אבות האומה ונביאי ישראל

דברי יהושע האחרונים

פרק זה מבוסס על יהושע כג׳ - כד׳

בתום המלחמות וכיבוש הארץ פרש יהושע כדי לנוח בביתו שבתמנת סרח. ״ויהי, מימים רבים, אחרי אשר הניח יהוה לישראל מכל איביהם, מסביב... ויקרא יהושע, לכל ישראל - לזקניו ולראשיו, ולשפטיו ולשטריו.״ PP 387.1

שנים ספורות חלפו מאץ התיישבו בני ישראל בנחלותיהם, וכבר צצו אותן רעות חולות שהמיטו על ישראל את משפטי ה׳. כשיהושע חש כי התקנה נותנת בו את אותותיה והבין כי פועלו עומד להסתיים במהרה, הוא נמלא חשש לגורל עמו. כאשר בני העם נאספו סביב מנהיגם הקשיש, הוא דיבר אליהם, אך לא רק מתוך דאגה אבהית. הוא אמר להם: ״ואתם ראיתם, את כל אשר עשה יהוה אלוהיכם לכל הגוים האלה, מפניכם: כי יהוה אלוהיכם, הוא הנלחם לכם.׳׳ על אף שהכנענים הובסו, הם עדיין החזיקו בחלקים נרחבים מן הארץ המובטחת, ויהושע האיץ בעמו לא לשבת בשלווה בנחלותיהם, אלא לזכור את מצוות ה׳ לנשל לחלוטין את העמים עובדי האלילים מנחלתם. PP 387.2

בני ישראל פעלו לאיטם כדי להשלים את נישול הגויים מנחלתם. השבטים נפוצו לנחלותיהם, הצבא פורק, וחידוש הקרבות נראה בעיני העם כמשימה קשה ומוטלת בספק. אך יהושע הכריז באוזני בני ישראל: ׳׳ויהוה אלוהיכם, הוא יהדפם מפניכם, והוריש אונם, מלפניכם; וירשתם, את ארצם, כאשר דבר יהוה אלוהיכם, לכם. וחזקתם מאד - לשמר ולעשות, את כל הכתוב בספר תורת משה: לבלתי סור ממנו, ימין ושמאול.״ PP 387.3

יהושע טען בנאומו כי בני ישראל עצמם נוכחו לדעת שכאשר דבקו בה׳ ובמצוותיו, אלוהים מילא את הבטחותיו בנאמנות: ״וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשכם, כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר יהוה אלוהיכם עליכם - הכל באו לכם, לא נפל ממנו דבר אחד.״ הוא הכריז שכשם שאלוהים מילא את הבטחותיו, כך הוא יקיים את איומיו. ״והיה, כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב, אשר דבר יהוה אלוהיכם, אליכם: כן יביא יהוה עליכם, את כל הדבר הרע״... ״בעברכם את ברית יהוה אלוהיכם... וחרה אף יהוה, בכם, ואבדתם טהרה, מעל הארץ הטובה אשר נתן לכם.״ PP 387.4

השטן מוליך שולל אנשים רבים באמצעות רעיון שנראה להם מתקבל על הדעת, לפיו אהבת אלוהים לעמו גדולה כל כך שהוא יצדיק את חטאיהם וימחל להם; הוא טוען שבשעה שאיומיו של אלוהים נועדו לשמש לתכלית מסוימת הקשורה לצדק השורר בממשלתו, הם לעולם לא יתגשמו כלשונן. אולם אלוהים מקפיד לשמור על עיקרון הצדקה בכל מגעיו עם ברואיו, ועושה זאת באמצעות חשיפת פרצופו האמיתי של החטא ותוצאותיו הוודאיות: אומללות ומוות. מחילה ללא תנאים לא הוענקה ולא תוענק לעולם. מחילה כזו תוכיח את נטישת עקרונות הצדקה, שהן הן התשתית של ממשלת האלוהים. היא תמלא את העולמות שאינם שרויים בחטא בתימהון. אלוהים שב וחשף את תוצאותיו של החטא. אם האזהרות שהעניק לנו כוזבות, כיצד נדע לבטח שהבטחותיו יקוימו? אותו חסד לכאורה שמתעלם מן הצדק, אינו חסד כלל אלא חולשה, ותו לא. PP 388.1

אלוהים הוא זה שנותן חיים. מבראשית, כל חוקיו צוו למען החיים. אך החטא הפר את הסדר שכונן אלוהים, וחולל חוסר הרמוניה. כל עוד שורר החטא בעולם, סבל ומוות הם בלתי נמנעים. אולם המושיע נשא את קללת החטא בעבורנו, ורק בזכותו יכול האדם לייחל להימלט מתוצאותיו הנוראות של החטא. PP 388.2

לפני מות יהושע שבו ראשי וזקני השבטים והתאספו בשכם מתוך ציות למצוותו. לא היה שום מקום אחר בארץ שקושר לזיכרונות עזים וקדושים כל כך, ונשא את מחשבותיהם לברית שכרת ה׳ עם אברהם ויעקב, ולשבועה החגיגית שנשבעו לה׳ בעת כניסתם לכנען. כאן התנשאו הר עיבל והר גריזים, אותם עדים דוממים לשבועות הללו; עתה התאספו בני ישראל סביב מנהיגם הגוסס כדי לחדשן. מכל עבר נמצאו ראיות לחסד שאלוהים הרעיף עליהם; הארץ שהעניק להם, שאת אדמתה לא הם עיבדו, שאת עריה לא הם הקימו, שאת כרמיה ומטעי הזיתים שלה לא הם נטעו. יהושע שב וסקר בפניהם את תולדות ישראל, ומנה את הנפלאות שחולל אלוהים בעבור עמו, כדי שהכול ילמדו על אהבתו וחסדו, ויעבדו אותו ״בתמים ובאמת.״ PP 388.3

