מלכי ונביאי ישראל

שלהי כהונתו של אלישע

אלישע שנקרא לשמש נביא בימי מלכות אחאב, חזה במהלך חייו בתמורות הרבות שחלו בממלכת ישראל. עונש אחר עונש הושת על בני ישראל בתקופת מלכותו של חזאל מלך ארם, אשר מונה בידי ה׳ PK 133.1

כדי להכות את האומה הכופרת. אמצעי התיקון החמורים שכונן יהוא הסתיימו בטבח בית אחאב. במלחמות הממושכות עם ארם, יהואחז, יורשו של יהוא, איבד כמה מן הערים ששכנו מזרחית לירדן. לזמן מה דומה היה שהארמים שלטו בממלכה כולה. ואולם, התיקון שכונן אליהו ונמשך בידי אלישע גרם לאנשים רבים בעם לחפש אחר אלוהים. מזבחות הבעל ננטשו, ולאט אך בוודאות התגשמה תכליתו של ה’ בחייהם של אלה שבחרו לשרתו בכל ליבם ומאודם. PK 133.2

דווקא משום אהבתו לישראל הסוררת הניח ה’ לצבא ארם להכותה. משום שרחמיו נכמרו על בני עמו שנחלשו מוסרית, הקים ה’ את יהוא כדי לחסל את איזבל הרשעה וכל בית אחאב. בנוסף, ביד ההשגחה רבת החסד ספגו כוהני הבעל והעשתורת מפלה ניצחת ונעזבו, ומזבחות עבודת האלילים שהקימו נהרסו כליל. אלוהים ברוב חוכמתו חזה מראש שאם יוסר הפיתוי, חלק מן העם יזנח את עבודת האלילים ויפנה לשמיים בתפילה; מסיבה זו התיר ה’ לאסון אחר אסון לפקוד את העם. ואולם, עונשי ה’ הומתקו בחסד וברחמים, וכאשר השיג את תכליתו, הוא חולל מפנה לטובת בני העם שלמדו לחלות את פניו. PK 133.3

בזמן שהתחולל מאבק עז בלבבות בני העם בין השפעות טובות לרעות, עשה השטן כמיטב יכולתו כדי להשלים את ההרס שחולל בתקופת מלכות אחאב ואיזבל, ואילו אלישע המשיך לשאת את עדותו. על אף שמפעם לפעם נתקל אלישע בהתנגדות, איש לא יכול היה להפריך את דבריו והוא זכה לכבוד ולהערצה בכל רחבי הממלכה. אנשים רבים פנו אליו כדי להיוועץ בו. בזמן שאיזבל היתה עדיין בחיים, יורם מלך ישראל ביקש את עצתו; בעת שהותו בדמשק זכה הנביא לביקור משליחיו של בן הדד מלך ארם, שביקש לדעת אם יחלים או ימות ממחלתו. הנביא נשא תמיד עדות מהימנה בפני כל בני האדם, בזמן שהאמת סולפה מכל עבר ורוב העם מרד בגלוי באלוהי השמיים. PK 133.4

אלוהים לא זנח מעולם את שליחו הנבחר. פעם אחת, בעת פלישת ארם, ניסה מלך ארם לחסל את אלישע משום שהודיע למלך ישראל על תוכניותיו. לאחר שמלך ארם נועץ בשריו, הוא פסק: “אל מקום פלוני אלמוני תחנותי.” (כלומר, “במקום כזה וכזה יחנה הצבא.”) ה׳ גילה את תוכניתו של האויב לאלישע, אשר שלח מסר “אל מלך ישראל, לאמור: “השמר מעבור המקום הזה: כי שם ארם נחיתים.׳ וישלח מלך ישראל אל המקום אשר אמר לו איש האלוהים והזהירוה, ונשמר שם: לא אחת ולא שתיים.” PK 134.1

