היסטורית הגאולה

מאוחר מדי! מאוחר מדי!

ולאחר זאת ראיתי את ישוע המשיח מסיר את בגדי הכהונה שלו ולובש את בגדי המלוכה המרהיבים ביותר, ועל ראשו כתרים רבים, זה בתוך זה. בליווי המלאכים הוא עזב את חצר השמים, והמכות ניחתו על תושבי הארץ. יש כאלה שהוקיעו את אלוהים וקיללו אותו, אחרים נפלו לרגליהם של הצדיקים והתחננו בפניהם להראות להם את הדרך להיגאל ממשפטו של אלוהים. אך אין ביכולתם של הצדיקים לעזור. זלגה הדמעה האחרונה בעד החוטאים, השתפכה התפילה הנלהבת, אין יותר סבל לצדיקים ונגמרו האזהרות לרשעים. קולו הרך של החסד לא מזמין את הפושעים לחצרות השמים. כאשר הצדיקים, יחד עם כל צבא השמים, דאגו לגורלם, אלה לא הראו אף לא שמץ של דאגה. היה עליהם לבחור בין חיים למוות. רבים שאפו לחיים אף שהמשיכו להפר את חוקי אלוהים. הם לא בחרו בחיים, ודמו המכפר של ישוע פסק להגן עליהם ולא הושמע קולו האומר, ‘’אבי, חוס על חוטאים האלה עוד מעט’’. עתה הצטרפו כל השמים לקריאתו של ישוע המשיח: “נשלם”, תוכנית הגאולה הגיעה להשלמתה אך מעטים מאוד בחרו לקבל אותה. כשנדם קולו של המושיע מלא הרחמים אחזה אימה ברשעים והם קראו את הקריאה הנוראה, ‘’מאוחר מדי! זה מאוחר מדי!’‘ SRHeb 228.2

אלה אשר לפנים לא הוקירו את דבר אלוהים עתה נדדו מים לים, ממזרח למערב, בחיפושים אחריו. ואמר המלאך, ‘’יבקשו אותו ולא ימצאהו. והשלחתי רעב בארץ ל א רעב ללחם ול א צמא למים כי אם לשמ ע את דברי יהוה. (עמוס ח’:11). מה לא היו נותנים כדי לשמוע מילה אחת של עידוד מאלוהים! אך זו איננה, ויסבלו מרעב ומצמא. יום אחרי יום הם זלזלו בגאולה הקרבה והעריכו את עושרו של העולם הזה יותר מאשר את אוצר השמים. הם דחו את ישוע ותיעבו את חסידיו. הטמא יישאר טמא לנצח נצחים. SRHeb 228.3

רשעים רבים זעמו מאוד כשניחתו עליהם המכות שנשלחו מן הרקיע. היה זה מראה מזעזע - פחד וייסורים שררו בכל מקום. הורים האשימו קשות את ילדיהם וילדים את הוריהם, אחים את אחיותיהם ואחיות את אחיהן. בכל בית נשמעו נזיפות מרות וקולות בכי רמים, ‘’אלו הייתם אתם שלא נתתם לי לקבל את האמת שבזכותה הייתי נגאל’’. מלאי כעס התנפלו אנשים על משרתי כנסיותיהם בצעקה נוזפת, ‘’לא התרתם בנו. אמרתם כי כל העולם יחזור בתשובה וקראתם ‘שלום, שלום’ כדי להשתיק את הפחד הגובר. לא יידעתם אותנו על בוא השעה הזו. על כל המנסה להזהיר אותנו הכרזתם כופר ופושע ואמרתם כי יהרסנו’’. ראיתי כי משרתי הכנסיות לא הצליחו להימלט מחרון אפו של אלוהים, וייסוריהם היו קשים יותר פי עשרה מסבלו של צאן מרעיתם. SRHeb 228.4