אבות האומה ונביאי ישראל

תוכנית הגאולה

חטאו של האדם הסב צער רב בשמיים. העולם הנפלא שברא ה׳ אלוהים הושחת על ידי קיללת החטא, ואוכלס בבני תמותה שנידונו לחיי סבל ומוות. על פניו נראה שאין שום דרך מילוט למי שחילל את מצוות התורה. המלאכים חדלו מזמרת ההלל שלהם, ואבל כבד השתרר בהיכלות השמיים על ההרס שנגרם בשל החטא. PP 43.1

רחמיו של בן האלוהים, מצביא צבאות השמיים הנשגב והנערץ, נכמרו על האנושות שחינה סר בעיני ה׳. חמלה ורחמים אינסופיים גדשו את ליבו, בשעה שצערם, כאבם וייסוריהם של דרי העולם האובד נישאו השמיימה והגיעו אליו. ואולם, אלוהים באהבתו הרבה הגה תוכנית לגאולת האדם. חילול תורת ה׳ היה כרוך במותו של החוטא. בכל היקום כולו הייתה רק הוויה קדושה אחת שיכלה למלא אחר דרישות התורה ולמות במקום החוטאים. מכיוון שתורת ה׳ תמימה וקדושה כאלוהים, רק מי ששווה אליו במעמדו יכול לכפר על חילולה. איש זולת המשיח לא יוכל להושיע את האדם החוטא מקללת התורה, ולהחזירו לשרות בהרמוניה עם השמיים. המשיח יישא באשמת החטא וקלונו - חטא כה נורא בעיני האל הקדוש, שהוא חייב לגרום לנתק בין האב לבן. המשיח יירד אל עמק הבכא, אל תהומות הכאב, הייסורים והצער כדי להציל ולגאול את האנושות האובדת. PP 43.2

הבן עתר לפני האב שבשמיים והתחנן בעבור החוטאים, בשעה שצבא השמיים כולו ציפה בכיליון עיניים למוצא פי ה׳. כינוסה של אותה מועצת שמיים מסתורית, שהייתה אמורה להכריע בעצה אחת, ״עצת שלום״ (זכריה ו: 13) את גורל האנושות החוטאת, נמשך זמן רב. תוכנית הגאולה תוכננה טרם בריאת העולם; המשיח הוא-הוא ״השה השחוט מהוסד תבל.״ (התגלות יג: 8). ואולם, כדי להגיע להכרעה נדרש עימות. מועצת השמיים הפצירה במלך מלכי המלכים שהכול נברא בידיו, להקריב את בנו כדי שימסור את נפשו בעבור האנושות, שאשמת החטא רובצת עליה. אז נפל דבר; ה׳ ניאות להעניק את בנו, ככתוב: ״כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא ייאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם.״ (יוחנן ג: 16). עמוקים מיני חקר הם מסתרי הגאולה! אלוהים אהב כל כך את העולם שלא אהב אותו! לאורך הנצח, יבקשו מלאכי ה׳ להבין את מסתרי האהבה הגדולה הזו שאין להבינה, ויימלאו פליאה והערצה. מי יתפוס את עומק אהבתו ״הנעלה על כל דעת״? PP 43.3

הקדוש ברוך הוא יתגלה במשיח כדי לרצות ״את העולם אל עצמו.״ (השנייה אל הקורינתיים ה: 19). החטא השחית כל כך את האדם, עד שנבצר ממנו להגיע בכוחות עצמו לידי הרמוניה עם ה׳ הטוב והצדיק. ואולם, המשיח, אשר יושיע את בני האדם מהרשעת התורה, יאציל עליהם מגבורתו ויתרום למאמציהם. וכך, באמצעות חזרה בתשובה ואמונה במשיח, יוכלו צאצאי האדם הראשון שירדו מגדולתם להפוך שוב ל״ילדי אלוהים.״ (איגרת יוחנן הראשונה ג: 2). PP 44.1

