מלכי ונביאי ישראל

מפלת בית אחאב

ההשפעה הרעה שהיתה לאיזבל על אחאב מראשית דרכם המשותפת, נמשכה בשנות חייו האחרונות והניבה פרי באושים של מעשי עוול וחמס שכמעט אין להם אח ורע בהיסטוריה המקראית. ״לא היה כאחאב, אשר התמכר לעשות הרע בעיני יהוה, אשר הסתה אותו איזבל אשתו.״ PK 106.1

אחאב החמדן, שקיבל מאשתו איזבל תמיכה ועידוד למעשיו הרעים, נכנע לפיתויים ולתאוות ליבו, עד שנשלט לחלוטין בידי רוח של אנוכיות. הוא לא היה מסוגל לשאת סירוב לבקשותיו או למנוע מעצמו דבר שחמד אותו. הוא חש שכל מה שליבו חפץ בו חייב להיות שלו בזכות ובצדק. PK 106.2

תכונת האופי הבולטת של אחאב, שהשפיעה מרות על עושרה של הממלכה תחת שלטון המלכים שקמו אחריו, נחשפת באירוע שהתרחש בזמן שאליהו היה עדיין נביא בישראל. בצמידות לארמון המלך היה כרם בבעלותו של נבות היזרעאלי. אחאב שחמד את הכרם הציע לבעליו לרכוש אותו ממנו או להחליפו בנחלה אחרת. הוא אמר לנבות: ״תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי, ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו; אם טוב בעיניך, אתנה לך כסף מחיר זה.״ PK 106.3

נבות, שייחס חשיבות רבה לכרם שקיבל בירושה מאבות אבותיו, סירב לוותר עליו. ״ויאמר נבות אל אחאב: ‘חלילה לי מיהוה, מתתי את נחלת אבותי לך.״ על פי תורת ה’, נחלה לא יכלה לעבור לצמיתות לידיים אחרות בדרך של מכירה או החלפה בנחלה אחרת; כל אחד ואחד מבני ישראל נדרש להחזיק בנחלתו, ככתוב: “ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה: כי איש בנחלת מטה אביתיו ידבקו...״ (במדבר ל״ו 7). PK 106.4

סירובו של נבות הכעיס את המלך האנוכי וגרם לו ליפול למשכב. ״ויבא אחאב אל ביתו סר וזעף, על הדבר אשר דיבר אליו נבות היזרעאלי... וישכב על מטתו, ויסב את פניו, ולא אכל לחם.״ PK 106.5

איזבל שלמדה במהרה מפי בעלה את פרטי המקרה, זעמה על כך שמישהו העז לסרב לבקשת המלך. היא הבטיחה לאחאב לפעול בעניין והכריזה שאל לו להתעצב עוד: ״אתה, עתה תעשה מלוכה על ישראל; קום, אכול לחם, ויטב לבך, אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי.״ PK 106.6

לאחאב לא היה אכפת באילו אמצעים תשיג אשתו את מושא תשוקתו, ואיזבל מיהרה לבצע את זממה. היא כתבה איגרות בשם המלך, חתמה בחותם המלך ושלחה אותן אל זקני ושרי העיר שבה התגורר נבות. וכך הורתה להם: ״קראו צום, והשיבו את נבות בראש העם, והושיבו שניים אנשים בני בליעל נגדו, ויעדהו לאמור, ברכת אלוהים ומלך; הוציאהו וסקלהו, ומת.״ PK 107.1

נכבדי העיר צייתו לצו המלכה. ״ויעשו אנשי עירו הזקנים והחורים... כאשר כתוב בספרים, אשר שלחה אליהם.״ ואז באה איזבל אל המלך והפצירה בו לקום ולרשת את הכרם. אחאב, שזלזל בהשלכות של מעשהו, ציית בעיוורון לעצת אשתו, וירד אל הכרם כדי לרשת את הנחלה שחמד לעצמו. PK 107.2

