אבות האומה ונביאי ישראל

כפירה על גדות הירדן

פרק זה מבוסס על במדבר כה׳

בלבבות מלאי שמחה ובאמונה מחוזקת באלוהים שבו צבאות ישראל מן הבשן. הם כבר השיגו דריסת רגל בארץ הנכספת, והיו בטוחים שבמהרה יכבשו את כנען כולה. רק נהר הירדן הפריד בינם לארץ המובטחת. מעבר לו שכן מישור פורה, עשיר בצמחייה, רווי מעיינות שופעי מים, מוצל בעצי התמר הגדלים בו בשפע. בגבול המערבי של המישור התנשאו ארמונות וצריחי יריחו, מוקפים מכל עבר בעצי תמר, שהקנו לה את השם ״עיר התמרים״. PP 338.1

מעברו המזרחי של הירדן, בין הנהר למישור שבו הם עברו, נמצא מישור נוסף. אקלימו של עמק מוגן זה היה כאקלים הארצות הטרופיות. כאן שגשגו עצי השיטים, שהעניקו לו את השם ״עמק שיטים״. כאן חנו בני ישראל בצילם הנעים והמרענן של עצי השיטים שבגדות הנהר. PP 338.2

אך בסביבה נעימה ונאה זו יתקלו בני ישראל ברעה חולה וקטלנית בהרבה מצבאות חמושים או חיות טרף. ארץ זו, עשירה כל כך במשאבים טבעיים, טומאה בידי יושביה. בפולחני עבודת הבעל, אלילם, שנערכו קבל עם ועדה, בוצעו ללא הרף מעשי תועבה מהסוג הבזוי ביותר. מכל עבר נמצאו אתרי פולחן שהוקודשו לעבודת הבעל ולזנות פולחנית, ששמותיהם רמזו על רשעותם, שפלותם והשחתתם של התושבים. PP 338.3

לסביבה זו נודעה השפעה רעה על בני ישראל. מחשבות הרשע שהגו תושבי המקום השפיעו על הלך רוחם ומחשבתם. חיי הנוחות והבטלה הולידו את השחתת המידות. כמעט בלי שהיו מודעים לכך נטשו בני ישראל את אלוהים ועמדו ליפול בפיתוי. PP 338.4

בעת חניית העם בגדות הירדן התכונן משה לקראת כיבוש כנען. המנהיג הדגול עסק בעיקר במשימה זו. אך בעיני העם, תקופת ציפייה ודריכות זו הייתה קשה מנשוא, ותוך שבועות ספורים הוכתמו תולדות ישראל באחת הסטיות הנוראות ביותר מדרך הישר. PP 338.5

תחילה היה רק מגע קלוש בין ישראל לשכניהם עובדי האלילים, אך לאחר זמן מה החלו נשות מדיין להסתנן לתוך מחנה העברים. הופעתן במחנה לא עוררה כל חשד, ומשום שהן ביצעו את זממן בשקט, משה לא נתן את דעתו לכך. מטרתן של נשים אלה בהתרועעות עם הגברים העבריים הייתה לפתותם לחלל את תורת ה׳, להסב את תשומת ליבם לפולחני ומנהגי האלילות ולהדיח אותם לעבודת אלילים. PP 338.6

הן הטיבו להסתיר את מניעיהן במסווה של ידידות, כך שאיש לא חשד בהן, אפילו לא מנהיגי ושומרי העם. PP 339.1

בהתאם לעצת בלעם קבע מלך מואב מועד לחגיגה גדולה לכבוד אלוהי מואב, והוחלט בחשאי כי בלעם יפתה את בני ישראל להשתתף בה. בלעם נחשב בעיני ישראל כנביא ה׳, לכן לא התקשה להגשים את מטרתו. רבים מבני ישראל הצטרפו אליו ונטלו חלק בחגיגות. הם העזו לדרוך על אדמה אסורה, ועתה נלכדו ברשתו של השטן. הם הוקסמו מן המוזיקה והריקודים, וליבם נהה אחר יופיין של בתולות הגויים. עתה הם הפרו אמונים לאלוהים. כאשר השתתפו בהילולות ובחגיגות והרבו בשתייה, ערפל היין את חושיהם ורופף את שליטתם העצמית, עד שהם נכנעו לתשוקות הבשר; וכאשר נטלו חלק בפולחנים המיניים ומצפונם נטמא בתאוות הבשר, הם שוכנעו להשתחוות לאלילים. הם העלו קורבנות על מזבחות הבעל, והשתתפו בפולחנים שפלים ביותר. PP 339.2