התוכנית היחידה שיועדה לגאולת האדם הייתה כרוכה בקורבן עצום שאין שיעור לו של השמיים כולם. המלאכים לא ששו ושמחו כאשר המשיח גילה בפניהם את תוכנית הגאולה. הם הבינו כי גאולת האדם תירכש במחיר של סבל וצער בל יתואר, שיישא מצביאם האהוב. בצער ובפליאה הקשיבו המלאכים לדבריו, כאשר גולל בפניהם כיצד ייאלץ לנטוש את השלווה והטוהר השוררים בשמיים, את התהילה והשמחה שבחיי הנצח, כדי לרדת אל עמק הבכא ולשאת בקלון, בסבל, באשמה ובמוות הכרוכים בחיים עלי אדמות. הוא עתיד להתייצב בין החוטא לבין העונש המגיע לו, ואולם, רק מעטים יאמינו בו בתור בן האלוהים. לאחר שיעזוב את רום מעמדו ותפארת מלכותו בשמיים, הוא יופיע עלי אדמות וישפיל את נפשו עד עפר כאשר ייטול דמות בשר ודם, וילמד על בשרו את הניסיונות, המכאובים והסבלים הבאים על בני האדם. יהיה עליו להתנסות בכל הדברים הללו, מכיוון שרק כך יוכל לסייע לאנשים הנתונים בניסיון (אל העברים ב: 18). כאשר יסיים ללמד את תורתו, יימסר בידי אנשים רשעים ויישא בכל העלבונות, הכאבים והייסורים, שימיטו עליו הרשעים הפועלים בשם השטן. אז יהיה עליו להתנסות במוות האכזר והנורא מכל, להיות תלוי בין שמיים לארץ כחוטא אשם בפשעו, ולהתייסר שעות ארוכות בסבל וייסורים נוראים כל כך, עד כי המלאכים, שלא יוכלו עוד לשאת זאת, יסתירו את פניהם. וכאשר האב יסתיר אף הוא את פניו ממנו, תתייסר נפשו בייסורים קשים מנשוא, ואשמת החטא - כובד חטאי העולם כולו - תעיק על ליבו. PP 44.2

המלאכים השתחוו לרגלי מצביאם, והציעו את חייהם תחת חיי האדם. ואולם, המלאכים לא יוכלו לשלם את מחיר החטא, שכן אין די בחיי מלאך כדי לכפר על חטא; רק בכוחו של הבורא, יוצר האדם, לגאול את האנושות. עם זאת, המלאכים ייטלו חלק בתוכנית הגאולה. בשעה שהמשיח ילבש בשר ודם, כוחו לא ישווה לכוחם של המלאכים, ככתוב: ״ הוא אשר חוסר מעט ממלאכים.״ (אל העברים ב: 9). לכן, המלאכים הם אלה שישרתו אותו, יחזקו אותו ויקלו על סבלותיו. בנוסף, כמלאכי שרת, הם ישרתו את האנשים ״העתידים לרשת ישועה.״ (אל העברים א: 14). הם יגנו על הנושעים מידם של המלאכים הרעים, ויחלצו אותם מן האפלה שהשטן יטיל סביבם. PP 44.3

כאשר יחזו המלאכים בהשפלתו ובצערו של אדונם, ליבם יימלא יגון וזעם, והם יחפצו להציל אותו מידי מרצחיו אך לא יורשו להתערב. היה זה חלק מתוכנית הגאולה: המשיח יסבול, יושם ללעג ולקלס בידי רשעים, וייאות לקבל על עצמו את כל הייסורים הללו, כאשר יישא בתפקיד המושיע, גואל האנושות. PP 45.1

המשיח הבטיח למלאכים כי מותו יכפר בעבור רבים. זאת ועוד, באמצעות מותו שלו יושמד מלאך המוות. הוא ישיב אל כנה את המלכות שאבדה לאדם בשל חטאו; אותה מלכות שגאולי ה׳ עתידים לרשת, ולשכון בה בחברתו לנצח נצחים. החטא והחוטאים יושמדו כליל, ולא יפרו עוד את שלוות השמיים והארץ. המשיח הפציר בצבא המלאכים להימצא בעצה אחת עם תוכניתו של האב, ולשמוח על כך שבזכות מותו יוכל האדם שסרח להתפייס עם אלוהיו. PP 45.2

