אבות האומה ונביאי ישראל

מדוע התיר ה׳ את החטא?

האלוהים הוא אהבה.״ (הראשונה ליוחנן ד:16). אלוהים הוא התגלמות האהבה: PP 17.1

טבעו הוא אהבה; תורתו היא אהבה. כך היה מאז ומעולם; כך יהיה לנצח נצחים. ה״רם ונשא, שוכן עד״ הוא האלוהים, אשר ״הליכות עולם לו״, ואין הוא משתנה לעולם. הוא האלוהים, ״אשר כל שינוי וכל צל חלוף אין בו.״ (ישעיהו נז:15; חבקוק ג:6; יעקב א:17). PP 17.2

כל יצירה היא הבעה של אהבה אינסופית. הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים, מרעיף את מלוא ברכותיו על יצירי כפיו. מחבר מזמורי התהילים אומר: PP 17.3

״לך זרוע, עם-גבורה; תעז ידך, תרום ימינך.
צדק ומשפט, מכון כיסאך; חסד ואמת, יקדמו פניך.
אשרי העם, יודעי תרועה; יהוה, באור-פניך ילכון.
בשמך, יגילון כל-היום; ובצדקתך ירומו. כי-פתארת עוזמו אתה... כי ליהוה, מגננו;
לקדוש ישראל מלכנו.״ (תהילים פט:14-19). PP 17.4

קורות המאבק הגדול בין הטוב לרע, מראשיתו בשמיים ועד למיגור המרי וחיסולו הסופי של החטא, מגלים אף הם את אהבתו הנצחית של האל. PP 17.5

ריבון העולם לא היה לבדו בשעת מעשה הבריאה רב החסד. היה לו שותף, חבר לעבודה, שיכול היה להעריך ולהוקיר את תכלית מעשיו, ולהשתתף בשמחתו כאשר הרעיף אושר על יצירי כפיו. ״בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר. הוא היה בראשית עם האלוהים.״ (יוחנן א:1, 2). המשיח, הדבר, בנו יחידו של האל, היה אחד עם האב הנצחי - אחד בטבע, באופי, בתכלית - ההוויה היחידה שנכנסה בסוד תוכניותיו ומטרותיו של ה׳. ״ויקרא שמו פלא יועץ, אל גיבור, אבי-עד, שר־שלום.״ (ישעיהו ט:5). המשיח הוא האחד, אשר ״מוצאותיו מקדם, מימי עולים.״ (מיכה ה:2). בן האלוהים הכריז בנוגע לעצמו: ״יהוה קנני, ראשית דרכו: קדם מפעליו מאז. מעולם, נסכתי מראש...באין-תהומות חוללתי...בהכינו שמים, שם אני; בחוקו חוג, על-פני תהום... בחוקו, מוסדי ארץ. ואהיה אצלו, אמון: ואהיה שעשועים, יום יום...״ (משלי ח:22-30). PP 17.6

באמצעות בנו חולל אבינו שבשמיים את בריאת כל צבא השמיים. ״כי בו נברא כל אשר בשמים... גם כסאות ורשיות וגם ממשלות ושלטונות. הכל נברא באמצעותו ולמענו.״ (אל הקולוסים א:16). המלאכים, שליחיו-משרתיו של האל, הקורנים מן האור הזורח תמיד משכינת ה׳, אצים-עפים בשטף כנף כדי לבצע את רצונו. אך הבן, משיח האלוהים, אשר ״הוא זוהר כבודו וצלם עצמותו ונושא כל בדברו רב-הגבורה...״; עליון ונישא על כולם. (אל העברים א:3). הוא ״כיסא כבוד, מרום מראשון״, ומקום מקודשו של האל (ירמיהו יז:12) הוא ״שבט מישר״, ושבט מלכותו. (אל העברים א:8). ״הוד-והדר לפניו; עז ותפארת, במקודשו.״ (תהילים צו:6). ״חסד ואמת, יקדמו״ את פניו. (תהילים פט׳:15). PP 18.1