במהרה פשט הרעל, כמגפה מדבקת, בקרב כל מחנה ישראל. אם אי אפשר להביס את בני ישראל בקרב, עתה הם ימוגרו באמצעות תחבולותיהן של עובדות האלילים. הגברים העברים נשבו בקסמן של הנשים והתאהבו בהן. ראשי העם, השרים וקציני הצבא, היו בין הראשונים שכשלו, ורבים הלכו בעקבותיהם, עד שהכפירה פשתה בקרב רוב העם. ככתוב, ״ויצמד ישראל, לבעל פעור״ [כלומר, ישראל פנו עורף לה׳ ודבקו בבעל.] כאשר משה הבחין לבסוף במתרחש, זממו של האויב כבר נחל הצלחה רבה: בני ישראל לא רק נטלו חלק בפולחנים המיניים במסגרת עבודת הבעל על הר פעור, אלא אף החלו לקיימם בקרב מחנה ישראל. המנהיג הקשיש נמלא חימה, וחרון אף ה׳ התלקח. PP 339.3

מנהגי התועבה האליליים של אויבי ישראל הכשילו את בני ישראל במקום בו נכשלו כישופיו של בלעם: הם גרמו לנתק בינם לאלוהים. משפטי ה׳ שפקדו מיד את העם, הביאו את בני ישראל להכרה בגודל פשעם. מגפה איומה פשטה במחנה והמיתה במהירות רבבות מבני ישראל. ה׳ ציווה שמנהיגי הכפירה יוצאו להורג וגופותיהם ייתלו לעיני עדת ישראל, למען יראו וייראו, כלומר, כדי ללמדם על עומק התיעוב שהוא חש כלפי חטאם וגודל חרונו, וכן כדי להרתיעם. PP 339.4

הכול חשו כי העונש היה מוצדק, ובני העם מיהרו אל אוהל מועד והתוודו על חטאם בחרטה, בהכנעה עמוקה ובדמעות. בעודם גועים בבכי בפתח אוהל מועד, שעה שהמגפה המשיכה לזרוע מוות בקרב המחנה, ושופטי ישראל ביצעו את המשימה הנוראה שהוטלה עליהם, זימרי, אחד מנשיאי ישראל, צעד קוממיות אל המחנה מלווה בקודשה מדיינית, בדרך אל אוהלו. על פי הכתוב, היא הייתה נסיכה, ״בת צור: ראש אמות בית אב במדין.״ מעולם לא הייתה הפריצות עזת פנים ונחושה יותר. משולהב מיין הכריז זימרי כי חטאו זהה לחטאי סדום, ולא חדל להתפאר במעשיו. כאשר הכוהנים והמנהיגים השתחוו לפני ה׳ בצער ובהכנעה, בכו ״בין האולם והמזבח״, והפצירו בה׳ לחוס על עמו ולא להאשימו, קרב אליהם אדם זה שנמנה עם המיוחסים בישראל, והציג לראווה את הקודשה לפני כל העדה, כמו ביקש לזלזל בנקמת ה׳ וללעוג לשופטי העם. פנחס, בנו של אלעזר הכוהן הגדול, קם מקרב העדה, אחז בחנית ״ויבא אחר איש ישראל אל הקבה,״ [כלומר, אל האוהל בו התייחד בן ישראל עם הקודשה המדיינית], ודקר למוות את שניהם. אז נעצרה המגפה, והכוהן שהוציא אל הפועל את משפט ה׳ זכה לכבוד לפני כל ישראל, ומשרת הכהונה הובטחה לו ולזרעו לעולם ועד. PP 339.5

״פינחס.. השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנאו את קנאתי, בתוכם״ אמר ה׳ אל משה, ״לכן, אמר [לו]: ׳הנני נותן לו את בריתי, שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהנת עולם - תחת, אשר קנא לאלוהיו, ויכפר, על בני ישראל׳״ PP 340.1

במשפטי ה׳ שפקדו את בני ישראל בשל חטאם בשיטים הושמדו בני העם שניצלו מן הגזרה הקודמת, שנחרצה כארבעים שנה קודם לכן, כאשר גזר ה׳ כי החוטאים ״מות ימתו במדבר״. במפקד שנערך במצוות ה׳ בערבות מואב התברר כי ״באלה, לא היה איש, מפקודי משה, ואהרן הכהן - אשר פקדו את בני ישראל, במדבר סיני. כי אמר יהוה להם, מות ימותו במדבר; ולא נותר מהם, איש - כי אם כלב בן יפנה, ויהושע בן נון״ )במדבר כו:63-65). PP 340.2

