היסטורית הגאולה

המלחמה בשמים

המרד בשליטתו של אלוהים היה אחד הפשעים הגדולים ביותר. נראה היה שהשמים עצמם מתחילים לנוע. המלאכים הסתדרו בקבוצות, שבראש כל אחת מהן עמד הכרוב בעל המעמד הגבוה ביותר. בסירובו לציית לשליטתו של משיח, בנו של אלוהים ושליט השמים כולם, בשאיפתו להתעלות עצמית ולהשבעת שחצנותו ורדיפת כבודו, פתח השטן במלחמה נגד חוקיו של אלוהים. SRHeb 11.1

כל מלאכי השמים צוו להתייצב מול האב כדי שיוכלו, כל אחד מהם, להביע את דעתו. אז החל השטן לספר לכול בחוצפה על עלבונו ועל חוסר שביעות רצונו מכך שאלוהים בחר לרומם את ישוע המשיח, ולא אותו. גאה וזחוח הוא טען שעליו להיות מכובד לא פחות מאשר אלוהים, ושזכותו לדעת על כוונותיו הסודיות של האל. על כך אמר אלוהים שיספר את תוכניותיו רק לבנו האהוב. האל הוסיף שכל תושבי השמים, והשטן ביניהם, חייבים לציית למשיח ללא עוררין. אחרי מילותיו אלה של אלוהים החל השטן להתנהג כך שנוכחותו בשמים לא הייתה אפשרית עוד. כשהבין זאת, הצביע לוציפר בצהלה רבה על תומכיו, שביניהם נמנו כמעט מחצית מכל מלאכי השמים, והכריז: “כולם איתי! אולי תרצה לסלק גם אותם מהשמים ולהיפטר מהם כמו שברצונך להיפטר ממני?” SRHeb 11.2

הוא הוסיף והכריז על שהוא מוכן להיאבק בשליטתו של משיח עד הסוף, להפנות את כל כוחותיו נגד כוחותיו של בן האלוהים ולהגן על מקומו בשמים. SRHeb 11.3

לשמע דבריו החצופים של השטן בכו המלאכים הנאמנים לאלוהים. עתה היה אלוהים מוכרח לומר שהשטן ותומכיו אינם יכולים להישאר בשמים. חייהם ואושרם של כל המלאכים היו תלויים רק ברצונם לציית לחוקיו, שהיו אמורים לווסת את היחסים בין כל היצורים הנבונים. אבל החוקים הללו לא היו אמורים להגן על אלה שבחרו לעבור עליהם. השטן הפך להיות נועז יותר והמשיך את המרד, בעודו מנסה להפגין בפני הבורא את זלזולו בחוקיו. השטן לא היה מסוגל להשלים עם קיומו של החוק. הוא טען שהמלאכים אינם זקוקים לחוקים כלל, שהם רשאים לעשות כל אשר יחפצו - הלא ממילא כל רצונותיהם תמיד מתגשמים לטובה. השטן הכריז שחוקיו של אלוהים מגבילים את חירותם, ולכן כוונתו העיקרית של המרד היא ביטול החוקים. כך, על-פי דעתו, יזכו המלאכים לחיים טובים יותר. אלוהים, שקבע את החוקים , רומם אותם ועשה אותם שווים עליו, חשב אחרת. אושרם של כל תושבי השמים היה תלוי רק בכך שיצייתו לחוקים אלה. כל מלאך היה אחראי לתחום מסוים, ועד למרד שהנהיג השטן, היה הכול שלו ורגוע והרמוניה מוחלטת שררה בכל מעשיהם. SRHeb 11.4

כך החלה המלחמה בשמים. בנו של אלוהים, נסיך השמים, והמלאכים הנאמנים לו, החלו במאבק נגד לוציפר המורד ותומכיו. במלחמה הזאת ניצחו משיח ומלאכיו הנאמנים, והשטן, ועמו כל מעריציו, סולק מהשמים. אז הפגינו כל יושבי השמים כבוד רב לאלוהים הצודק והשתחוו לו. כל סימני המרד נעלמו, והשלווה והשלום שבו והשתררו. מלאכי השמים הצטערו על גורלם של אלה שקודם לכן חלקו עמם את האושר והשמחה, ושהיו כה חסרים בשמים עכשיו. SRHeb 11.5

האב התייעץ עם בנו בעניין ההגשמה המיידית של כוונותיו לברוא אדם שישכון על-פני האדמה. היה ברור שכדי שאפשר יהיה לעשותו בן אלמוות, צריך לבחון את נאמנותו. אם יעמוד בן האדם במבחן, הוא יהפוך להיות שווה למלאכים בעתיד. הוא יוכל לזכות ברחמיו של אלוהים וכן להבין את שפת המלאכים ולשוחח עמם בחופשיות. אלוהים לא רצה למנוע מבן האדם את ההזדמנות להיות חופשי ולבחור את דרכו. SRHeb 11.6