שלטונו של הקדוש ברוך הוא מבוסס על תורת האהבה; אושרם של כל היצורים התבוניים תלוי בהיותם שרויים בהרמוניה מוחלטת עם עקרונות הצדקה הנשגבים של ה׳. האלוהים חפץ שכל ברואיו ישרתו אותו באהבה, מתוך הערכה לאופיו ולמהותו. אין לו חפץ בציות כפוי. הוא מעניק לכול את חופש הבחירה, כדי שהכול יוכלו לשרת אותו מרצון. PP 18.2

כל עוד הכירו ברואיו של ה׳ בברית האהבה, שררה הרמוניה מוחלטת ביקום. צבאות השמיים ששו להגשים את תכליתו של הבורא. הם הפיקו הנאה רבה כאשר שיקפו את תפארת האל והפגינו את תהילתו. כל עוד אהבתם לבורא הייתה עילאית ונשגבת, הם אהבו זה את זה במסירות אין קץ. מחלוקת לא צרמה או הפרה את ההרמוניה השמיימית. ואולם, עתה הופר האושר העילאי. אחד מיצירי כפיו של האל קם והשחית את החופש שה׳ העניק לברואיו. היה זה השטן, ״הילל בן שחר״, הראשון במעלה בין הכרובים הסוככים, מלאך קדוש וטהור. הוא, אשר היה השני במעלה אחרי המשיח, שזכה אחריו לכבוד הרב ביותר מאלוהים ולעמדת הכוח והתהילה הגבוהה ביותר בקרב מלאכי השמיים, הוא שעמד בנוכחות הבורא הנשגב ונגה בקרני התהילה שזרחו מן האל הנצחי ונחו עליו - חולל עתה את החטא. ״כה אמר אדוני יהוה, אתה חותם תכנית, מלא חוכמה וכליל יופי. בעדן גן-אלוהים היית, כל-אבן יקרה מסוכתך...את כרוב ממשח הסוכך; ונתתיך בהר קודש אלוהים היית - בתוך אבני-אש , התהלכת. תמים אתה בדרכיך, מיום הבראך, עד-נמצא עולתה, בך.״ (יחזקאל כח:12-15). PP 18.3

אט-אט אחזה בשטן התשוקה לרומם את עצמו. ככתוב: ״גבה לבך ביופיך, שחת חכמתך על-יפעתך.״ (יחזקאל כח:17). ״ואתה אמרת בלבבך, השמים אעלה - ממעל לכוכבי-אל, ארים כסאי; ... אדמה, לעליון.״ (ישעיהו יד:13, 14). למרות שתהילתו של מלאך רב כוח זה נבעה מאלוהים, הוא החל להאמין שהיא נובעת ממנו. מכיוון שלא היה שבע רצון מעמדתו, על אף שזכה לכבוד רב יותר מיתר צבא השמיים, הוא העז לחמוד לעצמו את הכבוד היאה אך ורק לבורא. במקום לעודד את הברואים לאהוב ולשרת בנאמנות את אלוהים, האל העליון, הוא ניסה לרכוש לעצמו את נאמנותם, סגידתם ושירותם. ומשום שחמד לעצמו את התהילה שהאב העניק לבנו, שאף שר המלאכים הזה לנחול את כוח השררה שהיה זכות הבכורה של המשיח בלבד. PP 18.4

עתה הופרה ההרמוניה המוחלטת ששררה בשמיים. נטייתו של השטן לשרת את עצמו, במקום את בוראו, עוררה חשש רב בקרב המלאכים שצפו בו, אשר האמינו כי תהילת האל היא נשגבת ועליונה ביותר. במועצת השמיים הפצירו המלאכים בשטן. בן האלוהים הציג בפניו את גדולתו וטובו של הבורא, את הצדק האלוהי, את טבעה הקדוש והבלתי משתנה של תורת האלוהים. אלוהים הוא שחקק וכונן את חוקת השמיים, וכאשר השטן נטש וחילל אותה, הוא חילל למעשה את כבוד בוראו, ועמד להמיט אסון על עצמו. ואולם, האזהרה שקיבל, שנבעה מחסד ואהבה נצחיים, עוררה בו אך ורק רוח של מרי. השטן הניח לקנאתו במשיח לגבור, ונעשה יותר ויותר נחוש בדעתו. PP 19.1