ה׳ לא הניח למלך ליהנות מן השלל שהשיג במרמה ובשפיכות דמים, אלא הוכיח אותו קשות. ״ויהי דבר יהוה אל אליהו התשבי, לאמור: ׳קום רד לקראת אחאב מלך ישראל, אשר בשומרון; הנה בכרם נבות, אשר ירד שם לרשתו. ודיברת אליו לאמור: ׳כה אמר יהוה, הרצחת וגם ירשת?׳״ בנוסף, הורה ה׳ לאליהו להכריז באוזני אחאב את העונש הנורא שנגזר עליו. PK 107.3

הנביא מיהר לבצע את צו ה׳. כאשר המלך החוטא נפגש פנים אל פנים עם שליח ה׳ הקפדן, הוא ביטא את פחדו הנורא במילים: ״המצאתני אויבי?״ PK 107.4

ללא היסוס השיב שליח ה׳: ״מצאתי, יען התמכרך לעשות הרע בעיני יהוה. הנני מבי אליך רעה, וביערתי אחריך; הכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל.״ אחאב לא יזכה לשום רחמים. שושלת אחאב תושמד לצמיתות. ״ונתתי את ביתך כבית ירבעם בן נבט וכבית בעשא בו אחיה: אל הכעס אשר הכעסת, ותחטא את ישראל.״ אלה היו הדברים שהכריז ה׳ באוזני אחאב באמצעות עבדו. PK 107.5

על איזבל אמר ה׳: ״הכלבים יאכלו זאת איזבל בחל יזרעאל. המת לאחאב בעיר יאכלו הכלבים; והמת בשדה יאכלו עוף השמים.״ PK 107.6

כששמע המלך את המסר הנורא, ״ויקרע בגדיו, וישם שק על בשרו, ויצום; וישכב בשק, ויהלך אט.״ PK 107.7

“ויהי דבר יהוה אל אליהו התשבי, לאמור: ׳הראית כי נכנע אחאב מלפני? יען כי נכנע מפני, לא אבי הרעה בימיו; בימי בנו אביא הרעה על ביתו.״׳ PK 107.8

בתוך פחות משלוש שנים מצא אחאב את מותו במלחמה עם צבא ארם. אחזיהו, יורש העצר, ״ויעש הרע בעיני יהוה; וילך בדרך אביו ובדרך אמו, ובדרך ירבעם בן נבט... ויעבוד את הבעל וישתחווה לו; ויכעס את יהוה אלוהי ישראל, ככל אשר עשה [אחאב] אביו״ (מלכים א כ״ב 53, 54). ואולם, עונשי ה׳ הומטו בקפדנות על המלך הסורר בגין חטאיו. מלחמה עקובה מדם עם מואב, ומאוחר יותר תאונה שסיכנה את חייו - כל אלה העידו על חרון אפו של ה׳ עליו. PK 107.9

לאחר שאחזיהו נפל ״בעד השכבה בעלייתו אשר בשומרון״ ונפצע קשה, הוא חשש מתוצאות התאונה, ולכן שלח כמה משריו לברר אצל בעל זבוב, אלוהי עקרון, האם יחלים, אם לאו. אלוהי עקרון היה אמור למסור מידע על העתיד דרך כוהניו. אנשים רבים נהרו אליו כדי להיוועץ בו ולדעת את העתיד, אך הנבואות שהוכרזו באוזניהם והמידע שנמסר להם נבעו משר האופל. PK 108.1

בדרכם פגשו שרי אחזיה איש אלוהים, שהורה להם לשוב אל המלך ולמסור לו את המסר הבא: ״כה אמר יהוה: ׳המבלי אין אלוהים בישראל אתה שולח לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון? לכן המיטה אשר עלית שם, לא ותרד ממנה, כי מות ותמות.׳״ לאחר שמסר את דבריו הלך הנביא לדרכו. השרים הנדהמים מיהרו לשוב אל המלך וחזרו באוזניו על דבריו של איש האלוהים. המלך שאל: ״מה משפט האיש, אשר עלה לקראתכם וידבר אליכם את הדברים האלה?״ הם השיבו: ״איש בעל שער, ואזור עור אזור במותניו.״ המלך הכריז: ״אליה התשבי הוא!״ הוא ידע שאם הזר שפגשו שריו אכן היה אליהו הנביא, אין ספק שדבריו יתגשמו. מתוך פחד ורצון למנוע את העונש הנוראי שנגזר עליו, הוא החליט לשלוח את אנשיו כדי להביא אליו את הנביא. PK 108.2

