היסטורית הגאולה

87/231

פרק 24 - ארון הברית וניצחונות ישראל

(שמואל א’ ג’-ו’,שמואל ב’ ו’, מלכים א’ ח’)

ארגז הארון הקדוש היה עשוי במיוחד בשביל לשמור על שני לוחות האבן, שעליהם חקק אלוהים את חוקיו. ארון זה סימל את תהילתה ואת כוחה של ישראל. סמלה של הנוכחות האלוהית ריחף מעליו יומם וליל. הכוהנים ששירתו בקודש היו לבושים בחגיגיות ובהדר. הם לבשו חושן, משופה באבנים חן צבעוניות, בדיוק כמו אלה שמהן מורכבות שתיים-עשרה המוסדות של חומת העיר האלוהית. על כל אחת מאבני החן, שהיו מעוטרות בזהב, היו מגולפים שמותיהם של שנים-עשר שבטי ישראל. החלק המפואר והמרשים הזה של לבושו של הכהן היה מיוצב על הכתפיים וכיסה את החזה. SRHeb 97.1

מימין ומשמאל על החושן היו שתי אבנים, גדולות ויפות הרבה יותר מכל השאר. כאשר נתקלו השופטים בבירורים קשים ודנו בבעיות שאותן לא היו מסוגלים לפתור בעצמם, הם היו פונים לכוהנים. אלה שאלו את אלוהים כיצד עליהם לנהוג, והוא היה עונה להם. אם היה האל נוטה להם חסד ומעניק להם הצלחה, הילת אור ותהילה הופיעה סביב האבן הימנית. אם הוא לא היה שובע רצון, היה נראה שערפילית מופיעה על האבן הנמצאת משמאל. כשהכוהנים שאלו את אלוהים אם עליהם להילחם או לא, והאבן הימנית הייתה מתמלאת בזוהר אור ותהילה, הייתה המשמעות: הילחמו, והמזל יהיה עמכם. ואם האבן השמאלית הייתה מתכסית בצל ענן, הייתה המשמעות: אל תילחמו, המזל אינו לצידכם. SRHeb 97.2

פעם בשנה היה הכוהן הגדול נכנס אל קודש הקודשים ומבצע שם את הטקס הקדוש מול הארון בנוכחות השכינה. הוא שאל את אלוהים, ואלוהים ענה לו לעתים קרובות בקול רם. אבל כשהבורא לא ענה לו בקול, הוא היה מאיר בקרני אור ותהילה את הכרוב שעמד בצד הימני של הארון, כסימן שהוא מטיב ומאפשר את אשר הכהן שאל. אבל אם היה מסרב לבקשה, היה ענן יורד על הכרוב שעמד משמאל. SRHeb 97.3

ארבעה מלאכי שמים ליוו כל הזמן את ארון הברית בכל נדודיו. הם הגנו עליו מפני כל סכנה אפשרית וביצעו את כל ההוראות הקשורות בו . ישוע המשיח, בנו של אלוהים, הלך כל הזמן לפני הארון, מלווה במלאכי השמים. כך היה כשהכוהנים נשאו אותו לירדן, והמים נרתעו לפניו. ישוע והמלאכים עמדו עם הכוהנים ליד הארון, על קרקע הנהר, עד שכל בני ישראל עברו בחורבה. ישוע והמלאכים ליוו את ארון הברית כשבני ישראל צעדו סביב יריחו במשך שבעה ימים, ואז הפילו את החומות הגבוהות שהקיפו את העיר ונתנו אותה בידיהם של בני ישראל. SRHeb 97.4