היסטורית הגאולה

חווה מסיתה

חווה החלה לקטוף את פירותיו של העץ האסור ולאכול מהם, בעודה מדמה לעצמה שהיא מרגישה את כל עוצמת החיים זורמת דרכה, שתוכנה הופך להיות משמעותי הרבה יותר ושהיא חשה את השפעתו של הפרי האסור. בהתלהבות מוזרה ובלתי-טבעית היא נשאה את הפירות האסורים בידיה וחיפשה אחר בעלה. כשמצאה אותו, סיפרה לו על דבריו החכמים של הנחש וביקשה ממנו לבוא איתה אל עץ הדעת. חווה אמרה לאדם שכבר טעמה את הפירות האסורים ולא חשה בבוא המוות, אלא תחושות נעימות ומרעננות. כך, אחרי שחטאה בעצמה, הפכה חווה לנשק אדיר בידיו של השטן, ובגללה בעלה חטא גם הוא. SRHeb 19.4

ראיתי איך נפלו פניו של אדם. הוא נראה מבוהל ונבוך. אפשר היה לראות את המאבק המתנהל בנפשו. הוא הבין שהיה זה האויב, שמפניו הזהירו אותם המלאכים, ואם אכן זהו הדבר - חווה עלולה למות. אבל היא דחתה את דאגתו באמרה שאינה חשה ברע, להפך, הרגשתה טובה מתמיד. היא ניסתה לשכנעו לטעום מן הפירות האסורים. אדם הבין שבת זוגו עברה על האיסור היחידי שהיה קיים כדי לבחון את נאמנותם ואהבתם לאלוהים. חווה ניסתה להרגיע אותו בעודה אומרת שהנחש טען שלא ימותו, ושיש אמת בדבריו - הלא היא אינה חשה ברע. להפך, מצבה טוב והיא שמחה כמו שעל-פי דעתה מרגישים גם מלאכי השמים. SRHeb 19.5

אדם הצטער על שחווה התרחקה ממנו, אבל כעת היה כבר מאוחר מדי, ולא הייתה לו שום אפשרות להחזיר את הגלגל לאחור. עכשיו ייאלץ להיפרד מחווה, מזאת שחברתה הייתה כל-כך משמעותית וחשובה עבורו. האם יוכל להשלים עם זאת? הוא אהב מאוד את חווה. מיואש, הוא החליט לחלוק עימה את גורלה. הוא ידע שחווה היא חלק ממנו, ואם נגזר עליה למות, הוא החליט למות יחד איתה. המחשבה על פרידה ממנה הייתה קשה מדי עבורו. אמונתו וביטחונו בבורא לא היו מספיקים כדי להבין שאלוהים, שברא אותו מעפר האדמה והעניק לו חיים, שברא אותו מושלם ונהדר, ושברא את חווה מצלעו כדי שתהיה לו בת לוויה נאמנה לכל החיים, יכול לברוא בשבילו בת זוג אחרת. בסופו של דבר, חשב אדם, אולי דבריו של הנחש החכם הם אמת? חווה שעמדה מולו, הייתה נהדרת ונראתה תמימה כמקודם, רק שעכשיו גילתה כלפיו אהבה רבה יותר מאשר קודם לכן, לפני שעברה על איסורו של אלוהים לאכול את פירותיו של עץ הדעת טוב ורע. נראה לו שבזכות הפירות האלה היא אוהבת אותו יותר. הוא לא הבחין בשום סימן מוות, ונוסף לכך היא סיפרה לו על השפעתם הטובה של הפירות ועל אהבתה החזקה אליו. אדם החליט לשאת בתוצאות, לא משנה מה יהיו, באומץ לב. הוא לקח את הפרי ואכל אותו במהירות. כמו חווה, גם הוא לא חש מיד בתוצאות ההרסניות של מעשהו. SRHeb 20.1

חווה חשבה שהיא מסוגלת להבדיל בין טוב לרע. התקווה המחמיאה לזכות בחוכמה הרבה מכול גרמה לה לחשוב שהנחש הוא חברה הטוב, שברצונו לעזור לה ולהטיב עמה. אם הייתה מחפשת ומוצאת את בעלה עוד לפני שנגעה בפירות, הם היו מספרים לבורא על דבריו של הנחש, וכך היו ניצלים מהפיתוי הערמומי שהועמד בפניהם. אלוהים לא רצה שאדם וחווה יסתכלו על פירותיו של עץ הדעת טוב ורע, כיוון שכך היו יכולים להימנע מפגישה עם השטן והוא לא יכול היה להשיגם בקלות כה רבה. אלוהים ידע שרק אם אדם וחווה לא ייגעו בפירותיו של העץ הזה, הם ימשיכו לחיות בבטחה מוחלטת. SRHeb 20.2