״ויסער לב מלך ארם על הדבר הזה; ויקרא אל עבדיו, ויאמר אליהם: ׳הלוא תגידו לי, מי משלנו אל מלך ישראל?׳ ויאמר אחד מעבדיו: ׳לוא אדוני המלך, כי אלישע הנביא, אשר בישראל, יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך.״׳ PK 134.2

נחוש בדעתו להיפטר מן הנביא הורה מלך ארם: “לכו וראו איכה הוא, ואשלח ואקחהו.” באותה השעה שהה הנביא בדותן, וכשהדבר נודע למלך ארם, הוא שלח “שמה סוסים ורכב, וחיל כבד. ויבואו לילה, ויקפו על העיר. וישכם משרת איש האלוהים לקום, ויצא, והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב.” PK 134.3

אחוז אימה בישר משרתו של אלישע את הבשורות המרות: “אהה אדוני, איכה נעשה?” PK 134.4

״אל תירא,” השיב הנביא, “כי רבים אשר איתנו, מאשר אותם.” ובכדי שמשרתו יוכל לראות זאת במו עיניו, הוא התפלל: “׳יהוה, פקח נא את עיניו ויראה.׳” “ויפקח יהוה את עיני הנער, וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע.” בין איש האלוהים לבין צבאות האויב החמושים ניצבו מלאכי ה׳ שאפפו אותם. הם ירדו מן השמיים בעוז ובגבורה, לא כדי להשמיד או לחלוק כבוד, אלא כדי להקיף את חסידי ה׳ החלשים וחסרי האונים ולהצילם. PK 134.5

כאשר חסידי ה׳ עומדים בין המצרים ודומה שלא יוכלו להימלט, שומה עליהם להסתמך אך ורק על ה׳. PK 134.6

בזמן שחיילי ארם הלכו והתקדמו לעברם באומץ ובעוז מבלי שידעו כי צבאות השמיים הסמויים מן העין אופפים אותם, התפלל אלישע לה׳ ואמר: “׳הך נא את הגוי הזה בסנוורים.׳ ויכם בסנוורים, כדבר אלישע. וייאמר אלהם אלישע: ׳לא זה הדרך ולא זה העיר, לכו אחרי, ואוליכה אתכם אל האיש אשר תבקשון.׳ וילך אותם שומרונה. PK 134.7

״ויהי כבאם שומרון, ויאמר אלישע: ׳יהוה פקח את עיני אלה ויראו.׳ ויפקח יהוה את עיניהם, ויראו, והנה בתוך שומרון. PK 134.8

“ויאמר מלך ישראל אל אלישע, כראותו אותם: ׳האכה אכה, אבי?׳ וייאמר: ׳לא תכה! האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה? שים לחם ומים לפניהם, ויאכלו וישתו וילכו אל אדוניהם.׳ ויכרה להם כרה גדולה, ויאכלו וישתו, וישלחם, וילכו אל אדוניהם.” (ראו מלכים ב ו׳). PK 134.9

במשך זמן מה לאחר מכן היתה ישראל חופשיה ממתקפות ארם. אך בשלב מאוחר יותר, תחת הנהגתו הנמרצת של חזאל, מלך ארם הנחוש, צר צבא ארם על שומרון. מעולם לא חוותה ישראל קושי רב כל כך כפי שחוותה בימי המצור הזה. אכן, חטאי האבות הושתו על הבנים ועל בניהם. זוועות הרעב הממושך גרמו למלך ישראל לנקוט צעדים נואשים; באותה השעה ניבא אלישע על הצלה שתתרחש למחרת. PK 135.1

למחרת, לפני עלות השחר, גרם ה׳ לצבא ארם לשמוע ׳׳קול רכב, קול סוס, קול חיל גדול.׳׳ אחוזי אימה, קמו הלוחמים “וינוסו בנשף, ויעזבו את אוהליהם ואת סוסיהם ואת חמוריהם, המחנה כאשר הוא (כלומר, כמו שהוא, עמוס אספקת מזון וציוד); וינוסו אל נפשם.” הלוחמים ברחו כדי להציל את חייהם, ולא עצרו עד שחצו את הירדן. PK 135.2

