היסטורית הגאולה

מותו של משה ותחייתו

“ויעל משה מערבת מואב, אל-הר נבו, ראש הפסגה, אשר על-פני ירחו; ויראהו יהוה את-כל-הארץ את-הגלעד, עד- דן. ואת, כל-נפתלי, ואת-ארץ אפרים, ומנשה; ואת כל-ארץ יהודה, עד הים האחרון. ואת-הנגב, ואת-הככר בקעת ירחו עיר התמרים--עד-צער. ויאמר יהוה אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר, לזרעך, אתננה; הראיתיך בעיניך, ושמה לא תעבר. וימת שם משה עבד-יהוה, בארץ מואב--על-פי יהוה. ויקבר אתו בגי בארץ מואב, מול בית פעור; ולא-ידע איש את-קברתו, עד היום הזה. ומשה, בן-מאה ועשרים שנה--במתו; ליא-כהתה עינו, ולא-נס לחה.” (דבקים, ל”ד:7-1). SRHeb 92.2

אלוהים ציווה על משה לעלות להר לבדו. הוא עמד שם לבד, על ראש הפסגה, בנוכחותם של אלוהים ומלאכיו. אחרי שהביט בכנען בשביעות רצון, שכב משה, כלוחם תשוש, לנוח. הוא נרדם, אבל זו הייתה שנת המוות. המלאכים לקחו את גופו וקברוהו בעמק. בני ישראל לא יכלו למצוא את מקום הקבורה לעולם. המלאכים קברו את משה בשקט, בלי לומר דבר לאיש, כדי שבני העם לא יקדשו את מקום קבורתו ויחטאו בכך בעבודת אלילים. SRHeb 92.3

השטן שמח מאוד כשהצליח לגרום למשה לחטוא. בגלל חטאו נמצא משה בשליטת המוות. אם היה נשאר נאמן לאלוהים, חייו לא היו מוכתמים במעשה היחידי ההוא, והוא היה נכנס לארץ המובטחת ואחר-כך עולה לשמים, ולא מת. ישוע, ואתו המלאכים שקברו את משה, ירד מהשמים כעבור זמן-מה והחזיר את משה לחיים. אז עלה משה השמימה. SRHeb 92.4

כשישוע והמלאכים התקרבו למקום שבו נקבר משה, הופיעו שם גם השטן ומלאכיו, כדי לקחת חסות על גופתו של משה ולא לאפשר לאף אחד לשאת אותה משם. ישוע והמלאכים הקדושים התקרבו עוד יותר. השטן התנגד להתקרבותם, אבל תחת השפעתם של כוחותיו של ישוע ומלאכיו הוא נאלץ לסגת לאחור. הוא הציג בפניהם את זכויותיו לשלוט בגופו של משה בגלל מעשה החטא שעשה, אבל ישוע הזכיר לו את דבריו של אביו, “יהוה אסר אליך”. ישוע אמר לשטן שהוא יודע שמשה הצטער והתחרט על חטאו, ושעל אופיו אין ולו כתם אחד, ושמו בספר השמים זוהר כפי שזהר לפני כן. אף שהשטן טען בעקשנות רבה לגופו של משה, ישוע החזירו לחיים. SRHeb 92.5

אחרי שעבר ישוע את שינוי הצורה, נשלחו משה ואליהו שעלה לשמים לפני כן, לשוחח עימו על הסבל שאמור להיות מנת חלקו, ולהביא לו, לבן האהוב, את תהילתו של אביו. אלוהים העניק למשה את הזכות הגדולה ביותר. הוא יכול לדבר עם הבורא פנים מול פנים, כפי שאדם משוחח עם חברו, ולו הראה האל את גודל תפארתו כפי שלא הראה אותה לעולם בפני אף אדם אחד. SRHeb 92.6