אז נמלאו השמיים שמחה בל תתואר. הזוהר, ההדר והאושר העתידים לשרור בעולם שזכה לפדות, שקולים אפילו כנגד ייסוריו וקורבנו של שר החיים. בהיכלות השמיים הידהדו צליליו הראשונים של המזמור העתיד להדהד מעל גבעות בית לחם: ״כבוד לאלוהים במרומים, ובארץ שלום על בני אדם רצונו.״ (לוקס ב: 14). שמחתם של המלאכים הייתה עתה גדולה יותר מן השמחה שהציפה את ליבם בשעת מעשה הבריאה, ככתוב, ״ברן-יחד, כוכבי בקר; !יריעו•, כל-בני אלוהים.״ (איוב לח: 7). PP 45.3

האדם התוודע לראשונה לתוכנית הישועה כאשר שמע את גזר הדין שחרץ ה׳ על השטן בגן עדן. ה׳ הכריז: ״ואיבה אשית, בינך ובין האשה, ובין זרעך, ובין זרעה: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב.״ (בראשית ג: 15). משפט זה, שנאמר בנוכחותם של אבות האנושות, היה אמור לשמש הבטחה בעבורם. על אף שגזר הדין מנבא את המאבק שישרור בין האדם לשטן, נאמר בו מפורשות כי כוחו של השטן הצורר ייכרת לבסוף. אדם וחווה עמדו נכלמים באשמת חטאם לפני האלוהים, שופט הצדק, וציפו לגזר דינם, אך בטרם שמעו על חיי העמל והצער שיהיו מנת חלקם, או על כך שיאלצו לשוב לעפר, הם הקשיבו למילים הללו שהפיחו בהם תקווה רבה. על אף שנגזר עליהם לסבול תחת ידיו של אויבם החזק, הם יוכלו לצפות בכיליון עיניים ליום שבו ינחל המשיח ניצחון סופי. PP 45.4

כאשר שמע השטן כי איבה תשרור בינו לבין האישה, בין זרעו ובין זרעה, הוא הבין שכל מאמץ מצידו לעורר את יצר הרע באדם ולהשחית את טבעו ייתקל בהתנגדות, ושבאופן כלשהו יעלה בידו של האדם להתנגד לו. ואולם, כאשר תוכנית הגאולה נפרשה בפני צבא השמיים באופן מלא יותר, השטן ומלאכיו ששו על כך שהשטן לא רק הצליח להדיח את האדם לחטא אלא אף יצליח להדיח את בן האלוהים ממעמדו הרם. השטן הכריז כי עד כה תוכניותיו עלי אדמות עלו יפה, וכי כאשר ילבש המשיח בשר ודם ייתכן שבפעם נוספת תהיה ידו שלו על העליונה, וכך יצליח למנוע את גאולת האנושות השרויה בחטא. PP 45.5

מלאכי ה׳ גילו בפני אבותינו הראשונים רבדים רבים יותר מן התוכנית שנועדה לישועתם. אדם וחווה הובטחו, שעל אף חטאם הכבד לא יפקיר אותם ה׳ תחת ידי השטן. בן האלוהים מוכן ומזומן למסור את חייו כדי לכפר על חטאם. אלוהים יעניק להם תקופת מבחן, שבמהלכה, אם יחזרו בתשובה ויאמינו במשיח, ישובו להיות ילדי אלוהים. PP 46.1

כאשר נודע לאדם וחווה על הקורבן העצום והיקר שיידרש כדי לכפר על חטאם, התחוור להם טבעה הקדוש של תורת האלוהים; עתה הם ראו בבהירות, כפי שלא ראו מעולם, את אשמת החטא ואת תוצאותיו הרות האסון. בחרטה וביגון רב הם התחננו שהעונש על מעשיהם לא יוטל על בן האלוהים, שאהבתו אליהם היא משוש חייהם; אדרבה, שהעונש יוטל עליהם ועל צאצאיהם. PP 46.2

נאמר להם שמאחר ושלטונו של האל בארץ ובשמיים מושתת על תורת ה׳, אין די אפילו בחייו של מלאך כדי לכפר על החטא. זאת ועוד, לא ניתן לבטל או לשנות אפילו אחת ממצוות ה׳ כדי להביא תיקון למצבו הירוד של האדם; ואולם, בן האלוהים, אשר ברא את האדם, הוא זה שיוכל לכפר בעבורו. חטאו של אדם הראשון גרר אחריו רוע, אומללות ומוות, אך קורבנו של המשיח יביא תיקון לעולם ויעניק חיי נצח לנושעים. (67) PP 46.3

