היסטורית הגאולה

פרישת הנאמנים

לאחר מאבק ארוך וחריף החליטה הקבוצה הקטנה של הנאמנים לפרוש מן הכנסייה אשר הפרה את אמון האל, אלא אם זו תטהר את עצמה מעבודת האלילים ומהשקר. הם הבינו כי פרישתם הכרחית אם ברצונם להישאר נאמנים לדבר אלוהים. חברי הקבוצה ידעו כי אסור להם לעצום את עיניהם, להשלים עם הסטייה של הכנסייה ובכך לסכן את נפשותיהם ולשמש דוגמה הרסנית לדורות הבאים. הם היו מוכנים לעשות כל ויתור כדי להחזיר את איחוד הכנסייה ושלומה, אולם התנאי היה כי הוויתור יהיה מקביל לנאמנותם לאלוהים. הם ידעו כי שלום שיושג דרך ויתור על עקרונות הנצרות יעלה להם ביוקר, וכי אם לא קיימת אפשרות אחרת להבטיח את איחוד הכנסייה אלא בדחיית האמת והצדק - ייפרשו הם וייאבקו על דרכם. אילו היו ילדי האלוהים פועלים היום על פי אותם עקרונות רוחניים שלהם צייתו האישים האמיצים האלה, כמה תועלת היו מביאים לכנסייה ולעולם כולו. SRHeb 178.2

השליח פאולוס אומר, ‘’כל החפצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע המה ירדפו’‘ (טימותיאוס ב’, ג’:12). מדוע, אם כך, הרדיפות כמעט חדלו? הסיבה היחידה לכך היא זו: הכנסייה הסתגלה לדרישות העולם החילוני ולכן אינה מעוררת שום התנגדות. הדת של ימינו נטולת טוהר וקדושה, אשר היו דגלה של האמונה הצעירה בימיהם של ישוע המשיח ותלמידיו. היום הכנסייה מתייחסת בשיווין נפש למילות האל, מתפשרת עם מעשי חטא וחסרת יראת אל בעבודת השם היום- יומית. כל אלא גורמים לכך שהדת הנוצרית פופולארית ומקובלת בכל רחבי העולם. אילו היו חוזרים אמונתם ואיתנותם של המשיחיים הראשונים, היו צצות ומתחדשות גם הרדיפות הסוערות מעל ראשיהם של הנאמנים. SRHeb 178.3