בצו יהושע הובא ארון ה׳ משילה. היה זה אירוע חגיגי בעל חשיבות רבה, והסמל לשכינת ה׳ יעצים את הרושם שיהושע ביקש לחקוק בלב העם. לאחר שדיבר על חסדו של אלוהים בעבור עמו, קרא יהושע לבני ישראל, בשם ה׳, לבחור את מי לעבוד. עבודת האלילים נערכה עדיין במידת מה בחשאי בקרב העם, ויהושע השתדל לעורר את בני ישראל לידי החלטה שתביא לביעור החטא הזה מישראל. הוא אמר להם: ״ואם רע בעיניכם לעבד את יהוה, בחרו לכם היום את מי תעבדון.״ הוא חפץ שהם יחליטו לשרת את ה׳, לא מתוך כפייה, אלא מרצון. אהבת אלוהים היא יסוד האמונה. אין שום תועלת בעבודת ה׳ הנובעת אך ורק מתוך תקווה לגמול או פחד מעונש. כפירה גלויה תעליב פחות את אלוהים מאשר צביעות ועבודת ה׳ המתבצעת באופן טקסי בלבד. PP 388.4

המנהיג הקשיש האיץ בעם לשקול היטב את ההצעה שהעלה בפניהם, ולהחליט אם הם באמת חפצים לחיות כמו העמים האליליים הבזויים שחיו סביבם. אם רע בעיניהם לעבוד את ה׳, מקור הגבורה, הברכה והחסד, יואילו לבחור ביום הזה במי שברצונם לעבוד: ״אם את אלוהים אשר עבדו אבותיכם,״ (שאותם נקרא אברהם לנטוש), ״ואם את אלוהי האמרי אשר אתם יישבים בארצם.״ המילים האחרונות הללו היוו תוכחה חמורה לישראל. אלוהי האמורים לא יכלו להגן על חסידיהם. אומה רשעה זו הושמדה בשל חטאיה המתועבים והשפלים, ואדמתה הפורייה ניתנה כנחלה לעם ה׳. איזו טיפשות זו תהיה אילו ישראל תבחר לעבוד את האלילים שהאמורים אבדו בעטיים! PP 389.1

׳׳ואנוכי וביתי, נעבד את יהוה.״ הכריז יהושע. אותו להט קדוש שמילא את לב המנהיג דבק עתה בעמו. פנייתו של יהושע לעם עוררה בליבם החלטה נחושה: ״חלילה לנו, מעזב את יהוה - לעבד, אלוהים אחרים.״ PP 389.2

אך יהושע התרה בעם: ״לא תוכלו לעבד את יהוה - כי אלוהים קדשים הוא... לא ישא לפשעכם ולחטאותיכם.״ לפני שיתחולל בלבם שינוי אמיתי ובר קיימא, עליהם להכיר בחוסר יכולתם המוחלטת לציית לאלוהים. הם הפרו את תורתו, ובכך הפכו לחוטאים מורשעים שאין בידם שום דרך מילוט. בשעה שבטחו בכוחם ובצדקתם הם, נבצר מהם להשיג מחילה לחטאיהם; הם לא יכלו לקיים את מצוותיה של תורת ה׳ המושלמת, ולכן הם עבדו את ה׳ לשווא. רק באמצעות אמונה במשיח יוכלו להשיג מחילה לחטאיהם ולהתאזר בכוח לציית לתורת ה׳. עליהם לחדול לבטוח בכוחם ובמאמציהם להשיג ישועה. עליהם לבטוח לחלוטין במעלותיו של המושיע המובטח, אם בחפצם שאלוהים יקבל אותם. PP 389.3

יהושע השתדל לגרום לקהל מאזיניו לשקול היטב את דבריהם, ולהימנע משבועות שנבצר מהם למלאן. עתה הכריזו בני ישראל במלוא הכנות והרצינות: ״לא, כי את יהוה נעבד!״ מתוך הסכמה לשמש בעצמם עדים להצהרתם כי הם בוחרים לעבוד את ה׳, הם שבו וחזרו על התחייבותם, ונשבעו אמונים לה׳: PP 389.4

״את יהוה אלוהינו נעבד, ובקולו נשמע.״ PP 389.5

״ויכרת יהושע ברית לעם, ביום ההוא; וישם לו חק ומשפט, בשכם.״ לאחר שכתב את דברי הברית החגיגית הזו הניח יהושע את הכתוב יחד עם ספר תורת ה׳ לצד ארון הברית. לאחר מכן הקים אנדרטת זיכרון, ואמר אל העם: ״הנה האבן הזאת תהיה בנו לעדה - כי היא שמעה את כל אמרי יהוה, אשר דבר עמנו; והיתה בכם לעדה, פן תכחשון באלוהיכם.״ PP 389.6

פועלו של יהושע בעבור ישראל הושלם. הוא דבק בדרכי ה׳, ותורת ה׳ מעידה עליו כי היה ״עבד יהוה״. העדות הנפלאה ביותר לאופיו כמנהיג האומה היא קורות הדור שזכה ליהנות מפרי מעשיו. ״ויעבד ישראל את יהוה, כל ימי יהושע; וכל ימי הזקנים, אשר האריכו ימים אחרי יהושע.״ PP 390.1