מלכי ונביאי ישראל

נעמן

ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול לפני אדוניו ונשוא פנים, כי בו נתן יהוה תשועה לארם; והאיש היה גיבור חיל, מצרע.” PK 129.1

בן הדד, מלך ארם, הביס את צבאות ישראל בקרב שהסתיים במות אחאב. מאז שבו גדודי ארם ותקפו את ישראל בגבולות הארץ, ובאחת מפשיטותיהם שבו נערה עבריה והגלו אותה לארם, שם שמשה כשפחה ״לפני אשת נעמן.״ על אף שהיתה שפחה גולה שימשה נערה קטנה זו כעדה לה׳, והגשימה מבלי דעת את התכלית שיעד ה׳ לישראל, עמו הנבחר. בזמן ששירתה את גבירתה ואדונה בביתם עובד האלילים, נכמרו רחמיה על אדונה; כאשר נזכרה בנסי הריפוי המופלאים שחולל אלישע, אמרה לגבירתה: ״אחלי אדוני, לפני הנביא אשר בשומרון; אז יאסוף אותו מצרעתו.״ היא ידעה שאלישע היה אזור בגבורת ה׳ והאמינה שנעמן יוכל להחלים בעזרת כוח זה. התנהגותה של השפחה השבויה בביתם האלילי של אדוניה מהווה עדות חותכת לכוחו של חינוך למשמעת מילדות. אין אחריות נעלה יותר מזו שהוטלה על ההורים: לחנך את ילדיהם ולטפל בהם משחר ילדותם. הורים אחראים לעיצוב אופיים של ילדיהם ולהקניית הרגליהם. עתידם של הילדים נקבע במידה רבה באמצעות הדוגמה המופתית של ההורים, וכן דרך הלימוד והחינוך למשמעת שהם מקנים להם. אשרי ההורים שחייהם משקפים נאמנה את האלוהים. באמצעות המופת שהם מעניקים, יעוררו מצוות ה׳ והבטחותיו בלב הילד הכרת טובה ויראת כבוד. הורים, שהעדינות, הרגישות, ההגינות והסבלנות שלהם מתרגמות לילד את האהבה, הצדק ואורך הרוח של אלוהים, אשר מלמדים את ילדם לאהוב אותם ולציית להם, למעשה מלמדים אותו לאהוב את אבינו שבשמיים ולציית לו. הורים המעניקים לילדם מתנה כזו, חוננים אותו באוצר יקר מפז, יקר יותר מכל העושר שנצבר במהלך הדורות, אוצר הקיים לעד כמו הנצח. PK 129.2

איננו יודעים באיזה תחום ייקראו ילדינו לשרת. ייתכן שהם יבלו את חייהם בבית, בחיק המשפחה; ייתכן שהם יעבדו באחד המקצועות השגרתיים, או יצאו לבשר את הבשורה בניכר; ואולם, כולם כאחד נקראים לשמש שליחיו של ה׳, שליחי חסד לעולם. עליהם לרכוש חינוך שיעזור להם להתייצב לצד המשיח בשירות מסור וחף מאנוכיות. PK 129.3

בזמן שהוריה של נערה עברייה זו לימדו אותה על אלוהים, הם לא ידעו מה יעלה בגורלה. ואולם, הם מילאו בנאמנות את מחויבותם; בביתו של שר צבא ארם, העידה בתם על ה׳ שאותו למדה לכבד בזכותם. PK 130.1

נעמן שמע את הדברים שאמרה השפחה לגבירתה. כאשר קיבל היתר מן המלך לצאת לישראל כדי להירפא, יצא לדרכו, “ויקח בידו עשר כיכרי כסף, וששת אלפים זהב, ועשר חליפות בגדים.” בנוסף, הוא נשא עימו איגרת ממלך ארם למלך ישראל, וזו לשונה: “ועתה... הנה שלחתי אליך את נעמן עבדי, ואספתו מצרעתו.” כשמלך ישראל קרא את האיגרת, “ויקרע בגדיו, ויאמר: ׳האלוהים אני להמית ולהחיות, כי זה שלח אלי לאסוף איש מצרעתו? כי אך דעו נא וראו, כי מתאנה הוא לי.׳” PK 130.2

כשאלישע שמע על כך, הוא שלח מסר למלך, “לאמור: ׳למה קרעת בגדיך? יבא נא אלי וידע, כי יש נביא בישראל.״׳ PK 130.3

“ויבוא נעמן בסוסו וברכבו; ויעמד פתח הבית, לאלישע.” אלישע שלח שליח לנעמן והפציר בו “לאמור: ׳הלוך, ורחצת שבע פעמים בירדן, וישוב בשרך לך, וטהר.״׳ PK 130.4