פעמיים שלח אחזיהו משלחת צבאית כדי להפחיד את הנביא ולאלצו לבוא אליו; פעמיים הומט על המשלחות חרון אפו של ה׳. חברי המשלחת השלישית נכנעו לפני ה׳, ובזמן שמפקדם ניגש אל שליח ה׳, ״ויכרע על ברכיו לנגד אליהו, ויתחנן אליו וידבר אליו: ׳איש האלוהים, תיקר נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמישים בעיניך.׳״ PK 108.3

״וידבר מלאך יהוה אל אליהו: ׳רד אותו, אל תירא מפניו.׳ ויקם וירד אותו אל המלך. וידבר אליו: ׳כה אמר יהוה, יען אשר שלחת מלאכים לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון, המבלי אין אלוהים בישראל לדרוש בדברו? לכן המיטה אשר עלית שם, לא תרד ממנה, כי מות ותמות.׳״ PK 108.4

בימי מלכות אביו חזה אחזיהו בניסים ונפלאות שחולל האל העליון. הוא חזה בראיות הנוראות שנתן ה׳ לישראל הכופרת, שהעידו על יחסו של ה׳ לאנשים המתעלמים מחוקי תורתו המחייבים. אחזיהו הקל ראש בראיות חמורות אלה, כאילו לא היו אלא סיפורי בדים. במקום להכניע את ליבו לפני ה׳, הוא הלך אחרי הבעל, ולבסוף ביצע את מעשה הכפירה הנועז ביותר שלו. בשיא מריו וסירובו לחזור בתשובה, מת אחזיהו, ככתוב: ״וימת כדבר יהוה אשר דיבר אליהו.״ תולדות חטאו ועונשו של אחזיהו טומנים בחובם אזהרה חמורה שאיש אינו יכול להתעלם ממנה ללא חשש מעונש. בני האדם בימינו אולי אינם מכבדים את אליליהם של עובדי האלילים, ואולם, אלפים סוגדים במקדש השטן בדיוק כפי שעשה מלך ישראל. רוח האלילות רווחת בעולם, על אף שבחסות המדע וההשכלה היא עוטה צורות מעודנות ומושכות יותר מאשר בימים שבהם חילה אחזיהו את פניו של אלוהי עקרון. כל יום בתורו תורם את הראיות העגומות שלו, המוכיחות שהאמונה בנבואות האמת הולכת ופוחתת, ואת מקומה תופסים אמונות תפלות ומעשי כישוף שטניים, אשר קוסמים לליבם של רבים ולוכדים את מוחם. PK 108.5

כיום, פולחני המסתורין של עבודת האלילים הוחלפו בטקסים סודיים, בסיאנסים ובמעשי ניסים ונפלאות המתבצעים בידי מדיומים, המתקשרים עם רוחות. הגילויים שחושפים מדיומים ומתקשרים אלה מתקבלים בשקיקה בידי רבבות בני אדם, אשר מסרבים לקבל את אור האלוהים דרך דברו או רוח קודשו. האנשים שמאמינים בספיריטיזם )האמונה שניתן להעלות את רוחות המתים ולתקשר איתן), לועגים אולי למכשפי ימי קדם, אך השטן, המתעה הכביר, צוחק בניצחון בזמן שהם נכנעים לכשפיו שלבשו צורה אחרת. PK 109.1

אנשים רבים נרתעים באימה מן המחשבה על התייעצות במתקשרים ובחוזי עתידות, אך הם מוקסמים מצורות מתוחכמות, מעודנות יותר של ספיריטיזם. בנוסף, ישנם אנשים ההולכים שולל אחר תורות של כתות שונות, כגון, המדע הנוצרי, תורת המסתורין של התיאוסופיה ותורות הנסתר של דתות המזרח. PK 109.2