בליל מנוסתם, ארבעה מצורעים שישבו בשער העיר, מיואשים בשל הרעב שהציק להם, החליטו להגיע למחנה ארם ולהפקיר עצמם לחסדי הכובשים, בתקווה לעורר את רחמיהם ולזכות במזון. PK 135.3

כמה עזה היתה פליאתם כאשר גילו בהיכנסם למחנה “והנה אין שם איש.״ ללא הפרעה נכנסו פנימה, “ויבואו אל אוהל אחד ויאכלו וישתו וישאו משם כסף וזהב ובגדים, וילכו ויטמנו; ויעזבו, ויבואו אל אוהל אחר, וישאו משם, וילכו ויטמנו. ויאמרו איש אל רעהו: ׳לא כן אנחנו עושים, היום הזה יום בשורה הוא, ואנחנו מחשים וחיכינו עד אור הבוקר, ומצאנו עוון; ועתה לכו ונבואה, ונגידה בית המלך.׳” במהרה שבו ארבעת המצורעים לעיר ובפיהם הבשורות הטובות. השלל היה רב כל כך, ומצרכי המזון היו בשפע רב כל כך ביום הזה, עד ש״סאתים שעורים [נמכרו] בשקל, וסאה סולת בשקל,” בדיוק כפי שניבא אלישע יום קודם. פעם נוספת רומם שמו של אלוהים לפני הגויים עובדי האלילים, “כדבר יהוה,״ דרך נביאו בישראל. (ראו מלכים ב ז׳ 16-5). PK 135.4

איש האלוהים המשיך לעמול שנה אחר שנה בשירות מסור ונאמן, בקירוב לבבות בקרב העם ובהענקת ייעוץ מלא תובנה למלכי ישראל בשעות הקשות שפקדו את האומה. השנים הארוכות של הידרדרות לעבודת אלילים מצד מושלי העם ובני העם, נתנו את אותותיהן הרעים בפרי הבאושים שהצמיחו; צל הכפירה האפל עדיין העיב על הארץ, ואולם, פה ושם נמצאו אנשים שסירבו בנחישות ובהתמדה להשתחוות לבעל. בזמן שאלישע המשיך במלאכת התיקון שלו, רבים בעם זנחו את עבודת האלילים, חזרו בתשובה ולמדו לשמוח בעבודת אלוהי האמת. הנביא התעודד מן הנסים הללו שהתחוללו ביד ההשגחה רבת החסד, וקיבל השראה לחתור להגיע אל כל ברי הלבב בארץ. בכל מקום ששהה בו, הוא השתדל ללמד את דרך הישר והצדקה. PK 135.5

מנקודת מבט אנושית, הסיכוי לתחייה רוחנית בקרב האומה היה חסר תקווה ממש כמו הסיכוי של עבדי ה׳ בימינו, העמלים במקומות האפלים ביותר בעולם. ואולם, קהילת המשיח היא שליחת ה׳ שיועדה להכריז את האמת; ה׳ אוזר אותה בגבורתוכדי שתבצע מלאכה מיוחדת, ואם תדבקבה׳ ותציית למצוותיו,מלוא גבורת האלוהים תשכון בקרבה. אם תשמור אמונים לברית עם ה׳, אין שום כוח שיגבר עליה. כוחות האויב לא יוכלו להכריעה, כשם שמוץ אינו יכול לגבור על רוח סופה. PK 136.1

שחר בהיר, נפלא ומזהיר מצפה לקהילת המשיח, אילו רק תעטה את גלימת הצדקה של המשיח ותיסוג מכל הבריתות עם העולם. PK 136.2