בעטיו של החטא, לא רק האדם ניתן תחת שלטון השטן אלא אף האדמה נמסרה תחת ידיו. ואולם, בזכות תוכנית הישועה, תוחזר האדמה לקדמותה. בשעת בריאתו זכה האדם לריבונות על האדמה, אך משום שלא עמד בניסיון הוכנע תחת ידי השטן. ככתוב, ״הרי למה שאדם נכנע, לזה הוא משתעבד.״ (פטרוס ב׳ ב: 19). כאשר האדם נשבה בידי השטן, הועברה ריבונותו לידי השטן. וכך הפך השטן ל״אל העולם הזה.״ (השנייה אל הקורינתיים ד: 4). השטן חמס מבראשית את הריבונות שניתנה לאדם הראשון על העולם. ואולם המשיח, אשר שילם בקורבן חייו את מחיר החטא, לא רק יפדה את האדם אלא אף ישיב לו את הריבונות שנגזלה מידיו. כל מה שאבד בשל חטאו של אדם הראשון יושב אל כנו על ידי אדם השני. כדברי הנביא: ״ואתה מגדל-עדר, עופל בת-ציון - עדיך תאתה; ובאה, הממשלה הראשונה, ממלכת לבת ירושלים.״ (מיכה ד: 8). שאול השליח כינה זאת: ״פדית הקנין.״ (אל האפסים א: 14). אלוהים ברא את האדמה כדי לאכלס אותה באנשים מאושרים וברי לבב. ה׳ ״הוא האלוהים, יוצר הארץ ועושה הוא כוננה - לא-תהו בראה, לשבת יצרה.״ (ישעיה מה: 18). תכלית זו תתגשם כאשר הארץ תשוקם ותחודש בגבורת אלוהים, והחטא והצער לא ישררו בה עוד. אז תשמש הארץ מעון נצחי לפדויי ה׳, ככתוב, ״צדיקים יירשו־ארץ; וישכנו לעד עליה.״ (תהילים לז: 29); ״שום קללה לא תהיה עוד. כיסא אלוהים והשה יהיה בה ועבדיו ישרתוהו.״ (התגלות כב: 3). PP 46.4

כל עוד שרה אדם הראשון בתום ובטוהר, הוא נהנה מקשר ישיר עם הבורא יתברך שמו. ואולם, החטא גרם לנתק בינו לבין ה׳. רק כפרת המשיח תגשר על פער זה, ותאפשר קשר ישיר בין השמיים לארץ. רק אז יוכל אלוהים להרעיף את שפע ברכותיו וישועתו על הארץ. האדם עדיין לא יוכל לדבר פנים אל פנים עם ה׳, אך אלוהים ידבר אליו באמצעות המשיח ומלאכיו. PP 47.1

כך נגלו בפני אדם הראשון ציוני דרך חשובים בהיסטוריה האנושית, למן העת בה חרץ ה׳ את דינו בגן עדן עד המבול, ומאז ועד ביאתו הראשונה של המשיח, בן האלוהים. ניתן לו לראות, שדי בקורבן המשיח כדי לגאול את העולם כולו, אך חרף זאת, אנשים רבים יבחרו בחיי חטא במקום בחיי חרטה, אמונה וציות לה׳. במהלך הדורות ילך הפשע ויגבר, וקיללת החטא תרבץ ביתר שאת על האנושות, על בעלי החיים ועל פני האדמה. תוחלת חייו של האדם תקוצר בשל חטאו, ומצבו הגופני ידרדר: קומתו תקטן, ואף כוחו, יכולתו השכלית והרוחנית וכוחות הנפש שלו יחלשו. כל הדברים הללו יתרחשו עד שהעולם ימלא סבל, אומללות וצרות שונות ומשונות. בני האדם, אשר יתמכרו לתשוקות הבשר ולתאוות החיך, לא יהיו מסוגלים להעריך ולהוקיר את האמיתות הנשגבות הצפונות בתוכנית הגאולה. ואולם, המשיח, אשר ייוותר נאמן לתכלית שלמענה ירד מן השמיים, ימשיך לדאוג לגורל בני האדם, לקרוא להם לבוא אליו עם חולשותיהם ומגרעותיהם, ולמצוא בו מחסה. הוא ימלא את כל צורכיהם של האנשים אשר יפנו אליו באמונה. בכל דור ודור תישאר פלטה: קומץ של אנשים יראי ה׳, אשר ינצרו את תורת ה׳, ישמרו על גחלת האמונה והידע על אלוהים, וייוותרו נקיים ללא רבב בקרב הרשע הפושה בכל. PP 47.2

