היסטורית הגאולה

פרק 52 - קריאת חצות הלילה

’’וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה: ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו: אז התעוררו כל העלמות ההן ותיטבנה את נרותיהן’‘ (מתי כ’’ה:7-5). SRHeb 206.1

בקיץ של שנת 1844 מצאו אדוונטיסטים טעות בחישובם הקודם של המועדים המנובאים וקבעו את התאריך המתוקן. אלפיים ושלוש מאות הימים אשר אומר עליהם דניאל (ח’:14), ואשר על-פי ההערכות היו אמורים להיגמר בביאתו של ישוע המשיח באביב של שנת 1844, התארכו עתה עד לסתיו של אותה השנה, ושוב פנו המאמינים בציפיותיהם חסרות הסבלנות למועד ההוא. ההצהרה על המועד החדש היוותה צעד נוסף בהתגשמותו של המשל על עשר העלמות, והנה הכול ראו כי לדימוי שבו היה קשר ישיר לניסיונם של האדוונטיסטים המצפים לבואו של אדונם. SRHeb 206.2

במשל הושמעה הצעקה בחצות הלילה - במציאות הייתה שעת החצות הקיץ שבין אביב של שנת 1844, כאשר הוכרז על תום 2,300 ימים, לבין הסתיו של שנת 1844, אשר לפי החישובים המאוחרים יותר נחשב למועד התום האמיתי. באותו קיץ קראו אנשים, בחזרם על המילים הרשומות בספר הקודש: ‘’הנה החתן צאינה לקראתו’’. SRHeb 206.3

כמו גל גואה נשפך זרם האדוונטיזם על פני הארץ והביא עמו את הבשורה לכל עיר ולכל יישוב, בהגיעו עד לקצוות הרחוקים ביותר, עד אשר כל אנשי אלוהים התעוררו. הפנאטיות לא הצליחה לעמוד בפני הכוח כה אדיר ונמסה כמו צינה של בוקר תחת קרני השמש הזורחת. שוב התייצבו המאמינים בדעתם, ותקווה נתמכת באומץ לב הפיחה רוח חיים בליבותיהם. SRHeb 206.4

עבודתם לא הייתה כרוכה בקיצוניות אשר תמיד מתלווה לפעילות אנושית שאינה הולכת בהתאם לדבר ורוח אלוהים. האווירה דמתה לאותם זמנים של שפלות רוח וחזרה בתשובה של בני ישראל כשהקשיבו לדברי התוכחה של נביאיהם. מלאכתם נשאה אותות אשר בכל זמן ועת הראו את הנוכחות האלוהית בה. אף אחד לא התמכר לשמחה נלהבת - שמחתם הייתה צנועה, פונה לתוך הלב וגורמת להתוודות על חטאים ולהשמטת הדברים החולפים. מלאי רצון להכין את עצמם לפגישה עם אלוהים, הם לא חדלו לערוך תפילות והקדישו את כל עצמם לאל. SRHeb 206.5

הבשורה על ביאתו של החתן, ישוע המשיח, לא נזקקה להוכחה כיוון שהייתה מבוססת על עדות חד- משמעית המצויה בדברי הקדוש. העדות הזאת הייתה בעלת כוח בלתי-רגיל, אשר השפיע עמוקות על הנפש ולא הותיר מקום לפקפוק או לשאלה. בעת כניסתו החגיגית של ישוע לירושלים, בני העם הבאים מכל קצות הארץ לחוג את החג נהרו להר הזיתים ומשהצטרפו לקהל המתלווה לישוע והתמלאו השראה, הגבירו את הקול הקורא ‘’ברוך הבא בשם יהוה’‘ (מתי כ’’א:9). בדומה להם נהרו לפגישות של אדוונטיסטים גם אנשים לא מאמינים: אחד היה מגיע מתוך סקרנות, אחר מתוך רצון להעביר זמן - אך כל המגיע היה נחשף לכוח שבבשורה ‘’הנה החתן’’. SRHeb 206.6

באותה עת הביאה האמונה תשובה לתפילותיהם של האנשים אשר לא נשארו ללא גמול אלוהי. כמו שיטפונות גשם על אדמה מדברית ירדה רוח הקודש על נפשותיהם הצמאות של מחפשי האמת. אנשים אשר קיוו בעתיד הקרוב לעמוד פנים אל פנים מול מושיעם, חשו בשמחה בלתי-ניתנת לתיאור. השפעתה המשככת והכובשת של רוח הקודש ריככה את הלבבות, ותהילת אלוהים, בדומה לגאות הגלים, נשפכה על הנאמנים. SRHeb 207.1

אלה אשר קיבלו את הבשורה, מלאים ביראת כבוד, התקרבו אל מועד הפגישה עם האדון. הם הרגישו כי זו התחייבותם כל בוקר לקבל הוכחה על כך שאלוהים קיבל אותם. לבבותיהם התאחדו, ויחד הם התפללו תפילות רבות על רעיהם. לעתים קרובות הם נפגשו במקומות מבודדים כדי לתקשר עם אלוהים, ובשדות ובחורשות הושמעו תפילות למען הזולת. הם היו זקוקים להבטחה שמושיע מברך את מעשיהם הרבה יותר משנזקקו ללחם חוק, ואם מדבר מה ערפל את נפשותיהם, הם לא נסוגו עד שקיבלו חזרה את השלווה בלבבות. כיוון שהיו עדים לגדולת חסדו הסולח, הם השתוקקו לראות את אדונם אשר כה אהבהו. SRHeb 207.2