היסטורית הגאולה

פרק 53 - קודש

הבסיס ועמוד השדרה של האמונה האדוונטיסטית הוא הפסוק התנכי הבא, ‘’עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש’‘ (דניאל ח’:14). המילים האלה היו מוכרות לכל אדם שהאמין בביאתו הקרובה של האדון. יום אחר יום, אלפי פיות אמרו בעליזות את הנבואה הזאת כמו סמל של אמונתם. המאמינים ידעו כי ציפיותיהם הבהירות ותקוותיהם השמורות בלב היו תלויות בדבר הכלול בנבואה. הימים, שעליהם מדברת הנבואה היו אמורים להסתיים בסתיו של שנת 1844. באותם הימים הצטרפו אדוונטיסטים לדעת העולם הנוצרי כולו וטענו כי הארץ או חלקה, הייתה קודש הקודשים, וטהרתו תתבצע באמצעות ירידת אש על פני האדמה ביום הגדול האחרון. הטהרה, על פי דעתם, הייתה אמורה להתחולל במועד ביאתו השנייה של המשיח, ומזאת הסיקו כי הוא יחזור לארץ בשנת 1844. SRHeb 210.1

הזמן שנקבע הגיע, אך האדון לא בא. המאמינים היו בטוחים שדבר אלוהים אינו יכול להיות שגוי, ולכן עליהם לחפש את השגיאה בפענוחם, אולם היכן? רבים מיהרו לפתור בפזיזות את הבעיה בטענה שבסתיו 1844 לא חלפו 2,300 ימים. העמדה הזו לא נתמכה בדבר פרט לעובדה שישוע המשיח לא הופיע במועד המצופה. הם אמרו כי אילו הסתיימו הימים במועד זה,ישוע המשיח היה מגיע ומטהר באש את הקודש אשר על פני הארץ; ומאחר שלא בא, הימים המנובאים ממשיכים. SRHeb 210.2

למרות העובדה שרוב האדוונטיסטים שללו את נכונותם של מועדי הנבואה, ובכך שללו את אמתיות התנועה עצמה המבוססות על עיקרון חישוב המועד הנכון, חלק מחבריה לא רצו להתנכר לאמונתם ולניסיונם אשר נתמכו בבריתות ובעדותה של רוח הקודש. הם האמינו כי בפירושם של ספרי הקודש הם נעזרו באמצעים תקינים, וכי עתה הם חייבים להחזיק באמתות אשר חשפו ובמחקר התנ”ך להמשיך באותה דרך. בתפילה חמה הם חזרו שוב ושוב על המחקר ובחנו את מסקנתם כדי למצוא את הטעות. היות שלא הבחינו בשום ליקוי בחישוב של המועד, הם ריכזו את כל תשומת ליבם לבדיקה מקרוב על הנושא של הקודש. SRHeb 210.3