היסטורית הגאולה

תוצאות הרשלנות של עלי

בהיותו הכוהן הגדול של עם ישראל, עלי העלה את בניו לתפקיד הכוהנים. לעלי בלבד הותר להיכנס אל קודש הקודשים, ורק פעם בשנה. בניו שירתו בכניסה לאוהל מועד. תפקידם היה להקריב את בעלי החיים על המזבח, אבל לעתים קרובות הם ניצלו לרעה את חובתם הקדושה הזאת. הם היו תאוותניים, חמדניים, אנוכיים, גרגרניים ומושחתים. לא פעם אמר אלוהים לעלי שהוא מתייחס ברשלנות פושעת למשמעת במשפחתו. עלי נזף בילדיו, אבל לא עצר בעדם. אחרי שקיבלו את תפקיד הכוהנים, עלי שמע שבניו דורשים מבני ישראל הבאים להקריב קורבנות להביא יותר ויותר תרומות, ונוסף לכך עוברים על חוקיו של אלוהים בחוצפה ונוהגים בחוסר כבוד שמשפיע על ישראל לרעה ומטה אותה לחטא. SRHeb 97.5

אלוהים הודיע לשמואל על הדין שבכוונתו לגזור על משפחתו של עלי בגלל רשלנותו. “ויאמר יהוה אל-שמואל, הנה אנכי עשה דבר בישראל: אשר, כל-שמעו--תצלינה, שתי אזניו. ביום ההוא אקים אל-עלי, את כל-אשר דברתי אל-ביתו--החל, וכלה. והגדתי לו, כי-שפט אני את-ביתו עד-עולם--בעון אשר-ידע, כי-מקללים להם בניו, ולא כהה, בם. ולכן נשבעתי, לבית עלי: אם-יתכפר עון בית-עלי, בזבח ובמנחה--עד-עולם”. SRHeb 98.1

מעשיהם של בניו של עלי היו חצופים ופגעו באלוהים עד כדי כך, שאף קורבן לא היה יכול לכפר עליהם. הכוהנים החוטאים האלה חללו את הקורבנות שייצגו את בנו של אלוהים, הם חללו את דמו של המכפר המשמעות האמיתית של טקס ההקרבה. SRHeb 98.2

שמואל סיפר לעלי את דבריו של אלוהים, “ויאמר עלי - יהוה הוא, הטוב בעינו יעשה”. עלי ידע שבניו מבזים את שם אלוהים והרגיש שהוא עצמו אשם בחטא זה. הוא השלים עם העובדה שאלוהים יעניש אותו על הרשלנות הזאת. את דבריו של אלוהים, אותם אמר לשמואל , הכריז עלי בפני כל עם ישראל. במעשה זה הוא קיווה לתקן מעט מן הנזק שנעשה בשל רשלנותו. אבל הדין שנגזר עליו לא איחר לבוא. SRHeb 98.3

בני ישראל יצאו להילחם בפלשתים ונחלו מפלה. ארבעת אלפים מלוחמיהם נהרגו. המפסידים נבהלו. הם ידעו שאם העמים האחרים ישמעו על מפלתם הם יאזרו עוז בנפשם וייצאו להילחם עם ישראל. זקני העם החליטו שההפסד הנורא קרה כיוון שארון הברית לא היה איתם בקרב, ושלחו אנשים לשילה להביאו. הכול זכרו את חציית הירדן ואת כיבוש יריחו, שהצליחו רק בזכות הארון שנישא לפני העם כל הזמן. הם חשבו שעליהם רק להביא את הארון, ואז יגברו על כל אויביהם. הם לא הבינו שכוחותיהם תלויים רק בנאמנותם לאלוהים, ורק אם יצייתו לחוק האלוהי, שנמצא בתוך הארון וייצג את אלוהים בעצמו, יצליחו בכל מעשיהם. הכוהנים חסרי הכבוד, חופני ופנחס, המשרתים בפתח האוהל, עברו על חוקיו של אלוהים, ועתה היוו הם אלה שליוו את הארון משילה עד לשדה הקרב, אל מחנה ישראל. כשהגיע הארון למחנה החלו הלוחמים שוב להאמין בכוחם והחליטו שמעכשיו יעמוד המזל לצידם. SRHeb 98.4