מטרתו של שר המלאכים הייתה לערער את עליונותו של בן האלוהים, ובכך להטיל ספק בחוכמתו ובאהבתו של הבורא. רב מלאכים זה, שהיה שני במעלה אחרי המשיח והשר העליון המופקד על צבאות ה׳, עמד עתה להפנות את כל מרצו וחוכמתו הנעלה כדי להשיג מטרה זו. ואולם, ה׳ אלוהים, החפץ שכל ברואיו ייהנו מחופש בחירה, לא הותיר אותם נטולי הגנה מפני הפלפלנות המטעה, שבאמצעותה ינסה מורד זה להצדיק את דרכו. בטרם החל העימות הגדול, הכול היו אמורים להכיר היטב את רצונו של האל, שחוכמתו וטובו הם המעיין שממנו נובעת שמחתם וששונם. PP 19.2

מלך המלכים ובורא היקום זימן לפניו את כל צבאות השמיים כדי לכונן בנוכחותם את מעמדו האמיתי של בנו, וכדי להפגין את זיקתו לכל ברואיו. בן האלוהים חלק עם האב את כס מלכותו, ותהילתו של האל האחד והנצחי אפפה את שניהם. סביב כס האלוהים נאספו רבבות מלאכים קדושים, המון רב לאינספור, ״מספרם רבבות רבבות ואלפי אלפים.״ (התגלות ה:11). מלאכי עליון נשגבים אלו, המשמשים כמשרתיו ונתיניו של האל, ששו באור היקרות שנגה מגבורת האלוהים. מלך מלכי המלכים הכריז לפני מלאכי השמיים שנאספו יחדיו, כי איש זולת המשיח, בנו יחידו של האלוהים, לא יוכל להגשים את מלוא מטרותיו, וכי רק לו ניתנה הזכות לבצע את רצונו של האל בהתאם לעצתו המושלמת. שכן, כאשר ברא בן האלוהים את צבא השמיים, הוא למעשה מילא את רצון האל. רק לאלוהים ולבנו מגיעים הכבוד והנאמנות של צבאות השמיים. המשיח עתיד להפגין את גבורתו האלוהית בשעת בריאת העולם ויושביו. אך כשיעשה זאת, לא ישאף להשיג לעצמו כבוד או כוח, בניגוד לתוכניתו של האל. להפך, הוא יפאר וירומם את תהילת ה׳ ויגשים את תכליתו במעשי חסד ואהבה. PP 19.3

המלאכים ששו להודות בעליונותו של המשיח, וכאשר השתטחו לפניו בסגידה, הביעו את מלוא אהבתם והערצתם אליו. השטן השתחווה יחד עימם, אך בליבו התחולל מאבק עז ומוזר. תחושת הנאמנות שפיעמה בליבו והכרת האמת והצדק ששכנה בו, נאבקו בקרבו עם רגשות קנאה וצרות עין שהתעוררו בו. נראה היה כי לזמן-מה השפיעה עליו התנהגותם של המלאכים הקדושים וסחפה אותו. צלילים נעימים והרמוניים התעצמו על ידי אלפי קולות מתרוננים ומלאי שמחה שעלו אל- על, ולרגע נראה היה כי הרוח הרעה הובסה; אהבה שאין להביעה במילים עטפה אותו והרטיטה את נימי ישותו; נשמתו הביעה את אהבתו לאב ולבן בהרמוניה, ביחד עם יתר המשתחווים נקיי-הכפיים והלבב. אך אז, שוב נמלא ליבו גאווה מתהילתו שלו. התשוקה לעליונות שבה ואחזה בו, והקנאה במשיח ניצתה בו מחדש. מכיוון שהשטן לא ידע להעריך את הכבוד הרב שזכה לו בתור מתת מיוחדת מאלוהים, הוא לא הכיר טובה לבוראו. הוא התהלל ברוממותו שלו ובזיו שנגה ממנו, ושאף להיות שווה-ערך לאלוהים. אומנם השטן נאהב ונערץ על ידי צבא השמיים והמלאכים ששו למלא את מצוותיו, ואומנם הוא עטה חוכמה ותהילה רבה יותר מכול יתר צבא השמיים. ואולם, בן האלוהים רומם הרבה יותר ממנו והיה אחד עם האב, וזכה לריבונות ולסמכות שווי-ערך לאלו של האב. בן האלוהים הוכנס בסוד תוכניותיו של האב, בשעה שהשטן לא זכה לכך. ״מדוע״, תהה מלאך רב עוצמה זה, ״מדוע זכה המשיח להיות אל עליון? מדוע זוכה המשיח לכבוד וליקר רב יותר ממני?״ PP 20.1