הקדוש ברוך הוא ציווה על הקרבת הקורבנות כדי שהללו ישמשו תזכורת מתמדת בפני האדם, אשר תעורר אותו לתשובה: להתוודות על חטאו, להביע חרטה ולהודות באמונתו בגואל המובטח. הקורבנות נועדו להטביע בליבה של האנושות שסרחה את האמת המוחלטת: שהחטא הוא זה שגרם למוות. בעיניו של אדם הראשון, טקס הקורבן הראשון היה קשה מנשוא. הוא נדרש ליטול במו ידיו חיים שרק אלוהים יכול להעניק. זו הייתה הפעם הראשונה שבה חזה במוות, והבין שאילו רק ציית לאלוהים היה נמנע מותם של בני אדם ובעלי חיים. בשעה ששחט את הקורבן התמים, נחרד מן המחשבה על כך שחטאו שלו הוא שיגרום לשפיכת דמו של שה האלוהים הזך והחף מפשע. שחיטת הקורבן עוררה בו תחושה עמוקה ומוחשית ביותר בדבר כובד חטאו, אשר דבר זולת מותו של בן האלוהים היקר לא יוכל לכפר עליו. הוא השתומם על רוב טובו וחסדו של ה׳, שייאות להעניק כופר כזה כדי לפדות ולהושיע את החוטאים. זיק של תקווה ניצנץ באופק הקודר והאפל של האנושות; כוכב זרח והאיר את הקדרות הנוראה שאפפה את עתיד האנושות. PP 47.3

ואולם, בתוכנית הישועה צפונה תכלית רחבה ועמוקה לאין שיעור מאשר ישועת האדם. לא רק לתכלית זו בא המשיח לעולם; פועלו לא נועד רק כדי שתושבי כדור הלכת הקטן שלנו יכבדו את תורת אלוהים בכבוד הראוי לה, אלא אף כדי להצדיק את אופיו של האל בפני היקום כולו. לתוצאה זו של קורבנו העצום - השפעת מעשהו על ישויות תבוניות בעולמות אחרים, כמו גם על בני האדם, ציפה המשיח בכיליון עיניים, כאשר אמר זמן קצר לפני צליבתו: ״כעת המשפט של העולם הזה; כעת יושלך החוצה שר העולם הזה. ואני בהנשאי מן הארץ אמשך את הכל אלי.״ (יוחנן יב: 31, 32). מותו המכפר של המשיח בעבור ישועת האנושות לא רק מקרב את בני האדם לשמיים, אלא אף יביא לכך שכל היקום כולו יצדיק את הדרך שבה אלוהים ובנו ישוע טיפלו בהתקוממות השטן. הדבר יוכיח ויבסס את נצחיות תורת ה׳, ויגלה את טבעו. של החטא והשלכותיו. PP 48.1

מן ההתחלה נסב העימות הגדול בין האלוהים לשטן על תורת ה׳. השטן ביקש להוכיח כי אלוהים אינו אלוהי צדק, כי תורתו לוקה בחסר, וכי יש לשנות אותה לתועלת היקום. כאשר יצא השטן נגד תורת ה׳, הוא ביקש לשים קץ לשלטונו של המחוקק הגדול, ה׳ אלוהי צבאות. העימות בין השטן לאלוהים עתיד להוציא את האמת לאור, לאחר שייבחן האם מצוות ה׳ לוקות בחסר, או שהן תמימות ומושלמות. PP 48.2

