היסטורית הגאולה

פרק 50 - הבשורה של המלאך הראשון

הנבואה הכלולה בבשורתו של המלאך הראשון, הרשומה בפרק י”ד של ספר ההתגלות, נתגשמה בתנועה האדוונטיסטית של השנים 1844-1840. אנשי אמונה ותפילה בארצות הברית ובאירופה התרגשו מאוד מאמתות אשר נגלו לפניהם לאחר היכרות עם נבואות של ספרי הקודש. לאחר שעיינו בדבר אלוהים, הם היו משוכנעים כי קץ הכול קרוב. רוח הקודש המריצה את משרתיה הנאמנים להכריז את ההזהרה לכל אחד ואחד. בכל רחבי העולם הידהדה הבשורה הנצחית: ‘’יראו את האלוהים והבו לו כבוד כי באה עת משפטו’‘ (ההתגלות י’’ד:7). SRHeb 198.1

בכל מקום אליו הגיעו המיסיונרים התפשטו הבשורות המשמחות על ביאתו הקרובה של ישוע המשיח. בארצות שונות נמצאו קהילות נפרדות של משיחיים אשר בעקבות העיון בכתבי הקודש בלבד הגיעו לאמונה כי התגלותו של המושיע אינה רחוקה. בכמה מארצות אירופה, בהן החוקים היו כה עריצים עד שחל איסור על הדרשה על ביאתו השנייה של ישוע המשיח, בישרו ילדים קטנים את הבשורה, ורבים שמו את ליבם לאותה אזהרה רצינית. SRHeb 198.2

לוויליאם מילר ולעמיתיו ניתנה משימה לבשר על הופעתו השנייה של ישוע המשיח בארצות הברית, והאור אשר הוצת במלאכתם הפיץ את קרניו עד לארצות רחוקות. אלוהים נתן למלאכו את השליחות לגעת בליבו של האיכר הצנוע, אשר לא האמין קודם לכך בדברי הבריתות, ולהמריצו לחקור את הנבואות. פעמים רבות נתגלו מלאכי אלוהים בפני האיש הנבחר הזה, הובילו את דעתו וגרמו לו להיפתח להבנת הנבואות שנסתרו עד אז מעיניהם של אנשי האלוהים. רוח הקודש הניחה בידו את תחילת שרשרת האמת והדריכה אותו בגילוי חוליה אחר חוליה, עד שהביט בהתפעלות ובהערצה בדבר אלוהים בשלמותו כבשרשרת האמת שאין בה דופי. הדבר הקדוש, אשר לפני כן חשב לנטול רוח, נפתח לפניו במלוא הדרו ויופיו. מילר ראה כי פרק אחד של הברית מבאר את משנהו ואם התקשה למצוא את משמעות אחת הפסקאות, הוא מצא הבהרה בפסקה אחרת. הוא התייחס לדבר אלוהים בשמחה ובכבוד רבים, ואף בחרדת קודש. SRHeb 198.3

בחקרו את הנבואות, מילר הבין כי האנושות חיה במועד קץ הימים, אך איש אינו מודע לכך. הוא הסתכל על הכנסיות וראה שהן היו כה מושחתות עד שאהבתן העדינה לישוע התחלפה באהבת הממון, ריצה אחרי הערצת שווא באה במקום תקוותן לקבל כבוד שמימי, ורדיפה אחרי עושרו של העולם הזה העמידה בצל את הרצון להיות עשירי נפש. בכל מקום אליו הביט ראה צביעות, אפלה ומוות. הדבר עורר את נפשו. אלוהים קרא לו לעזוב את משקו, כפי שקרא לאלישע לעזוב את הבקר שלו ושדהו וללכת אחרי אליהו הנביא. SRHeb 198.4

בחיל ורעדה החל מילר לגלות לאנשים את סודות מלכות השמים, בעודו מושך את תשומת ליבם של המקשיבים לו לנבואות המצביעות על ביאתו השנייה של המושיע. העדות המצויה בכתבי הקודש האומרת כי ההופעה תתרחש בשנת 1843, עוררה עניין גדול. אנשים רבים השתכנעו כי המידע לגבי המועדים המנובאים היה תקין ומשוויתרו על גאוותם ודעותיהם הקדומות, קיבלו את האמת בזרועות פתוחות. גם משרתי כנסייה אחדים התכחשו למבטיהם צרי אופק, ויתרו על שכרם ועל כנסיותיהם והתאחדו בהצהרתם על ביאתו של ישוע המשיח. SRHeb 199.1

אולם הם היו מעטים: רוב מבשרי הבשורות הטובות היו עובדים פשוטים. איכרים עזבו את שדותיהם, מכונאים שמו בצד את כלי העבודה שלהם, סוחרים נפרדו מעסקם, אנשי השכלה ויתרו על מעמדם - אך אף על פי כן, מספרם לא הספיק כדי להשלים את העבודה החשובה. המצב של שחיתות וריקבון, אשר בו מצאו את עצמם הכנסייה וכל העולם, הכביד על נפשותיהם של משרתי האל הנאמנים, ומרצונם החופשי הם קיבלו על עצמם קשיים, עוני וסבל - הכול כדי לקרוא לאנושות להתחרט על חטאיה ובכך להיגאל. למרות ההתנגדות הנמרצת מצידו של השטן, המטרה התקרבה ליעדה, ואלפי אנשים נענו לבשורה האדוונטיסטית. SRHeb 199.2