אז נטש השטן את מקומו ליד האב, ויצא להפיץ רוח של מרי ואי שביעות רצון בקרב המלאכים. מסתורין רב אפף את מזימותיו. לזמן-מה הוא הצליח להסתיר את מטרתו האמיתית במסווה של יראת כבוד והערצה לאב. הוא החל להחדיר בלב מלאכי ה׳ ספקות בנוגע לחוקים שניתנו להם. הוא רמז שעל אף שחוקים אלו הכרחיים בעבור תושבי כל העולמות שברא ה׳, הם עצמם, המלאכים, אינם נזקקים להם, בהיותם יצורים נעלים שחוכמתם מספקת כדי להנחות את דרכם. מכיוון שהם מלאכי עליון, אין ביכולתם להמיט קלון על האב; כל מחשבותיהם קדושות הן; אין אפשרות שהם ישגו, כשם שה׳ אינו שוגה. מעמדו הנשגב של בן האלוהים, השווה לאב, הוצג בתור עוול שנעשה לשטן, שלטענתו זכאי אף הוא לכבוד ולהערצה. אילו רק יעלה בידו - שר המלאכים - להגיע לעמדה האמיתית לה הוא ראוי, הדבר יצמיח טובה רבה לכל צבא השמיים, משום שמטרתו היא להשיג חופש לכול. ואילו עתה, אפילו החופש שממנו נהנו המלאכים עומד להגיע לקיצו, משום שמושל עריץ מונה למשול עליהם, והכול יאלצו לחלוק לו כבוד. כאלו היו ההטעיות המתוחכמות שהסתתרו בתחבולות השטן, אשר התפשטו במהירות ורווחו בקרב מלאכי השמיים. PP 20.2

מעמדו וסמכותו של המשיח היו כאלה מאז ומעולם. אך קנאתו של השטן, סילופיו וטענותיו כי הינו שווה מעמד למשיח, חייבו את ממשלת האלוהים לצאת בהצהרה על מעמדו האמיתי והנצחי של בן האלוהים מאז ומעולם. מכל מקום, רבים מן המלאכים הלכו שולל אחר הטעיותיו של השטן. PP 21.1

תוך ניצול האמון האוהב והנאמן שקיבל מן המלאכים הקדושים שתחת פיקודו, הצליח השטן להחדיר בערמומיות רבה למוחם ולליבם את רגשי המרי ואי שביעות הרצון שלו עצמו. הוא הציג את מטרותיו של האל באור כוזב, תוך סילופם ופירושם באופן מוטעה, כדי לעורר בהם מרי, התנגדות ומורת רוח. בערמומיותו, הוא הצליח לגרום למאזיניו להביע את רחשי ליבם, ואז, מאוחר יותר, הוא ציטט את דבריהם כאשר הדבר שירת את מטרותיו, והשתמש בהם בתור ראיה לכך שהמלאכים אינם שורים בהרמוניה עם ממשלת האל. בשעה שטען כי הוא עצמו נאמן לחלוטין לאלוהים, הוא ניסה לשכנע את מאזיניו כי נדרשים שינויים בחוק ובסדר השמיימי כדי לשמר את יציבות שלטונו של האל. וכך, בשעה שהוא פעל כדי לעורר התנגדות לתורת האלוהים ולהחדיר את חוסר שביעות רצונו לליבם של המלאכים הכפופים לו, הוא ניסה לרצותם ולהביא כביכול לפיוס בינם לבין השלטון האלוהי. בשעה שחירחר ריב ומחלוקת ועורר מרי בחשאי, הצליח השטן בערמומיותו המושלמת להראות שמטרתו האחת והיחידה, לכאורה, היא לעורר נאמנות לה׳ ולשמר את ההרמוניה והשלום השוררים בשמיים. PP 21.2

