היסטורית הגאולה

במקדש שלמה

כשסיים שלמה את בניית בית המקדש הוא כינס את כל הזקנים ואת כל האנשים בעלי ההשפעה בישראל, כדי לשאת את ארון אלוהים מעיר דוד. אנשים אלה קדשו את עצמם לאלוהים, ובפאר והדר הלכו אחרי הכוהנים שנשאו את הארון. “ויעלו את-ארון יהוה, ואת-אהל מועד, ואת-כל-כלי הקדש, אשר באהל; ויעלו אתם, הכהנים והלוים. והמלך שלמה, וכל-עדת ישראל הנועדים עליו, אתו, לפני הארון-- מזבחים צאן ובקר, אשר ל א- יספרו ולא ימנו מרב” (מלכים א’, ח’:4,5). SRHeb 101.3

שלמה נהג כפי שנהג אביו דוד לפני כן הוא הקריב קורבנות לאלוהים אחרי כל שישה צעדים. ההולכים שרו שירים ונגנו מוזיקה בחגיגיות רבה, “ויבאו הכהנים את-ארון ברית-יהוה אל-מקומו, אל-דביר הבית--אל-קדש הקדשים: אל- תחת, כנפי הכרובים. כי הכרובים פרשים כנפים, אל-מקום הארון; ויסכו הכרבים על-הארון ועל-בדיו, מלמעלה”. SRHeb 102.1

המקדש הנהדר נבנה בהתאם לדוגמה שראה משה על הר סיני, שאחר-כך נתנה אלוהים לדוד. בית המקדש שעל הארץ היה העתק של מקדש השמים. שלמה העמיד עוד שני כרובים, נוסף לאלה שעמדו על מכסה הארון, אבל אלה היו גדולים יותר ועמדו בשני צידיו של הארון, מסמלים את המלאכים האלוהיים המגנים לעד על החוק האלוהי. אי-אפשר לתאר את יופיו של המקדש הזה. לכאן, כמו לפני כן לאוהל הקדוש, הביאו בטקסיות רבה את ארון הברית והעמידו אותו במקום מיוחד תחת כנפיהם של שני כרובים שניצבו על הרצפה. SRHeb 102.2

חברי המקהלה הקדושה איגדו את קולותיהם עם הצלילים של כלי הנגינה והודו בשירה לאל שבשמים. ובאותו רגע, כשהקולות שהתמזגו עם הצלילים של כלי הנגינה בהרמוניה מדהימה, התפשטו בירושלים כולה, מילא הענן האלוהי את המקדש, כמו שלפני כן מילא את המשכן, האוהל הקדוש, המקדש הראשון. “ויהי, בצאת הכהנים מן-הקדש; והענן מלא, את-בית יהוה. ולא-יכלו הכהנים לעמד לשרת, מפני הענן: כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית יהוה”. SRHeb 102.3

המלך שלמה עמד על דוכן הנחושת מול המזבח ובירך את העם. אחר-כך כרע ברך וקרא לאלוהים בתפילה חמימה ונשגבת, מושיט את ידיו לשמים, וכל אלה שהתקבצו סביבו במקדש עמדו והרכינו את ראשם. בתום התפילה התרחש מעשה-פלא מדהים אש ירדה מן השמים ובלעה את הקורבן. SRHeb 102.4

אלוהים הבטיח לשלמה שאם ימשיך להיות נאמן לאלוהים, וכל בני העם הישראלי ישמרו את דברותיו, יעמוד בית המקדש לנצח כסימן לשגשוג ולברכה שיבואו לעם ישראל על אמונתם ודבקותם בה. אבל כעבור כמה מאות שנים התרגש על בית המקדש בירושלים אסון נורא, שעליו התרה אלוהים בעמו, וכל זאת בגלל חטאיהם של בני ישראל והתרחקותם מבוראם. SRHeb 102.5