל אלה שבחרו להיות נתיניו. השטן תיאר באוזניהם את הטובה שתבוא להם מחילול מצוות ה׳; אך אז יתגלה כי ״שכר החטא הוא המוות.״ ״כי הנה היום בא, בער כתנור; והיו כל זדים וכל עשה רשעה, קש, ולהט אתם היום הבא אמר יהוה צבאות, אשר לא יעזב להם שרש וענף.״ (מלאכי ג:19). השטן - שורש כל הרע ואבי הרשעים, אשר הם ענפיו - יגדע וייכרת לחלוטין. אז יבוא קיצו של החטא, על כל הצרות והחורבן שהמיט על העולם. מחבר מזמורי התהילים מכריז: ״גערת גוים, אבדת ךשע; שמם מחית, לעולם ועד.״ ״האויב, תמו חרבות - לנצח.״ (תהילים ט:6, 7). PP 252.4

אולם, בעיצומה של סערת יום ה׳, לבניו של אלוהים לא תהיה כל סיבה לפחד. ״ויהוה מחסה לעמו, ומעוז לבני ישראל.״ (יואל ד:16). יום ה׳, אשר יביא בכנפיו אימה וחורבן למחללי תורת ה׳, יעניק לשומרי מצוותיו ״ששון לתהילה ולתפארת.״ (ירמיהו לג:9). כה אמר ה׳: ״אספו לי חסידי, כורתי בריתי עלי זבח. ויגידו שמים צדקו: כי אלוהים, שפט הוא סלה.״ (תהילים נ:5, 6). PP 253.1

״ושבתם, וראיתם, בין צדיק, לרשע, בין עבד אלוהים, לאשר לא עבדו.״ (מלאכי ג:18). ״שמעו אלי ידעי צדק, עם תודתי בלבם.״ ״כה אמר אדוניך יהוה: ׳הנה לקחתי מידך, את כוס התרעלה... לא תוסיפי לשתותה עוד.׳״ ״אנוכי אנוכי הוא, מנחמכם.״ (ישעיהו נא:7, 22, 12). ״כי ההרים ימושו, והגבעות תמוטינה , וחסדי מאתך לא ימוש, ויברית שלומי לא תמוט, אמר מרחמך, יהוה.״ (ישעיהו נד:10). PP 253.2

בזכות תוכנית הגאולה הנשגבת, ה׳ ישוב ויטה חסדיו על העולם, והעולם ישוב לקדמותו. כל מה שאבד בעטיו של החטא יושב על כנו. לא רק האדם ייוושע, אלא אף האדמה תיגאל ותשמש משכן נצחי לחסידי ה׳. השטן נאבק ששת אלפים שנה כדי לשלוט בעולם. עתה תתגשם תכליתו המקורית של ה׳ בבריאת העולם: ״קדושי עליונים יקבלו את המלכות; ויירשו את המלכות עד עולם ועד עולמי עולמים.״ (דניאל ז׳:18) PP 253.3

״ממזרח שמש עד מבואו מהלל, שם יהוה.״ (תהילים קיג:3). ״ביום ההוא, יהיה יהוה אחד ושמו אחד.״ (זכריה יד:9). עוד נאמר בתנ״ך: ״לעולם יהוה, דברך, נצב בשמים.״ (תהילים קיט:89). ״נאמנים, כל פקודיו. סמוכים לעד לעולם.״ (תהילים קיא:7, 8). מצוות ה׳ הקדושות, שנואות נפשו של השטן אשר מבקש להשמידן, יכובדו בכל רחבי היקום החף מכל חטא. ״כי כארץ תוציא צמחה, וכגנה זרועיה תצמיח - כן אדוני יהוה, יצמיח צדקה ותהלה, נגד, כל הגוים.״ (ישעיהו סא:11). PP 253.4