רוח התרעומת שהתעוררה בשמיים השיגה את מטרתו הזדונית של השטן. על אף שלא קמה שום התקוממות גלויה, צצו חילוקי דעות סמויים בקרב המלאכים. היו בקרבם כאלה שקיבלו באהדה את רמיזותיו של השטן נגד ממשלת האלוהים. עד כה הם שרו בהרמוניה מושלמת בסדר האלוהי שכונן ה׳ צבאות, אבל עתה הם כבר לא היו שבעי רצון מהמצב. עתה, הם חשו אומללות משום שנבצר מהם להיכנס בסוד תוכניותיו המסתוריות של האל; עתה, הם לא היו מרוצים מתכליתו של האל לרומם את המשיח. הם היו מוכנים ומזומנים לתמוך בדרישתו של השטן להשיג שוויון זכויות וסמכויות עם בן האלוהים. אך אותם מלאכים שהיו נאמנים ומסורים לה׳, דבקו בחוכמה ובצדק של הצו האלוהי, והשתדלו לגרום למלאך הסורר להשלים עם רצון האל. הם ניסו לגרום לו לראות שהמשיח הוא בן האלוהים, והיה אחד עם האלוהים בטרם נבראו המלאכים. המשיח עמד מאז ומתמיד לימין האב, ועד כה, ריבונותו הנשגבת, המרעיפה שפע של ברכות על כל מי שחוסה תחת שלטונו רב החסד, לא הוטלה בספק. ההרמוניה ששררה בשמיים לא הופרה מעולם; מדוע שיישמעו עתה צליליה הצורמים של מחלוקת? המלאכים הנאמנים יכלו לראות אך ורק את ההשלכות המחרידות של חילוקי הדעות הללו, ולכן הפצירו בכל לשון של בקשה במלאכים מלאי התרעומת, ויעצו להם לוותר על מטרותיהם ולהוכיח את נאמנותם לאל על ידי דבקות בריבונותו. PP 21.3

בחסדו הרב ובהתאם לאופיו האלוהי נהג הקדוש ברוך הוא בסבלנות רבה בשטן לאורך זמן. עד לאותה עת, מעולם לא התעוררו בשמיים רוחות של התמרמרות ואי שביעות רצון. היה זה יסוד חדש, זר, מסתורי ולא ברור. השטן עצמו לא הבין בתחילה את טבעם האמיתי של רגשותיו. במשך זמן-מה הוא חשש להביע את המחשבות שעלו בדעתו והציתו את דמיונו; עם זאת, הוא לא דחה אותם. הוא לא קלט את חומרת היסחפותו. בשמיים נעשו מאמצים, שנבעו מאהבתם ומחוכמתם האינסופיים של ה׳ וצבאו, כדי לשכנעו בטעותו. חוסר שביעות רצונו התגלה כחסר בסיס, והראו לו מה תהיה תוצאת מריו המתמשך. לעת עתה, השתכנע השטן כי טעות בידו. הוא נוכח לדעת כי ״צדיק יהוה, בכל-דרכיו; וחסיד, בכל-מעשיו.״ (תהילים קמה:17); כי מצוות ה׳ ישרות, תמימות והוגנות, וכי עליו להצהיר על כך בפני השמיים כולם. לו עשה זאת, ייתכן שהיה מציל את עצמו ורבים מן המלאכים. בשלב זה, הוא עדיין לא נטש לחלוטין את נאמנותו לאלוהים. אומנם הוא חדל לשמש בתור מלאך-מגן, אך אילו חפץ לשוב לאלוהים, להודות בחוכמתו של הבורא, ולהסתפק במילוי התפקיד שהוטל עליו בתוכנית הגדולה של האלוהים, הוא היה זוכה שוב בתפקידו הקודם. עתה הגיע הזמן ליטול את ההחלטה הסופית: עליו להיכנע לחלוטין לריבונות האל, או לצאת במרי גלוי. הוא כמעט גמר אומר בליבו לשוב לה׳, אך הגאווה מנעה ממנו לעשות כן. להכיר בטעותו, להודות כי שגה בדמיונו, ולהיכנע לסמכות שעד כה השתדל להוכיח כי אינה הוגנת, היה קורבן גדול מדי מבחינתו של יצור שזכה לכבוד רב כל כך. PP 22.1