אלוהים העניש את בני ישראל על שהלכו שולל אחר תחבולותיהם ונכליהם של המדיינים; אך זעם ה׳ לא פסח על המפתים שהדיחו את ישראל לחטא. העמלקים שהתקיפו את ישראל ברפידים, בעיקר את החלשים והתשושים שהזדנבו במאסף, לא נענשו מיד אלא לאחר זמן רב; אך המדיינים שהדיחו את ישראל לחטא האלילות למדו במהרה על בשרם את משפטי ה׳, שכן הם נחשבו לאויבים מסוכנים יותר. ״נקם, נקמת בני ישראל, מאת, המדינים,״ ציווה ה׳ על משה, והוסיף, ״אחר, תאסף אל עמיך״ (במדבר לא:2). משה ציית מיד לצו ה׳. אלף גברים נבחרו מכל שבט ושבט ונשלחו לקרב בהנהגת פנחס. ״ויצבאו, על מדין, כאשר צוה יהוה, את משה... ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם... חמשת, מלכי מדין; ואת בלעם בן בעור, הרגו בחרב.״ הנשים שנשבו בידי הצבא הוצאו להורג בפקודת משה, שכן היו האשמות ביותר ונחשבו כאויבות המסוכנות ביותר של ישראל. PP 340.3

כזה היה קיצם של האנשים שזממו להביא רעה גדולה על עם ישראל. מחבר מזמורי התהילים אומר: ״טבעו גוים, בשחת עשו; ברשת זו טמנו, נלכדה רגלם״ (תהילים ט:16). הקדוש ברוך הוא ״לא יטש... עמו; ונחלתו, לא יעזב. כי עד צדק, ישוב משפט.״ כאשר הרשעים ״יגודו, על נפש צדיק; ודם נקי ירשיעו,״ אלוהים ״ישב עליהם, את אונם, וברעתם יצמיתם.״ (תהילים צד:14, 15, 21, 23). PP 340.4

כאשר בלעם זומן לקלל את העברים, כל כשפיו לא הועילו לו כדי להמיט אסון על ישראל, שכן ה׳ ״לא הביט און ביעקב, ולא ראה עמל בישראל״ (במדבר כג:21). אך כאשר בני ישראל התפתו ונכנעו לחטא, הם חיללו את תורת ה׳, והגנתם ניטלה מהם. כאשר חסידי ה׳ דבקים במצוותיו, אין לכשפים ולקסמים כוח עליהם, ככתוב, ״כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל.״ (שם פס׳ 23). לכן, השטן מפעיל את כוחו, ערמומיותו ותככיו כדי להדיח אותם לחטא. כאשר אנשים המתיימרים לנצור את תורת ה׳ מחללים את מצוותיה, הם מנתקים את עצמם מאלוהים ולא יוכלו לעמוד נגד אויביהם. PP 341.1

בני ישראל שלא הובסו בידי צבאות המדיינים או באמצעות כישופיהם, נפלו קורבן בידי קודשות מדיין. כזה הוא הכוח שיש לאישה הפועלת בשירות השטן על גברים הנשבים בקסמה, מתוך מטרה ללכוד את נפשותיהם ולהביא להשמדתם, ככתוב, ״כי רבים חללים הפילה; ועצמים, כל הרגיה״ (משלי ז:26). בדרך זו התפתו בני שת לעזוב את דרך הישר, וזרעם הקדוש נטמא ונשחת. בדרך זו ניסתה אשת פוטיפר לפתות את יוסף. בדרך זו פותה שמשון לגלות לאהובתו את סוד גבורתו, ונפל בידי הפלישתים. בדרך זו כשל דוד המלך, וכך כשל גם שלמה, החכם במלכים, שכונה ״ידידיה״ (שמואל ב׳ יב׳:25). הוא הפך עבד לייצרו והקריב את יושרו וצדקו לאותו כוח ששבה את ליבו. PP 341.2