נעמן ציפה לחזות בהתגלות מופלאה של גבורת האלוהים. הוא אמר: “הנה אמרתי אלי יצא יצוא, ועמד וקרא בשם יהוה אלוהיו, והניף ידו אל המקום, ואסף המצורע.׳” כשהתבקש לטבול בירדן, גאוותו נפגעה, והוא הכריז באכזבה ובעוגמת נפש: “׳הלא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק, מכל מימי ישראל! הלא ארחץ בהם, וטהרתי... ויפן, וילך בחמה.” PK 130.5

רוחו הגאה של נעמן התמרדה נגד המהלך שהתווה אלישע. נהרות ארם שאזכר שר צבא ארם היו אתרי טבע יפהפיים, עטורי מטעים ונאות דשא; רבבות בני אדם נהרו אל גדות הנהרות המטיבים האלה כדי לסגוד שם לאליליהם. אילו יטבול נעמן באחד מהם, הוא לא יסבול השפלה רבה. אך הוא ימצא מזור למחלתו רק אם ימלא בדייקנות אחר ההוראות שקיבל מהנביא. צייתנות מרצון תביא לתוצאה הרצויה. PK 130.6

עבדיו של נעמן הפצירו בו לבצע את הוראותיו של אלישע. הם אמרו לו: “דבר גדול הנביא דבר אליך, הלוא תעשה? ואף כי אמר אליך, רחץ וטהר?״ אמונתו של נעמן נבחנה בזמן שגאוותו נאבקה על שלטונה. ואולם, האמונה ניצחה, והארמי היהיר הכניע את לבו הגאה והשתחווה בכניעה לרצון ה׳ שנמסר לו מפי נביא ה׳. שבע פעמים טבל בנהר הירדן, “כדבר איש האלוהים.” ה׳ כיבד את אמונתו; “וישב בשרו כבשר נער קטן, ויטהר.” PK 130.7

אסיר תודה שב נעמן “אל איש האלוהים, הוא וכל מחנהו, יבוא ויעמוד לפניו.” נעמן הכריז בהערכה: “הנה נא ידעתי כי אין אלוהים בכל הארץ, כי אם בישראל!” PK 130.8

בהתאם למנהג באותם ימים ביקש נעמן מאלישע לקבל מידיו תשורה יקרת ערך. אך הנביא סירב. הוא לא יקבל תשלום בעבור ברכה שאלוהים הרעיף בחסדו. הוא אמר לנעמן: ״חי יהוה, אשר עמדתי לפניו, אם אקח.״ ״ויפצר בו [נעמן] לקחת, וימאן.״ PK 130.9

״ויאמרנעמן: ׳ולא, יותן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה: כי לוא יעשה עוד עבדך עולה וזבח, לאלוהים אחרים, כי אם ליהוה. לדבר הזה, יסלח יהוה לעבדך: בבוא אדוני בית רימון להשתחוות שמה והוא נשען על ידי, והשתחויתי בית רימון, בהשתחויתי בית רימון, יסלח נא יהוה לעבדך בדבר הזה.’ ״ויאמר לו: ׳לך לשלום.׳ וילך מאיתו כברת ארץ.״ PK 131.1

במהלך השנים בהן שירת את אלישע היתה לגיחזי הזדמנות לפתח רוח של התכחשות עצמית שאפיינה את מפעל חייו של אדונו. היתה זו זכות יתרה להפוך לנושא הדגל בצבא ה׳. המתנות המעולות שהורעפו מן השמיים היו בהישג ידו מזה זמן רב. ואולם, הן לא היו לרוחו. במקום לקבלן, הוא חמד את העושר גשמי. מאווייה הכמוסים של נשמתו תאבת הבצע גרמו לו להיכנע לפיתוי שגבר עליו. הוא חשב לעצמו, ״הנה חשך אדוני את נעמן הארמי הזה, מקחת מידו את אשר הביא; חי יהוה כי אם רצתי אחריו, ולקחתי מאיתו מאומה.״ וכך, בחשאי, ״וירדוף גיחזי אחרי נעמן.״ PK 131.2

״ וידרה נעמן, רץ אחריו, ויפול מעל המרכבה לקראתו, ויאמר: ׳השלום?׳״ גיחזי שיקר לו כשהשיב: ״שלום, אדוני שלחני לאמור, ‘הנה עתה זה באו אלי שני נערים מהר אפרים, מבני הנביאים; תנה נא להם כיכר כסף, ושתי חליפות בגדים.׳״ נעמן נעתר בשמחה לבקשה והעניק לגיחזי שני ככרות כסף במקום ככר אחד, ובנוסף ״שתי חליפות בגדים.״ השר הורה למשרתיו לשאת את התשורה לביתו של אלישע. PK 131.3