ברחמיו הרבים, בחמלתו ובכיסופיו כלפי השטן ומלאכיו, ניסה הקדוש-ברוך-הוא הרחום למשוך אותם חזרה מתוך תהום הנשייה שלתוכה החלו להידרדר. ואולם, מעשה חסד זה זכה לפרשנות מוטעית. השטן הצביע על אורך-רוחו של האל בתור ראיה לעליונותו שלו, הוכחה לכך שמלך מלכי המלכים עתיד להיענות לו ולהסכים לתנאיו. אילו יעמדו המלאכים איתן יחדיו, הכריז, הם ישיגו את כל מאווייהם. הוא הגן בעקביות על דרכו, והקדיש את עצמו לעימות הגדול נגד בוראו. וכך, אותו מלאך, הילל בן שחר, ששימש כ״התגלמות האור״, ששירת ליד כס מלכותו של האלוהים וחלק את תהילתו, הפך באמצעות החטא לשטן, ״השוטן״ את אלוהים ואת מלאכיו הקדושים, ההורס ומחסל את המלאכים שה׳ הפקיד תחת ידו, הגנתו והנחייתו. PP 22.2

לאחר שדחה בבוז את הפצרותיהם וטיעוניהם של המלאכים המסורים, גינה השטן והוקיע אותם בתור משרתים שהולכו שולל. העדיפות שניתנה למשיח, כך הכריז, היא מעשה של עוול כלפיו וכלפי צבא השמיים כולו, ולפיכך, הוא לא יסכים עוד עם הפגיעה בזכויותיו ובזכויותיהם. מכאן ואילך, הוא לא יכיר עוד לעולם בעליונותו של המשיח. הוא גמר אומר בליבו לתבוע לעצמו את הכבוד הראוי לו ולפקד על אלה שילכו בעקבותיו; הוא הבטיח לכל מי שייכנס לשורותיו שלטון חדש וטוב יותר, שתחתיו הכול ייהנו מחופש בלתי מוגבל. מספר רב של מלאכים הביעו את רצונם לקבל אותו כמנהיג. מוחמא מן האהדה הרבה שהורעפה עליו במהלך ניסיונות הגישוש שלו בקרב המלאכים, קיווה השטן להטות את ליבם של כל המלאכים אליו, להפוך שווה מעמד עם אלוהים, ולזכות לכך שכל צבא השמיים כולו יציית לו. PP 22.3

המלאכים שדבקו בה׳, ניסו עדיין להאיץ בו ובאוהדיו להיכנע לאלוהים. הם הציגו בפניהם את התוצאה הבלתי נמנעת שתתרחש, אם הם יסרבו לעשות זאת: האל שברא אותם ישים קץ לכוח שהעניק להם, ויעניש אותם קשות על שהעזו למרוד בו. אף מלאך לא יצליח להתנגד לצו האלוהי, שקדושתו זהה לקדושת האלוהים. הם הזהירו אותם והתרו בהם לאטום את אוזניהם בפני נימוקיו המוטעים והמטעים של השטן, והאיצו בו ובחסידיו לבקש ללא דיחוי את קרבתו של האל, ולהתוודות על טעותם משום שפיקפקו בחוכמתו ובסמכותו. PP 23.1

מלאכים רבים נטו לשמוע לעצה זו, התחרטו על המרי שאחז בהם וניסו לזכות שוב באהדתם ובחסדם של האב ובנו. אך השטן יצא מייד עם הטעייה חדשה. מרדן רב עוצמה זה הכריז עתה, כי המלאכים שהיו מאוחדים בעצה אחת עימו הרחיקו לכת מכדי לחזור בהם; שהרי הוא בקי בחוקת האל, ולכן ברור לו שאלוהים לא ימחל להם. הוא הכריז כי כל אלו שייכנעו לריבונות השמיימית, ינושלו מכבודם ומעמדם. באשר אליו, הוא נחוש בדעתו שלא הודות לעולם בסמכותו ובריבונותו של המשיח. הדרך היחידה שנותרה לו ולחסידיו, כך טען, היא לעמוד על החופש המגיע להם ולחמוס בכוח את הזכויות שלא הוענקו להם מרצון טוב. PP 23.2