״מה שקרה להם היה לקח לדגמה וזה נכתב כדי להזהיר אוותנו, אנחנו אשר קצי העולמים הגיעו אלינו. לכן מי שחושב כי עמידתו איתנה, יזהר פן יפל״ (הראשונה אל הקורינתים י:11, 12). השטן מטיב להכיר את הלב האנושי, שכן חקר ולמד במשך אלפי שנים בשקדנות שטנית את נקודות התורפה של בני האדם; במרוצת הדורות הצליח להביס את האנשים החזקים ביותר, ביניהם נשיאים ושרים בישראל, באמצעות אותם הפיתויים שהדיחו את ישראל בבעל פעור. ההיסטוריה כולה גדושה בדמויותיהם של אנשים שעלו על שרטון התאווה והפכו לשבר כלי, אנשים שנכנעו לייצרם ועולמם חרב עליהם. עתה, כשאחרית הימים ממשמשת ובאה, כשחסידי ה׳ ניצבים בגבולות כנען השמיימית, השטן ינסה כבעבר להכפיל את מאמציו כדי למנוע את כניסתם אל הארץ הטובה. הוא מציב את מלכודותיו לפני כל נשמה ונשמה. לא רק האנשים הפשוטים צריכים להישמר מפניו; השטן ינסה להדיח גם את רמי המעלה, את אלו המכהנים במשרות הגבוהות והקדושות ביותר. אם יצליח לגרום להם לטמא את נפשותיהם, יעלה בידו להשמיד נפשות רבות באמצעותם. והוא משתמש באותם אמצעים שבהם השתמש לפני שלושת אלפים שנה: באמצעות קשרי ידידות, שתכליתם השגת רווח חומרי, באמצעות קסמו של היופי, רדיפה אחר תענוגות, השתתפות בחגיגות ובהילולות, או הטיפה המרה, מפתה השטן את בני האדם לחלל את הדיבר השביעי. PP 341.3

השטן פיתה את ישראל לפריצות לפני שהדיח אותם לאלילות. אנשים שיחללו את כבוד צלם האלוהים הטבוע בהם, ויטמאו את היכלו השוכן בגופם, לא יהססו להפגין חוסר כבוד לה׳ בכל דרך שתספק את יצר ליבם השפל. התמכרות לתאוות הבשר מחלישה את הנפש ומשחיתה את הנשמה. כוחות הנפש הופכים קהים ומשותקים עקב סיפוק תאוות הבשר. אדם המשתעבד לייצרו יתקשה להבין את קדושתה של תורת ה׳, להוקיר את הכפרה, או להכיר בערכה הנעלה של הנשמה. חסד וצדקה, טוהר ואמת, יראת ה׳, כבוד ואהבה לדברים המקודשים בעיני ה׳ - כל התשוקות הנעלות והרגשות האציליים המקשרים בין שמיים לארץ - כולם כלים באש התאווה. הנשמה הופכת שחורה משחור, צחיחה ושוממה, מקום מושבן של רוחות רעות; היא הופכת ״למעון שדים ולבית כלא לכל רוח טמאה ובית כלא לכל עוף טמא ומאוס״ (ההתגלות יח:2). בריות שנבראו בצלם אלוהים מאבדות את צלמן, מידרדרות לשפל המדרגה, לדרגה של חיות פרא. PP 341.4

כאשר בני ישראל חברו לעובדי האלילים ונטלו חלק בחגיגותיהם ובפולחניהם, הם חיללו את תורת ה׳, והמיטו על העדה כולה את משפטי ה׳. בימינו, כשתלמידי המשיח חוברים לאנשים שאינם יראי ה׳ ונוטלים חלק בשעשועיהם, השטן מצליח להדיח אותם לחטא יותר מאשר בכל דרך אחרת. ״על כן, צאו מתוכם והברו, נאם יהוה, וטמא אל תגעי; ואני אקבל אתכם״ (השנייה אל הקורינתים ו:17, בציטוט מישעיהו נ״ב:11, 12). אלוהים דורש היום מחסידיו להיבדל מיתר העולם באורחות החיים, במנהגים, בהרגלים ובעקרונות המוסר, כשם שדרש זאת מעם ישראל בימי קדם. כאשר חסידיו ידבקו בתורתו, הם יצליחו להיבדל מן העולם. האזהרות שניתנו לעברים בנוגע להתבוללות בגויים עובדי אלילים לא היו מפורשות או ישירות יותר מאלה האוסרות היום על המשיחיים לנהוג בהתאם לדרכיהם ומנהגיהם של הכופרים, ולקבל את המגמות השולטות בקרבם. המשיח מצווה עלינו: ״אל תאהבו את העולם, אף לא את מה שבעולם. איש אם יאהב את העולם אין בו אהבת האב״ (האיגרת הראשונה ליוחנן ב:15). ״האינכם יודעים כי ידידות עם העולם היא איבה לאלוהים? לפיכך, מי שרוצה להיות ידיד לעולם הופך לאויב אלוהים״ (איגרת יעקב ד:4). תלמידי המשיח אמורים להיבדל מן החוטאים, ולהתרועע עימם רק כאשר צצה הזדמנות להטיב עימם. עלינו להתרחק ולהתנתק מאנשים המשפיעים עלינו לרעה ומרחיקים אותנו מאלוהים. כאשר אנחנו מתפללים ״ואל תביאנו לידי נסיון״, שומה עלינו להתרחק מן הפיתוי ככל האפשר. PP 342.1