כאשר השטן גורש מן השמיים הוא גמר אומר בליבו לכונן את מלכותו עלי אדמות. כאשר פיתה והדיח את אדם וחווה לחטא, האמין כי השיג שליטה על העולם הזה, משום שסבר כי ״הם בחרו בי כמלכם.״ הוא טען שלא ניתן להעניק מחילה לחוטאים, ולפיכך, בני האדם שסרחו הפכו לנתיניו. מעתה ואילך הוא יהיה בעליהם החוקי, והעולם כולו יהיה נתון תחת שליטתו. ואולם, אלוהים העניק לעולם את בנו היקר והשווה אליו במעמדו הנישא, כדי שיישא בעונש על החטא. באופן זה סלל ה׳ את הדרך, שבאמצעותה יזכו שוב בני האדם בחסדו וישובו למעונם בגן עדן. המשיח נטל על עצמו את המשימה לגאול את האדם ולהושיע את העולם מאחיזת השטן. העימות הגדול שהחל בשמיים יוכרע בעולם הזה, על אותה אדמה עצמה שעליה תבע השטן בעלות. PP 48.3

היקום כולו השתאה על כך שהמשיח ניאות להשפיל את עצמו כדי להושיע את האנושות. המשיח הוא זה שפקד כל כוכב וכוכב, שעבר בין העולמות כדי להשגיח על הכול, לזון, לפרנס ולמלא את צורכיהם של כל הישויות, הבריות, החי והצומח בבריאתו רחבת הידיים; עם זאת, הוא עתיד לוותר בחפץ לב על תהילתו וללבוש דמות בשר ודם. היה זה מסתורין שאותו ביקשו לפענח מלאכי השמיים הנבונים והטהורים. כאשר פסע המשיח עלי אדמות בדמות בשר ודם, ביקשו הכול לעקוב אחריו, צעד אחר צעד, החל מרגע הולדתו באבוס ועד לנתיב השותת דם של דרך הייסורים שהובילה לצלב בגולגולתא. הלעג והקלס שהיו מנת חלקו בעולם לא נמלטו מעיניהם של מלאכי ה׳, שידעו כי הללו הומטו עליו בעידודו של השטן. השמיים צפו במאבק התמידי השורר בין שני הכוחות הללו: השטן הממיט על האנושות אפילה, צער וסבל ללא הרף, והמשיח הפועל ללא לאות להפר אותם. הם צפו במלחמה שהתחוללה בין האור לחושך, אשר רק הלכה וגברה. וכאשר זעק המשיח על הצלב ברוב יגונו: ״נשלם!״ (יוחנן יט: 30), נשמעה קריאת ניצחון בכל העולמות ובשמיים עצמם. העימות הגדול שנמשך זמן רב כל כך בעולם הזה הוכרע עכשיו, וידו של המשיח הייתה על העליונה. מותו היה התשובה הנחרצת לכל מי שתהה, האם לאב ולבן שבשמיים יש די אהבה לבני האדם כדי שיקריבו את עצמם. מותו המכפר של ישוע אף חשף את אופיו האמיתי של השטן בתור שקרן ורוצח. הכול ראו כי אילו ניתן לו, הוא היה משתמש באותה הרוח עצמה שבאמצעותה משל בבני האדם שניתנו תחת ידו, כדי למשול במלאכי ה׳. היקום כולו התאחד פה אחד כדי להלל ולשבח את שלטונו של הקדוש ברוך הוא. PP 48.4

אילו תורת ה׳ הייתה ניתנת לשינוי, האדם לא היה נזקק לקורבן המשיח כדי להיוושע. אך העובדה שהמשיח נדרש למסור את חייו למען האנושות שסרחה, מוכיחה שמצוות התורה עדיין שרירות ותקפות לגבי האדם החוטא, וכי הוא לא יימלט מהרשעתה. עתה הוכח לעיני כל כי המוות הוא שכר החטא. כאשר המשיח מת, הובטח קיצו של השטן. ואולם, אילו בוטלה התורה על ידי מות המשיח, כפי שטוענים רבים, אזי ייסוריו ומותו של בנו היקר של אלוהים היו מעניקים לשטן את מבוקשו; מלאך החבלה היה מנצח וטענותיו נגד ממשלת האל היו מוצדקות. עצם העובדה שהמשיח נשא בעונש בעבור חטאי האדם היא טענה כבדת משקל, המוכיחה לכל יצירי ה׳ התבוניים, כי תורת ה׳ שרירה וקיימת, כי אלוהים הוא צדיק, רחמן ומוכן להקריב את עצמו, וכי הצדק והחסד האלוהיים מושלים יחדיו בממשלתו. PP 49.1