אבות האומה ונביאי ישראל

שבוע בן שבעה ימים בדיוק

בדומה לשבת, כוננו ימות השבוע בעת מעשה הבריאה, והידע על כך הועבר מדור לדור באמצעות ההיסטוריה המקראית. הקדוש ברוך- הוא בכבודו ובעצמו קצב את השבוע הראשון בתור דוגמה לשבועות שיבואו אחריו עד קץ העיתים. השבוע הראשון, כמו השבועות שבאו אחריו, מנה שבעה ימים בדיוק. מעשה הבריאה ארך שישה ימים, וביום השביעי שבת ה׳ ממלאכתו, ברך וקידש את יום השבת וייעד אותו לשמש יום מנוחה לאדם. PP 82.1

בתורה שקיבלנו בהר סיני, איזכר ה׳ את השבוע ואת העובדות שעליהן כונן. לאחר הענקת הדיבר: ״זכור את-יום השבת לקודשו״, פירט ה׳ מה עלינו לעשות ביתר ימי השבוע ומה עלינו לא לעשות ביום השביעי, והבהיר את הסיבה לשמירת מניין ימי השבוע, כאשר הצביע על מעשיו שלו: ״ כי ששת- ימים עשה יהוה את-השמים ואת-הארץ, את-הים ואת-כל-אשר-בם, וינח, ביום השביעי; על-כן, ברך יהוה את-יום השבת ויקדשהו.״ (שמות כ: 8-11). כאשר נבין כי ימי הבריאה היו ימים של ממש, תיראה סיבה זו טובה ומוצדקת בעיננו. ששת הימים הראשונים בכל שבוע יועדו לעבודת האדם, משום שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עסק במלאכת הבריאה במשך שבוע ימים. ביום השביעי אמור האדם לשבות ממלאכתו ולנוח, כזכר למנוחת הבורא. PP 82.2

ואולם, ההנחה כי אירועי השבוע הראשון ארכו אלפי-אלפים של שנים, מנוגדת ליסוד שעליו מעוגן הדיבר הרביעי. על פי הנחה זו מורה הבורא לבני האדם לשמור על מניין של שבוע ימים בדיוק, לזכר פרקי זמן ממושכים ולא מוגדרים. ואולם, אין הדבר אופייני לדרך שבה נוהג אלוהים עם בני האדם. הנחה זו הופכת את מה שעשה ה׳ באופן כה ברור לדבר מעורפל וסתום. זוהי הכפירה במיטבה; כפירה מתעה הפועלת מתחת לפני השטח בצורה המסוכנת ביותר שלה; אופייה האמיתי מוסווה טוב כל כך, עד כי רבים מן המחזיקים בה ומלמדים אותה מתיימרים להיות מאמינים הדבקים בכתבי הקודש. PP 82.3

״בדבר יהוה, שמים נעשו; וברוח פיו, כל-צבאם... כי הוא אמר ויהי; הוא- צוה, ויעמוד.״ (תהילים לג: 6, 9). בתנ״ך אין שמץ של אזכור לכך שהארץ התפתחה מתוך התוהו באיטיות ולאורך תקופות ממושכות. על פי המקרא, כל אחד ואחד מימי הבריאה, החל מן היום הראשון וכלה ביתר הימים שבאו אחריו, ארך יממה שכללה יום ולילה. הכתוב מסכם את מלאכת הבורא במעשה הבריאה בסיומו של כל יום ויום מימי הבריאה. בתום השבוע הראשון נאמר: ״אלה תולדות השמים והארץ, בהבראם...״ (בראשית ב: 4). ואולם, אין משתמע מפסוק זה כי ימי הבריאה לא היו ימים של ממש. המילה ״תולדות״ מציינת את פרטי הבריאה - את הדברים החדשים שנוצרו ונתהוו בידי הבורא מדי יום ביומו במעשה הבריאה. PP 83.1

הגיאולוגים טוענים כי מצאו בכדור הארץ הוכחות להיותו עתיק בהרבה ממה שמלמדת תורת משה. הגיאולוגים הסיקו מעצמות בני האדם ובעלי החיים, כמו גם מכלי נשק עתיקים, ממאובני עצים ומיתר הממצאים שנתגלו, (שממדיהם גדולים בהרבה מכל הקיים בימינו, או שניכר בהם כי היו קיימים במשך אלפי שנים), כי האדמה אוכלסה במועד קדום יותר, הרבה לפני המועד שנקבע בתיעוד הבריאה המקראי, בידי יצורים גדולי ממדים שעלו בגודלם על כל אדם וחי בימינו. הלך חשיבה זה הוביל רבים מן הדבקים בכתבי הקודש לאמץ את ההנחה כי ימי הבריאה נמשכו לאורך תקופות ממושכות ובלתי מוגדרות. PP 83.2