בכל הנוגע לשטן עצמו, הוא אכן הרחיק לכת יתר על המידה מכדי שיוכל לחזור לדרך הישר. אך לא כך היה מצבם של מלאכי השמיים, שהלכו שולל אחר הטעיותיו. ההפצרות והעצות שהשיאו להם המלאכים המסורים לה׳, פתחו בפניהם שער של תקווה. אילו שמו ליבם לאזהרות הללו, היו אותם מלאכים מצליחים להיחלץ ממלכודת השטן. ואולם, הגאווה, האהבה למנהיגם והתשוקה לחופש בלתי מוגבל הם שהכריעו את הכף, והפצרות האהבה והחסד האלוהי נדחו על הסף. PP 23.3

הקדוש ברוך הוא התיר לשטן לבצע את פועלו, עד אשר רוח ההתמרמרות הלכה וגברה והביאה לידי מרד גלוי. תוכניות השטן היו אמורות להתפתח ולהתגשם במלואן, כדי שטבען ונטייתן האמיתיים יתגלו בפני כל. השטן זכה לכבוד רב בתור כרוב משוח ומלאך-מגן; הוא היה אהוב על ידי מלאכי השמיים והשפעתו עליהם הייתה עזה. מלאכי השמיים לא היו היחידים שנמצאו תחת ריבונות ה׳, אלא אף כל העולמות שנבראו בידיו; השטן הסיק כי אם יצליח לסחוף אחריו את מלאכי ה׳ להתמרד נגדו, הוא יצליח אף לסחוף אחריו את כל העולמות. הוא הציג בערמומיות את עמדתו לגבי הבעיה העומדת על הפרק, תוך שימוש בפלפלנות והטעייה כדי להשיג את מטרותיו. והיה בידו כוח הטעייה כביר. הוא זכה ביתרון כאשר הסווה את עצמו במעטה של שקר. כל מעשיו היו אפופי מסתורין כה רב, עד כי נבצר מן המלאכים לגלות את הטבע האמיתי של פועלו. הרוע הטמון בפועלו לא יכול היה להתגלות, עד אשר מעשיו יתבצעו במלואם; עד אז, אי שביעות הרצון שהפגין לא תיחשב בתור מרי. אפילו המלאכים שדבקו בה׳, לא הצליחו לתפוס לחלוטין את טבעו האמיתי של השטן או לראות לאן מובילים מעשיו. PP 23.4

השטן הצליח בתחילה לבצע את ניסיונות הפיתוי שלו, באופן כזה שפטר אותו מאחריות. הוא האשים את המלאכים שלא שוכנעו, באדישות בנוגע לאינטרסים של יתר צבא השמיים. הוא הטיל את האשם לתככיו על המלאכים שדבקו בה׳. הוא בילבל את מאזיניו על ידי העלאת טיעונים מתוחכמים וחמקמקים באשר למטרות האל. הוא אפף כל דבר פשוט במסך של מסתורין, על ידי סילוף ערמומי של הדברים הטיל ספק אפילו בהצהרותיו הברורות ביותר של אלוהים. המשרה הרמה שנשא בה, הקשורה קשר הדוק כל כך לשלטון האלוהי, העצימה את דבריו בקרב מלאכי השמיים. PP 24.1