כאשר בני ישראל חשו שאננים, מוגנים ובטוחים מפני אויביהם, הם הודחו לחטא. הם חדלו להגות בה׳ יומם ולילה, הזניחו את התפילה וטיפחו ביטחון עצמי. חיי שלווה, נוחות והתמכרות לתאוות ממוטטים את מגננות הנשמה, הופכים אותה חשופה ופותחים פתח למחשבות שפלות. מחשבות ורחשי לב שפלים אלה הם שהיו בעוכרי העם, שכן הם מוטטו את עקרונות הרוח של האדם, ומסרו את ישראל לידי השטן. בדרך זו מבקש עדיין השטן להביא לאובדן הנשמה. תהליך הכנה ממושך מתחולל בליבו של המשיחי לפני שהוא חוטא בפומבי. נפש האדם אינה מאבדת באחת את קדושתה וטוהרה ומידרדרת להשחתה, קלקול ורשע. לוקח זמן כדי להוריד את האדם שנוצר בצלם אלוהים מגדולתו, להשחיתו ולהביאו לידי מדרגה חייתית או שטנית. כאשר אנו משווים תמיד את ה׳ נגד עינינו, מתחוללת בנו תמורה. אך כאשר נביט ונהגה ברשע, ונתמכר למחשבות לא טהורות, נוכל בנקל להביא את עצמנו להתענג על חטא שבעבר תיעבנו. PP 342.2

השטן אינו בוחל בשום אמצעים כדי לגרום לרשע, להשחתת המידות ולהרגלים הרעים להפוך לנחלת הכול. איננו יכולים להסתובב ברחובות ערינו מבלי ששלטי חוצות המפרסמים דברי תועבה ילכדו את תשומת לבנו. בדרך זו מתחנכת הנשמה ולומדת להכיר את החטא. אורח חייהם של אנשים רשעים ושפלים מוצג לפנינו לראווה במוספי העיתונים ובכתבי העת. כל דבר העשוי לרגש ולעורר את תאוות הקוראים מוצג בהם בסיפורים מלהיבים. בני האדם שומעים וקוראים על כל כך הרבה פשע ונבזות, עד שאלה מביננו שהיו בעלי מצפון רך ורגיש, שנחרדו ונרתעו ממראות כאלה, הופכים קהים ואטומים, ומתחילים לעסוק בדברים הללו בעניין הולך וגובר, ובתשוקה שאינה יודעת שובע. PP 343.1

רבים מן השעשועים הפופולריים בימינו, אפילו בקרב אנשים המתיימרים להיות משיחיים, חותרים לאותה מטרה כמו שעשועיהם של עובדי האלילים. רק מעטים מהם אינם נחשבים בעיני השטן אמצעים להשחתת הנשמה ולהחרבתה. במשך דורות הצליח השטן לעורר את תאוות הצופים במחזות התיאטרון, ובתוך כך לרומם את הרשע והמידות המגונות. השטן משתמש באופרה, המעלה מחזות שובי לב ומוזיקה המהלכת קסם על שומעיה, כמו גם במחול, בנשפי תחפושות, במשחקי קלפים ובהימורים כדי למוטט את עקרונות הרוח, ולפתוח את דלת הלב להתמכרות של החושים. באמצעות כל הנאה או שעשוע, הטופחים על הגאווה, מביאים את התאווה על סיפוקה, וגורמים לאדם לשכוח את אלוהים ועניינים שברומו של הנצח - כובל השטן את הנשמה בשלשלאותיו. PP 343.2