לבד מן ההיסטוריה המקראית, הגיאולוגיה אינה יכולה להוכיח דבר. לאנשים המסתמכים בביטחון רב כל כך על תגליות הגיאולוגיה אין תפיסה הולמת בכל הנוגע למצב בו שרו בני האדם, בעלי החיים והעצים לפני המבול, או בנוגע לשינויים הכבירים שהתחוללו אז. שרידים שנמצאו באדמה מעניקים לנו ראיות על התנאים ששררו אז, השונים מבחינות רבות מהתנאים השוררים כיום. אך על התקופה בה הם שררו ניתן ללמוד אך ורק מן התיעוד המקראי שנכתב בהשראה אלוהית. לגבי קורות המבול, השראה זו מעניקה לנו תובנות שהגיאולוגיה לבדה לא תגיע אליהן לעולם. PP 83.3

בני האדם, בעלי החיות והעצים שהיו קיימים בימי נח והיו גדולים בהרבה מן האדם, החי והצומח של ימינו, נקברו מתחת לאדמה, ולפיכך שומרו כדי לשמש ראיות בפני הדורות הבאים על בני האדם ובעלי החיים שנשמדו במבול. אלוהים ייעד את התגליות הללו לשם חיזוק אמונתם של בני האדם בהיסטוריה המקראית, שתועדה ברוח קודשו. ואולם, בני האדם, הלוקים בהלך חשיבה נבוב ושחצני, שגו באותה הטעות שעשו בני דור המבול - הם הפכו את הברכות שה׳ העניק לתועלתם לקללה, כאשר עשו בהם שימוש לרעה. PP 83.4

זוהי אחת מתחבולותיו של השטן, שנועדה להוליך את בני האדם שולל ולגרום להם להאמין בסיפורי הבדיות של תורת הכפירה; באופן זה יכול השטן להפוך את תורת ה׳, שהיא כשלעצמה ברורה מאוד, לתורה מעורפלת וסתומה, ולעודד את בני האדם למרוד בשלטונו של ה׳. מאמציו של השטן מכוונים במיוחד נגד הדיבר הרביעי, משום שהוא מצביע בברור רב כל כך על האלוהים החיים, בורא השמיים והארץ. PP 83.5

האנושות אינה חדלה להשקיע מאמצים כבירים כדי להסביר את מעשה הבריאה בתור תוצאה של גורמים טבעיים. אפילו אנשים המתיימרים להיות תלמידי המשיח מאמצים את הלך החשיבה הזה, המנוגד לחלוטין לעובדות המקרא הברורות. אנשים רבים המתנגדים לחקר הנבואות, במיוחד לנבואות דניאל וספר ההתגלות, מכריזים כי הללו סתומות כל כך עד שלא ניתן להבינן. ואולם, אותם אנשים מקבלים בהתלהבות את הנחותיהם של הגיאולוגים, המנוגדות לתורת משה. אבל אם כל כך קשה לנו לקבל את דברי האלוהים, איך זה שאנו מקבלים בכזו קלות הנחות אנושיות הסותרות את דבריו? PP 84.1

״הנסתרת ליהוה אלוהינו; והנגלית לנו ולבנינו, עד-עולם.״ (דברים כט: 28). הקדוש ברוך-הוא לא גילה מעולם לאדם באיזה אופן הוא חולל את מעשה הבריאה. המדע האנושי אינו מסוגל לחקור את צפונותיו של מלך המלכים. כוח היוצר של ה׳ נבצר מבינתנו, ממש כשם שקיומו של הבורא אינו נהיר לנו. PP 84.2

הקדוש ברוך-הוא התיר לזרם של אור להישפך על העולם בתחומי המדע והאומנות. ואולם, כאשר אנשים המתיימרים להיות אנשי מדע מטפלים בנושאים אלו מתוך נקודת מבט אנושית בלבד, אין ספק שהם יגיעו למסקנות מוטעות. ייתכן כי אין כל רע בהעלאת השערות בנוגע לדברים שה׳ לא גילה לנו בדברו, וזאת במידה והתיאוריות שלנו אינן סותרות את העובדות המקראיות. ואולם, אנשים הזונחים את דבר ה׳ ומבקשים להסביר את מעשה הבריאה, מתוך הסתמכות על עקרונות מדעיים, נסחפים ללא מפה ומצפן על פני אוקיינוס לא נודע. כאשר המוחות הגדולים ביותר אינם מבססים את עבודת המחקר שלהם על דבר האלוהים, הם הופכים אובדי עצות בניסיונם להתחקות אחר הקשר שבין המדע להתגלות האלוהית. מכיוון שהבורא ומעשי בריאתו נבצרים כל כך מהבנתם, עד כי אינם מסוגלים להסבירם על ידי חוקי הטבע, הם קובעים כי ההיסטוריה המתועדת בכתבי הקודש איננה מהימנה. אנשים המפקפקים במהימנות התנ״ך והברית החדשה יודרכו לעשות צעד נוסף, היינו, לפקפק בקיומו של אלוהים; ואז, לאחר שיתנתקו מן העוגן שלהם, הם ימשיכו לחפש ללא הרף אחר מבוקשם ולחבוט בקדחתנות על סלעי הכפירה. PP 84.3