אלוהים קורא לחסידיו, המאמינים בו, להפיח אומץ בליבם של חסרי האמונה וחסרי התקווה. פנו אל ה׳, אתם אסירי התקווה! בקשו כוח מאלוהים, אלוהים חיים. הפגינו אמונה איתנה אך ענווה בכוחו ובנכונותו להושיע. כאשר אנו נאחזים באמונה בעזרת גבורתו, ה׳ ישנה באופן נפלא את השקפת המבט הנואשת והמיואשת ביותר שלנו. הוא יחולל זאת למען תהילת שמו. PK 136.3

כל עוד אלישע היה מסוגל לנסוע ממקום למקום במלכות ישראל, הוא המשיך לפעול למען חיזוקם של בתי המדרש לנביאים. בכל מקום בו שהה, שרה ה׳ איתו והעניק לו את המילים שיאמר ואת הכוח לחולל נסים. פעם אחת אמרו בני הנביאים לאלישע: “הנה נא המקום, אשר אנחנו יושבים שם לפניך, צר ממנו. נלכה נא עד הירדן, ונקחה משם איש קורה אחת, ונעשה לנו שם מקום לשבת שם״ (מל׳׳ב ו׳ 1, 2). אלישע הלך בחברתם לנהר הירדן, עודד אותם בעצם נוכחותו, לימד אותם, ואפילו חולל נס כדי לסייע במלאכתם. “ויהי האחד מפיל הקורה, ואת הברזל נפל אל המים; ויצעק ויאמר: ׳אהה אדוני, והוא שאול!׳ ויאמר איש האלוהים: ׳אנה נפל?׳ ויראהו את המקום, ויקצב עץ וישלך שמה, ויצף הברזל. ויאמר: ׳הרם לך.׳ וישלח ידו, ויקחהו.” (פסוקים 7-5). PK 136.4

כה מועילה היתה שליחותו של אלישע וכה נרחבת השפעתו, עד שבזמן ששכב על ערש דווי, אפילו יואש, המלך הצעיר עובד האלילים שלא כיבד את ה׳, הכיר בנביא כאבי האומה והודה כי לנוכחותו בישראל היה ערך רב יותר בעת צרה מאשר חיל פרשים חמוש, ככתוב: ‘’ואלישע חלה את חליו, אשר ימות בו. וירד אליו יואש מלך ישראל, ויבך על פניו ויאמר: ׳אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו׳” (מל“ב י“ג 14). PK 136.5

הנביא שימש כאב חכם ואוהב לנפשות נזקקות רבות בקרב העם. במקרה הזה, כשהמלך הצעיר והכופר עמד לפניו, הוא לא שילחו מעל פניו, שכן, על אף שהמלך לא היה ראוי למשרה הרמה ששימש בה, הוא נזקק מאוד לעצתו. אלוהים בחסדו העניק למלך הזדמנות לכפר על כישלונות העבר ולהציב את ממלכתו בעמדת יתרון. PK 136.6

עתה, שומה עליו להדוף את האויב הארמי שכבש את אדמות הארץ מזרחית לירדן. פעם נוספת תפעל גבורת ה׳ לטובת ישראל הסוררת. PK 136.7

הנביא שנטה למות הורה למלך: “קח קשת וחצים!” יואש ציית. ואז אמר לו הנביא: “הרכב ידך על הקשת.” ׳׳וירכב [יואש] ידו; וישם אלישע ידיו על ידי המלך. ויאמר: פתח החלון קדמה,׳׳ כלומר, מזרחה - לעבר הערים מעבר לירדן שהיו בשליטת ארם. לאחר שהמלך פתח את החלון שפנה למזרח, הורה לו אלישע לירות. בזמן שהחץ נורה, הכריז הנביא בהשראת רוח הקודש: “חץ תשועה ליהוה וחץ תשועה בארם, והיכית את ארם באפק עד כלה.” PK 137.1

עתה בחן הנביא את אמונתו של המלך. הוא ביקש מיואש ליטול את החיצים והורה לו: “הך ארצה!” שלוש פעמים ירה המלך לעבר האדמה, ואז נעצר. PK 137.2

