היסטורית הגאולה

פרק 8 - המבול

(בראשית ו’, ז’, ח’, ט’: 18-7)

המאות חלפו. צאצאיו של שת, שעבדו את אלוהים, זכו בשל כך לכינוי “בני האלוהים”, ואילו צאצאיו של קין כונו - “בני האדם”. בני האלוהים התקרבו לבני האדם דרך נישואים, איבדו את קדושה המיוחדת שלהם, ותחת השפעת נשיהן התאחדו עם בניו של קין בעבודת אלילים. רבים מהם שכחו יראת אלוהים מהי והחלו לרמוס את מצוותיו. אבל על פני האדמה נשארו עדיין כמה צדיקים שיראו מבוראם וכיבדו אותו. ביניהם היו גם נוח ומשפחתו. חוסר הכבוד שהפגינו בני האדם היה כה רב והגיע למימדים כה נוראיים, עד שאלוהים החל להצטער על החלטתו לברוא את בן האדם. הוא ראה עד כמה גדלו השחיתות וחוסר הכבוד בעולם, ועד כמה כוונותיהם ורגשותיהם של ליבות האנשים - “רק רע כל-היום.” SRHeb 34.1

מאה שנים ויותר לפני למבול שלח אלוהים את מלאכו אל נוח הנאמן, כדי לבשר לו על כך שהוא אינו מוכן להמשיך ולסלוח לבני האדם המושחתים ומבקש ליידעם בכך. מדי יום לימד אלוהים את נוח והכין אותו למשימתו - להיות מטיף צדיק ונאמן, שיתרה בעולם מפני האבדון הקרב, כך שלאיש לא תהיה הצדקה למעשיו. נוח הטיף ובאותו הזמן גם בנה את התיבה, כפי שהורה לו אלוהים, כדי להציל את משפחתו. בעודו בונה את התיבה, נוח, על-פי רצונו של אלוהים, שכנע את כול הסובבים אותו שהוא עצמו מאמין לאשר הוא מטיף. SRHeb 35.1

משפחתו של נוח לא הייתה המשפחה היחידה על פני האדמה שפחדה מאלוהים וצייתה לו, אבל נוח היה קדוש וצדיק יותר מכל שאר בני האדם שחיו בעולם. אלוהים שמר על חייו כדי להגשים בעזרתו את רצונו - לבנות תיבה ולהתרות בעולם מפני האבדון הקרב. מתושלח, סבו של נוח, מת באותה שנה שבה התחיל המבול. מספר רב של אנשים אחרים, שהאמינו להטפותיו של נוח ואפילו עזרו לו לבנות את התיבה, מתו גם הם עוד לפני שמי המבול שטפו את האדמה. בעודו בונה את התיבה ומטיף לאנשים על המבול הקרב, נזף נוח בעולם. SRHeb 35.2

אלוהים העניק לכל אחד ואחת מבני האדם הזדמנות להתחרט על אורח חייהם המסואב ולשוב אליו, אבל בני האדם המושחתים לא האמינו לדבריו של נוח. הם צחקו על התרעותיו ועל רצונו לבנות ספינה ענקית על היבשה. ניסיונותיו של נוח לשנות את דעתם של בני זמנו היו לשווא, אבל למרות הכול הוא המשיך בכל כוחותיו, במשך יותר ממאה שנים, לנסות ולשכנע את בני האדם לחזור בתשובה ולפנות לאלוהים. כל מסמר שקבע בתיבה, כל חבטת- מקבת, בישרו לבני האדם על האבדון הקרב. נוח פנה לאנשים, הוא הטיף, הוא עבד, אך בני האדם הביטו בו בפליאה וחשבו שהוא משוגע ופנאטי. SRHeb 35.3