אנשים אלה איבדו את פשטות אמונתם. מן הראוי שנחזיק באמונה איתנה בסמכות האלוהית של כתבי הקודש. אין לבחון את התנ״ך והברית החדשה על פי מחשבת המדע. הידע האנושי הינו מדריך בלתי מהימן. ספקנים הקוראים בכתבי הקודש במטרה למצוא בהם פגמים, עלולים לטעון, בשל חוסר הבנתם את המדע או את ההתגלות האלוהית, כי הם מוצאים סתירות ביניהם. ואולם, כאשר מבינים את כתבי הקודש כהלכה, מגלים כי שוררת ביניהם התאמה מושלמת. משה רבנו כתב את התורה בהשראת רוח הקודש; תיאוריה בדוקה ומדויקת של הגיאולוגיה לא תצהיר לעולם על גילויים שאינם עולים בקנה אחד עם תורת משה. האמת כולה - בין אם היא נגלית בטבע או בהתגלות אלוהית, הינה עקבית בכל התגלויותיה. PP 84.4

דבר האלוהים מעלה תהיות רבות, שעליהן אפילו המלומדים המעמיקים ביותר לא יוכלו לענות לעולם. עלינו לשים לב לנושאים הללו כדי להיווכח מה רב העומק והנסתר הטמון בהם, אפילו בדברים השכיחים או הפעוטים ביותר בחיי היומיום, שהחכמים הדגולים ביותר, עם כל חוכמתם וגאוותם, לא יוכלו לעולם להבין לאשורם בשכלם המוגבל. PP 85.1

ואולם, אנשי המדע סבורים כי ביכולתם להבין את חוכמת האלוהים הטמונה במעשיו או בדברים שביכולתו לחולל. הרעיון כי אלוהים מוגבל על ידי חוקים שהוא עצמו כונן, רווח למדי. בני האדם מתכחשים לקיומו של אלוהים, או מתעלמים מקיומו, או מדמים לעצמם כי ביכולתם להסביר כל דבר, אפילו את פועלה של רוח הקודש בלבבות בני האדם; ואין הם יראים עוד מכוחו של אלוהים או חשים יראת כבוד לשמו. הם אינם מאמינים בעל-טבעי, ואינם מבינים לאשורם את חוקי האלוהים, או את כוחו הבלתי מוגבל, המאפשר לו לעשות את רצונו באמצעותם. המונח הרווח ״חוקי הטבע״, מתייחס לאותם חוקים השולטים בעולם הגשמי, שבני האדם הצליחו לגלות. ואולם, כמה מוגבל ידע האנושות, ולעומת זאת כמה נרחב כר הפעולה של הבורא, בו הוא פועל בתיאום מלא עם חוקיו שלו, ויחד עם זאת הרבה מעבר להבנתו של בן התמותה! PP 85.2

רבים מלמדים כי החומר אוצר בקרבו כוח חיות - היינו, שתכונות מסוימות מועברות לחומר, ומכאן ואילך הוא פועל באמצעות אנרגיה הטבועה בו; הם גורסים שהטבע פועל בתיאום מלא עם חוקים קבועים, שאותם אפילו אלוהים אינו יכול להפר. מדע כוזב זה אינו מבוסס על דבר האלוהים. הטבע פועל בשירות הבורא שיצר אותו. הקדוש ברוך הוא אינו מבטל את החוקים שהוא עצמו כונן, ואינו פועל בניגוד אליהם, כי הללו משמשים תמיד כלי שרת בידו. הטבע עצמו מעיד על התבונה, השכינה והגבורה האלוהית, שיצרו יחדיו את חוקיו ופועלים באמצעותם. פועלם המתמיד של הקדוש ברוך הוא ובנו ניכרים היטב בטבע. המשיח אומר: ״אבי פועל עד עתה וגם אני פועל.״ (יוחנן ה: 17). PP 85.3