״מכל משמר, נצר לבך: כי ממנו, תוצאות חיים״ - זוהי עצתו של החכם (משלי ד:23). הלב צריך להתחדש על ידי חסד ה׳, אחרת אין טעם לשאוף לחיי טהרה. מי שמנסה לטפח מידות טובות ולבנות אופי אצילי ללא חסד המשיח, בונה את ביתו על חולות נודדים. בסערות ובסופות העזות של הפיתוי הוא יתמוטט לבטח. תפילתו של דוד המלך צריכה לנבוע מליבו של כל אדם ואדם: ״לב טהור, ברא לי אלוהים; ורוח נכון, חדש בקרבי״ (תהילים נא:12). לאחר שקיבלנו את מתת השמיים, עלינו לחתור למטרה עד שנגיע לשלמות ונהיה, ״שמורים בגבורת אלוהים, בזכות אמונה, אלי ישועה העתידה להגלות בעת קץ״ (איגרת פטרוס הראשונה א:5). PP 343.3

עלינו לעשות מאמץ כדי לעמוד בפני הפיתוי. מאמין שאינו חפץ ליפול קורבן לתחבולות השטן חייב להגן על חושיו, שכן הם השער שדרכו מסתנן השטן לתוך הנפש; עליו להימנע מלקרוא, לראות, או לשמוע כל דבר העלול להביא אותו לידי מחשבות לא טהורות. אל לנו להתמכר לדמיון או לחלום בהקיץ, כי השטן משתמש בכך כדי להשפיע על שכלנו לרעה. כיפא השליח אומר: ״לכן חגרו מתני שכליכם, היו ערנים... אל תתנהגו לפי התאוות שהיו לכם בעבר כשהייתם חסרי דעת, אלא היו גם אתם קדושים בכל דרכיכם כמו שקדוש הוא אשר קרא אתכם״ (הראשונה לפטרוס א:13-15). שאול השליח אומר: ״כל אשר אמת, כל מה שנכבד, כלל דבר ישר, טהור, מלא נעם, כל אשר שמעו טוב, כל מעשה נעלה, וכל דבר והראוי לשבח - באלה ההגה לבבכם״ (אל הפיליפים ד:8). הדבר דורש מאיתנו לשקוד על תפילותינו ולעמוד על המשמר ללא הרף. עלינו להיעזר בהשפעה הטובה והמתמדת של רוח הקודש בקרבנו, אשר מרוממת את הנפש ומחנכת אותה להגות בדברי קדושה וטהרה. עלינו ללמוד את דבר ה׳ ולהגות בו בשקדנות. ״במה יזכה נער, את ארחו? לשמר, כדברך.״ ״בלבי, צפנתי אמרתך - למען, לא אחטא לך״ (תהילים קיט:9, 11). PP 343.4

חטאם של בני ישראל בבית פעור המיט על האומה את משפטי ה׳. על אף שייתכן כי העונש על חטאים דומים לא יבוא מיד, אין ספק שהחוטאים ייענשו. ״אם ישחית איש את היכל אלוהים, אלוהים ישחית אותו״ (הראשונה אל הקורינתים ג:17). הטבע גומל בעונשים נוראים על פשעים כאלה - עונשים שיוטלו במוקדם או במאוחר על כל חוטא וחוטא. חטאים אלה הם שדרדרו את דורנו לשפל המדרגה, להשחתה המוסרית החמורה הפושה בו, לגודל האומללות ולמחלות הרבות שבהן קולל העולם. בני האדם מסוגלים להסתיר את חטאיהם מפני הזולת, אך אין ספק שהם יקצרו את פרי מעלליהם בסבל, מחלה, קהות הלב והשכל או מוות. בעולם הבא, בית דין של מעלה יגזור עליהם עונשים נצחיים. ״עושי מעשים כאלה לא יירשו את מלכות האלוהים״ (אל הגלטים ה:21), אלא יושלכו עם השטן ומלאכיו הרעים לתוך ״אגם האש״, הוא ״המות השני״ (ההתגלות כ:14) PP 344.1

״כי נפת תטפנה, שפתי זרה; וחלק משמן חכה. ואחריתה, מרה כלענה; חדה, כחרב פיות.״ (משלי ה:4,3). ״הרחק מעליה דרכך; ואל תקרב, אל פתח ביתה. פן תתן לאחרים הודך; ושנתיך, לאכזרי. פן ישבעו זרים כחך; ועצביך, בבית נכרי ונהמת באחריתך; בכלות בשרך, ושארך״ (פס׳ 8-11). ״כי שחה אל מות ביתה... כל באיה, לא ישובון; ולא ישיגו, ארחות חיים״ (משלי ב׳:18-19).1 ״בעמקי שאול קראיה״ (משלי ט׳:18) PP 344.2