בזמן שגיחזי התקרב לביתו של אלישע, הוא שילח את משרתיו של השר והטמין את ככרות הכסף וחליפות הבגדים במקום מסתור. בתום מעשהו, ״בא, ויעמוד אל אדוניו.״ כדי שלא יקבל ביקורת, הוא שיקר פעם נוספת. הנביא שאל אותו: ״מאין גחזי?״ וגיחזי השיב: ״לא הלך עבדך אנה ואנה.״ PK 131.4

או אז באה תוכחה נוקבת שהראתה כי אלישע ידע הכול. הנביא אמר לגיחזי: ״לא לבי הלך, כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך? העת לקחת ואת הכסף, ולקחת בגדים, וזיתים וכרמים וצאן ובקר, ועבדים ושפחות? וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם!״ העונש שהוטל על האיש האשם היה חד ומהיר: “ויצא מלפניו, מצורע כשלג.״ PK 131.5

לקחים חמורים עולים מן הניסיון הזה, שבא על אדם שזכה לקבל זכויות יתר נעלות וקדושות. בהתנהלותו הקלוקלת הציב גיחזי אבן נגף בדרכו של נעמן, שעל נפשו האירה קרן אור נפלאה ולבו נטה לעבודת אלוהים חיים. אין שום תירוץ להונאה שביצע גיחזי. עד יום מותו הוא נשאר מצורע, מקולל בידי ה׳ ודחוי בידי בני אדם. PK 131.6

״עד שקרים, לא ינוקה; ויפיח כזבים, לא ימלט״ (משלי י״ט 5). אנשים עשויים להאמין שהם יצליחו להסתיר את מעשיהם הרעים מעיניהם של בני האדם, אך איש אינו יכול להוליך שולל את אלוהים. ״הכל חשוף וגלוי לעיני מי שלפניו עלינו לתת דין וחשבון״ (האיגרת אל העברים ד׳ 13). גיחזי ביקש להוליך שולל את אלישע, אך אלוהים גילה לנביא את הדברים שגיחזי אמר לנעמן, וכן, כל פרט ופרט מן המפגש בין השניים. PK 131.7

אמת נובעת מאלוהים; רמייה, על שלל צורותיה הרבות, נובעת מן השטן; PK 132.1

כל מי שסוטה מדרך הישר של האמת, מסגיר את עצמו לידי שר הרשע ונתון תחת שליטתו וכוחו. אלה שלמדו מן המשיח אינם משתתפים ״במעשי החושך, אשר עקרים הם כולם״ (אל האפסים ה׳ 11). במוצא פיהם, כמו גם בחייהם, הם יהיו פשוטים, ישירים וכנים, שכן הם מתכוננים לקראת התחברות עם הקדושים ש״מרמה לא נמצאה בפיהם״ (ההתגלות י״ד 5). PK 132.2

מאות שנים לאחר שנעמן שב לביתו בארם, בריא בגופו, בעל תשובה ואזור אמונה בה׳, זכתה אמונתו הנפלאה לאזכור מפי המושיע, כלקח חשוב לכל אדם המתיימר לשרת את ה׳. המושיע הכריז: ״מצורעים רבים היו בישראל בימי אלישע הנביא, ולא טוהר אחד מהם מלבד נעמן הארמי״ (לוקס ד׳ 27). אלוהים פסח על מצורעים רבים בישראל בשל חוסר אמונתם שמנעה מהם להיכנס בשער המוביל לטוב. עובד האלילים האצילי שדבק באמונתו בה׳, ראוי היה בעיני ה׳ לברכתו יותר מאשר אותם מצורעים מיוסרים בישראל, שזלזלו בזכויות היתר שקיבלו מאלוהים ובזו להן. אלוהים פועל למען אנשים המעריכים את חסדיו ומגיבים לאור הזורח עליהם מן השמיים. כיום ישנם בעולם אנשים בעלי לב תמים וישר, שאור השמיים זורח עליהם. אם יתמידו למלא את חובתם בנאמנות, הם יקבלו אור גדול יותר, עד אשר בדומה לנעמן, הם ירגישו צורך להודות: ״הנה נא ידעתי כי אין אליהים בכל הארץ, זולת אלוהים חיים, הבורא.״ לכל אדם ישר וירא ה׳, המתהלך באפילה ״ואין נוגה לו,״ ניתנת ההזמנה: ״יבטח בשם יהוה, וישען באלוהיו.״ ״מעולם לא שמעו, לא האזינו; עין לא ראתה, אלוהים זולתך, יעשה למחכה לו. פגעת את שש ועשה צדק, בדרכיך יזכרוך״ (ישעיה נ׳ 10; ס״ד 3, 4). PK 132.3