אלישע אמר לו בזעזוע: ׳היה עליך “להכות חמש או שש פעמים, אז היכית את ארם, עד כלה,׳” והוסיף: “ועתה, שלוש פעמים תכה את ארם” (מלכים ב י“ג 19-15). PK 137.3

הלקח נועד לכל המחזיקים במשרה הכרוכה באחריות. כשאלוהים פותח את הדרך לביצוע מלאכה מסוימת ומעניק ודאות על הצלחתה, האדם שנבחר לשמש כלי שרת ביד ה׳ חייב לעשות כמיטב יכולתו כדי להגיע לתוצאה המיוחלת שהובטחה לו. ההצלחה שינחל תעלה בקנה אחד עם הלהט והשקדנות שבהם יבצע את מלאכתו. ה׳ יכול לחולל נסים בעבור חסידיו רק כאשר הם ממלאים את תפקידם במרץ בלתי נדלה. הוא קורא לאנשי אמונה מסורים לבצע את מלאכתו, אנשים בעלי אומץ, שיעור קומה מוסרי, אהבה יוקדת לבני האדם ולהט שאינו דועך לעולם. עובדים כאלה לא יחשיבו לעולם שום משימה קשה מדי, שום סיכוי חסר תקווה; הם יעמלו ללא חת, עד שתבוסה מוחצת תהפוך לניצחון מזהיר. לא כתלי הכלא ולא המוקד המיועד לקדושים מעונים יגרמו להם לסטות בפתאומיות מתכליתם לעבוד בשיתוף פעולה עם אלוהים, למען בניית וחיזוק מלכותו. PK 137.4

עם העצה והעידוד שהעניק ליואש תמה מלאכתו של אלישע. PK 137.5

הנביא, שרוח ה׳ שנחה על אליהו נחה עליו במלואה, הוכיח את נאמנותו ומסירותו עד אחרית ימיו. מעולם לא פסח על שתי הסעיפים. מעולם לא איבד את אמונו בגבורת ה׳ הכול יכול. תמיד, גם כשהדרך שלפניו היתה חסומה, המשיך להתקדם באמונה, ואלוהים כיבד את האמון שתלה בו וסלל לפניו את הדרך. PK 137.6

אלישע לא זכה ללכת בעקבות אדונו ולעלות השמיימה במרכבת אש. ה׳ התיר למחלה ממושכת לבוא עליו. בשעות הארוכות של הסבל והחולשה שפקדו אותו נאחזה אמונתו בהבטחות ה׳, והוא חזה במלאכי השמיים, מלאכי הנחמה והשלום שאפפוהו. כשם שחזה על הרי דותן בצבאות השמיים שהקיפוהו ובמרכבות האש ופרשיו של מגן ישראל, כך עתה היה מודע לנוכחותם של מלאכי השרת שרחשו אליו אהבה, והוא התחזק והחזיק מעמד. כל ימי חייו הפגין אמונה חזקה, וככל שהתחזק ולמד לעומק על מעשי ה׳, חסדיו ואהבתו, בשלה אמונתו והפכה לאמון איתן באלוהיו; וכאשר המוות קרא לו, הוא היה מוכן ומזומן לנוח מעמלו. PK 137.7

״יקר בעיני יהוה, המותה לחסידיו׳׳ (תהלים קט׳׳ז 15), “חוסה במותו צדיק׳׳ (משלי י“ד 32). אלישע יכול היה לומר בביטחון גמור, יחד עם מחבר מזמורי התהילים: “אף אלוהים יפדה נפשי כמיד שאול, כי יקחני סלה” (תהילים מ“ט 15). הוא יכול היה להעיד בשמחה: ׳׳ואני ידעתי, גואלי חי ואחרון על עפר יקום׳׳ (איוב י“ט 25). ׳׳אני בצדק אחזה לפניך; אשבעה בהקיץ תמונתך׳׳ (תהילים י“ז 15). PK 138.1