היסטורית הגאולה

מתכוננים לקבל את פני האדון

המאמינים אשר קיבלו את הבשורה ציפו לבואו של ישוע בקוצר רוח ובכמיהה שלא ניתן להעלותה על דל השפתיים. עת הפגישה עמו קרבה, ואנשים חיכו לה באווירת חג שלווה ובהתחברות עם אלוהים. כל מעשיהם היו ערובה לשלווה שהיו עתידים למצוא בעתיד הבהיר. כל אחד אשר קיווה וייחל באמונה, לא ישכח את שעות הציפייה היקרות. כאשר נותרו רק שבועות ספורים למועד האטו חיי העולם הזה, והמאמינים פנו בכל ליבם להקפדה על כל מחשבה וכל רגש, כאילו נמצאו הם עצמם על ערש-דווי ורק כמה שעות עמדו בינם לבין שלוות הנצח. אף אחד מהם לא הכין לעצמו בגדים מיוחדים לעלייה לשמים, אולם הכול היו מודעים לצורך להיות מטוהרים מבפנים בכדי לפגוש את המושיע. נפשותיהם המכופרות בדמו של ישוע משיח היו להם לבגד לבן וטהור. SRHeb 201.4

אלוהים החליט לנסות את ילדיו. ידו כיסתה על הטעות שעשו האנשים בחישוב המועד המנובא. אלה שציפו להופעתו של המשיח לא הבחינו בטעות הזו, וכך גם המלומדים מיריביהם האומרים כי, ‘’חישובכם של המועד המנובא הוא נכון. האירוע הגדול עתיד לקרות בקרוב, אך הוא אינו זה אשר מילר מנבא עליו. אין זהו בואו השני של ישוע המשיח, אלא המרה של כל העולם’’. SRHeb 202.1

המועד אשר אליו קיוו כל-כך חלף עבר, אך ישוע המשיח לא הופיע על מנת לגאול את עמו. אלה אשר ציפו בלב מלא אהבה ואמונה למושיעם, התאכזבו מרה. אך האדון השלים את מטרתו: הוא הצליח לבחון את ליבותיהם של אלה אשר נשבעו כי הם מצפים לביאתו. לא רבים מהם פעלו מתוך מניע גבוה יותר מאשר פחד. הצהרתם על האמונה לא השפיעה כלל על עולמם הפנימי או על אורח חייהם. כעבור זמן הם הכריזו כי אינם מאוכזבים, וזאת כיוון שהם מעולם לא האמינו בכנות בחזרתו של ישוע. הם היו הראשונים ללעוג לצערם של ילדי האלוהים הנאמנים. SRHeb 202.2

ישוע וצבאו השמימי הביטו באהבה ובאהדה בילדי אדוני שעמדו בניסיון והמשיכו להראות נאמנות למרות אכזבתם. אילו היה ביכולתנו להסיט הצידה את הווילון המפריד בין העולם הנראה לעין לזה הבלתי-נראה, היינו רואים את מלאכי אלוהים סביב נשמות משרתי האדון הנאמנים, מגנים עליהם מפני חצי השטן. SRHeb 202.3