היסטורית הגאולה

הדיכוי

הפרעה המצרי החדש הבין שהעברים מועילים מאוד לארצו. רובם היו עובדים מוכשרים ונבונים והוא לא רצה לאבדם. הוא החליט להשוות את מעמדם של צאצאי ישראל לזה של העבדים שמכרו את בהמותיהם, את אדמתם ואת עצמם למלך. “וישימו עליו שרי מסים, למען ענותו בסבלותם; ניבן ערי מסכנות, לפרעה--את-פתום, ואת-רעמסס. וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ; ויקצו, מפני בני ישראל. ויעבדו מצרים את-בני ישראל, בפרך. וימררו את-חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים, ובכל-עבודה, בשדה--את, כל-עבודתם, אשר-עבדו בהם, בפרך.” SRHeb 58.4

המצרים הכריחו את הנשים העבריות לעבוד בשדות כאילו היו שפחות פשוטות, אבל מספרם של צאצאי ישראל לא קטן. משנוכחו פרעה ושריו שמספרם של העברים הולך וגדל, הם התכנסו והחליטו לאלצם להגדיל את מכסת עבודתם בכל יום. כוונתם הייתה להכניע את העברים בעבודות קשות ומפרכות, וכעסם גבר מאוד כשנוכחו לראות שמספרם של אלה ממשיך לגדול ורוחם איתנה וחזקה. SRHeb 58.5

הניסיונות הבלתי-מוצלחים גרמו למצרים לזעום עוד יותר ולנקוט בצעדים אכזריים יותר - פרעה ציווה להרוג את כל הבנים היילודים מבני ישראל. היה זה השטן עצמו שיזם את מעשי הזדון האלה. הוא ידע שאחד מבני ישראל שאמור להיוולד בקרוב יהיה זה שיציל את עמו מדיכוי העבדות. השטן קיווה שאם יצליח לשכנע את פרעה להרוג את כל הבנים היילודים, תוכניתו של אלוהים תיכשל ולא תצא אל הפועל. אבל הנשים המיילדות יראו את אלוהים יותר מאשר פחדו מפרעה, ולא ביצעו את ההוראה האכזרית שציווה עליהן. SRHeb 58.6

המיילדות לא העזו להרוג את התינוקות העבריים, ואלוהים גמל להן על כך. כשנודע לפרעה שהוראתו אינה מתבצעת הוא זעם מאוד והחליט לנהוג באכזריות רבה הרבה יותר. דבריו היו ברורים ומוחלטים לגמרי. הוא ציווה על נתיניו להשגיח על מעשי העברים ואמר, “כל-הבן הילוד, היאורה תשליכהו, וכל-הבת, תחיון.” SRHeb 58.7