הלוויים נהגו לשיר את המזמור הבא, שצוטט על ידי נחמיה: ״אתה-הוא יהוה, לבדך - את (אתה) עשית את-השמים שמי השמים וכל-צבאם הארץ וכל-אשר עליה ... ואתה מחיה את-כולם.״ (נחמיה ט: 6). מעשה הבריאה בעולם נשלם בידי הבורא. ככתוב: ׳׳מהוסד תבל הושלמו המעשים.״ (אל העברים ד: 3). ואולם, גבורתו עדיין פועלת כדי לקיים ולכלכל את מעשי ידיו ויצירי בריאתו. הלב פועם בקרב כל חי ונשמת חיים באפו, לא מפני שהמנגנון שהופעל בעבר ממשיך לפעול באמצעות האנרגיה הטבועה בו, אלא משום שכל פעימת לב וכל נשימה ונשימה היא ראייה ליד ההשגחה העליונה השורה בכל, אשר בה ״אנחנו חיים ומתנועעים וקיימים.״ (מעשי השליחים יז: 28). מדי שנה בשנה, האדמה מניבה את שפע יבולה, וכדור הארץ ממשיך לנוע סביב השמש, אך הדבר אינו מתרחש בשל הכוח הטבוע בהם. יד ההשגחה העליונה מכוונת את הכוכבים ושומרת שהם ינועו במסלולם הקבוע בשמיים. ה׳ אלוהים הוא ״המוציא במספר צבאם; לכולם, בשם יקרא, מרב אונים ואמיץ כוח, איש לא נעדר.״ (ישעיהו מ: 26). באמצעות גבורת ה׳ מלבלבת הצמחייה, עלים חדשים צומחים ופרחים פורחים. אלוהים הוא ״המצמיח הרים חציר״ (תהילים קמז: 8), ובאמצעות גבורתו הופכים העמקים פוריים. כל בעלי החיים, החל מן הרמש הזעיר ביותר ועד לאדם - כולם תלויים מדי יום ביומו בהשגחתו לשם פרנסתם. בדברי הפיוט של מחבר מזמור התהילים נאמר: ״כל-חיתו-יער...מבקשים מאל אכלם... כולם אליך ישברון - לתת אכלם בעתו. תיתן להם, ילקטון; תפתח ידך, ישבעון טוב.״ (תהילים קד: 20, 21, 27, 28). הקדוש ברוך הוא מושל באמצעות מוצא פיו באיתני הטבע; הוא מכסה את השמיים בעננים ומכין את גשמי האדמה. הוא ״הניתן שלג כצמר; כפור, כאפר יפזר.״ (תהילים קמז: 16). ״לקול תתו המון מים, בשמים, ויעלה נשאים, מקצה ארץ (הארץ); בדקים למטר עשה, ויוצא רוח מאוצרותיו.״ (ירמיהו י: 13). PP 85.4

אלוהים הוא התשתית והבסיס לכל הדברים. מדע אמיתי עולה בקנה אחד עם פועלו של הקדוש ברוך-הוא; חינוך אמיתי מוביל לציות לחוקיו של ה׳. המדע מגלה בפנינו אופקים ופלאים חדשים; הוא נוסק מעלה וחוקר מעמקים נשגבים חדשים, אך אין הוא מעלה ממחקרו אף מסקנה הסותרת את ההתגלות האלוהית. הבורות מבקשת לאשש את השקפותיה המוטעות על אודות האלוהים על ידי הסתמכות על המדע; ואולם, דפי הטבע וכתבי הקודש שופכים אור זה על זה, ומדריכים אותנו לסגוד לבורא ולשים בתבונה את מבטחנו בדברו. PP 86.1

קיומו, כוחו, חוכמתו ופועלו של הבורא נבצרים מבינתו של האדם. ככתוב בדברי איוב הצדיק: ״החקר אלוה תמצא; אם עד-תכלית שדי תמצא. גבהי שמים, מה-תפעל; עמוקה משאול, מה-תדע. ארוכה מארץ מידה; ורחבה, מיני- ים.״ (איוב יא: 7-9). בעלי התבונה הרבה ביותר בעולם אינם מסוגלים להבין את אלוהים. בני האדם עשויים להתמיד בחיפושיהם, לגלות וללמוד דברים חדשים, אך האינסוף תמיד יהיה קיים מעבר להם. PP 86.2

ואולם, מעשי הבריאה מעידים על גבורתו וגדולתו של הקדוש ברוך-הוא. ככתוב: ״השמים, מספרים כבוד-אל; ומעשה ידיו, מגיד הרקיע.״ (תהילים יט: 2). מי שרואה בכתבי הקודש מדריך לחיים, ימצא במדע כלי עזר להבנת האלוהים. ״הלא עצמותו הנעלמת, היא כחוו הנצחי ואלוהותו, נראית בברור מאז בריאת העולם בהיותה נתפסת בשכל באמצעות הדברים שנבראו.״ (אל הרומיים א: 20). PP 86.3