אלוהים היה יכול להשתמש רק באמצעים שעלו בקנה אחד עם תורת האמת והצדק שלו. אבל השטן היה יכול לעשות שימוש במה שנבצר מאלוהים להשתמש בו: בחנופה ובהטעיה. הוא ניסה לסלף את דבר האלוהים, להציג באור מוטעה את שלטונו, ולטעון כי אלוהים אינו הוגן כאשר הוא מטיל את מצוותיו על המלאכים, וכי בדרישתו לכניעה ולציות מברואיו הוא בעצם מבקש אך ורק לרומם את עצמו. לפיכך, עלה הצורך להפגין בפני צבא השמיים וכל עולמותיו של ה׳, כי שלטונו שלטון צדק הוא וחוקיו מושלמים. השטן סובב את הדברים כך שייראה כאילו הוא עצמו פועל לתועלת היקום. אופיו האמיתי של אותו גזלן ומטרתו האמיתית היו חייבים להיחשף לאשורם בפני כל. רק הזמן יחשוף את מהותו האמיתית באמצעות מעשי הרשע שלו. PP 24.2

השטן הטיל את האשם למחלוקת שעוררה הדרך בה בחר - על שלטונו של אלוהים. הוא הכריז כי הרוע כולו נבע מאופן ההתנהלות של הממשל האלוהי. הוא טען כי מטרתו היא לשפר את מצוותיו של ה׳. לפיכך, אלוהים התיר לו להציג את טיעוניו ללא כחל ושרק, ואף את השינויים שהוא מציע לערוך בחוקה האלוהית, מתוך ידיעה כי פועלו שלו הוא שירשיע אותו. השטן המטעה המשיך לטעון כי אינו נוהג במרי, ולכן היקום כולו חייב לחזות בפרצופו האמיתי. PP 24.3

בחוכמתו האינסופית, לא השמיד ה׳ את השטן, אפילו בשעת גירושו מן השמיים. מאחר ורק שירות של אהבה מתקבל ברצון על ידי אלוהים, נאמנותם של נתיניו חייבת לנבוע מאמונה בטובו ובנדיבותו של אלוהים. מלאכי השמיים ודרי כל העולמות שטרם נבצר מהם להבין לחלוטין את טבעו של החטא והשלכותיו, לא יכלו לראות אז את הצדק האלוהי שבהשמדת השטן. אילו הושמד השטן מייד, חלק מברואיו של האל היו עובדים את האלוהים מתוך פחד במקום מאהבה. השפעתו של אותו מדיח ומטעה לא הייתה נמחית לחלוטין, ורוח המרי לא הייתה מתחסלת לחלוטין. לתועלת היקום כולו, יצא ה׳ בהכרזה כי השטן חייב לממש את תוכניותיו במלואן במהלך הדורות כולם, כדי שהאשמותיו נגד שלטון האלוהים יתגלו באורם האמיתי לעיני כל ברואיו של האל, וכדי שהצדק והחסד האלוהיים וחוקיו הנצחיים יוצבו מעל לכל ספק לנצח נצחים. PP 24.4

מריו של השטן היה אמור לשמש בתור לקח ליקום כולו במשך כל הדורות כולם - עדות נצחית לטבעו של החטא ולהשלכותיו המחרידות. התנהלות שלטון השטן והשפעותיו על בני האדם והמלאכים, יראו את התוצאות של נטישת שלטונו של האל. הם יעידו על כך שבשלטון של האל טמונה טובת כל ברואיו. וכך, קורות ניסיון המרי הנורא הזה, אמורים לשמש בתור תזכורת מתמדת ואמצעי הגנה נצחי בעבור כל צבא השמיים הקדוש. תזכורת זו תמנע מן המלאכים הקדושים ללכת שולל אחר שקרים והטעיות הנוגעים לטבעו של החטא, ותציל אותם מליפול בחטא ולשאת את עונשו. PP 25.1

ה׳ אלוהי צבאות, המושל בשמיים, שחזה את הקץ מבראשית, הוא האלוהים שכל מסתרי העבר והעתיד פרושים וגלויים לפניו, הוא אשר הביט מעבר לסבל, לאפלה ולצער שחולל החטא, וראה את פרי חסדו, אהבתו וברכותיו. ואף ש״ענן וערפל סביביו, צדיק ומשפט, מכון כסאו.״ (תהילים צז:2). את זאת יבינו יום אחד כל תושבי היקום, הן הנאמנים לה׳ והן הבלתי נאמנים. ״הצור תמים פעלו, כי כל-דרכיו משפט; אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא:.״ (דברים לב:4) PP 25.2