מבשריהם של כמעט כל שיטות הספיריטיזם טוענים כי הם ניחנו בכוחות ריפוי. הם מייחסים את כוח הריפוי שלהם לחשמל, לכוח המשיכה (מגנטיות), או לכוחות על טבעיים רדומים האצורים במוח האדם. ישנם לא מעט אנשים, אפילו בעידן המשיחי של ימינו, הפונים למרפאים כאלה, במקום לבטוח בכוחו של אלוהים חיים ובמיומנותם של רופאים מוסמכים. האם היושבת לצד מיטת חוליו של בנה, מכריזה: ״אינני יכולה עוד לעשות דבר. האם אין אף רופא שיוכל להביא מזור לבני?״ היא שומעת על נסי ריפוי מופלאים שחולל ״צדיק בעל נס״ או מרפא ״בעל ידי חשמל״, ואז היא מפקידה את אוצרה היקר בידיו של אדם כזה כדי שיטפל בו. אך למעשה היא מפקידה את בנה בידיו של השטן בכבודו ובעצמו, כאילו עמד הוא לצדה. במקרים רבים, עתידו של ילד כזה נשלט בידי כוח שטני, שדומה שבלתי אפשרי לשוברו. PK 109.3

לאלוהים היתה סיבה טובה לחוש מורת רוח מכפירתו של אחזיהו. מה לא עשה ה׳ כדי לזכות בליבם של בני ישראל ולעורר בהם ביטחון בו? במשך דורות הרעיף ה׳ על עמו אינספור גילויי אהבה וחמלה, שאין להם אח ורע בתולדות האנושות. מבראשית שש ה׳ והתענג על בני האדם, ככתוב: ״ושעשעי זאת בני אדם״ (משלי ח׳ 31). הוא היה לעזר לכל אלה שחיפשו אחריו בכל ליבם. ואולם, עתה, מלך ישראל שנטש את ה׳ כדי לבקש עזרה מאחד מאויביה המושבעים של ישראל, העז להכריז באוזני עובדי האלילים כי הוא בוטח יותר באליליהם מאשר באלוהי השמיים. בדומה מחללים בני האדם את כבודו של ה׳ כאשר הם מפנים עורף למקור הגבורה והחוכמה כדי לבקש עזרה או עצה מכוחות האופל. PK 109.4

אם חרון ה׳ התעורר בשל מעשהו של אחזיהו, כיצד מתייחס ה׳ למי שזכו באור גדול יותר אך בחרו ללכת בדרכו הרעה של אחזיהו? PK 109.5

אלו שהתמסרו לכישופי השטן עשויים להתרברב בתועלת הרבה שצמחה להם, אך האם מוכיח הדבר שדרכם נבונה או בטוחה? אז מה אם הם יזכו בתוחלת חיים ארוכה יותר או ישיגו רווח חומרי? האם התעלמות מרצון ה׳ תשתלם להם בסופו של דבר? כל רווח כזה יתגלה לבסוף כהפסד אבוד. לא ניתן להרוס, ללא חשש מעונש, ולו מחסום אחד שהציב ה׳ כדי לשמור על חסידיו מפני כוחו של השטן. PK 110.1

לאחזיהו לא היה בן, לפיכך עלה כס המלכות יהורם אחיו, שמלך על עשרת שבטי ישראל במשך שתיים עשרה שנים. במהלך שנים אלה המשיכה אימו איזבל, שהייתה עדיין בחיים, להפעיל את השפעתה הרעה על ענייני המדינה. מנהגי עבודת האלילים עדיין רווחו בקרב רבים מבני העם. יהורם עצמו עשה את הרע בעיני ה׳, ככתוב: ״ויעשה הרע בעיני יהוה, רק לא כאביו וכאמו; ויסר את מצבת הבעל, אשר עשה אביו. רק בחטאות ירבעם בן נבט, אשר החטיא את ישראל, דבק: לא נסר ממנה.״ (מלכים ב ג׳ 2, 3). PK 110.2

בימי שלטון יהורם על מלכות ישראל מת יהושפט, ובנו של יהושפט, שאף הוא נקרא בשם יהורם או יורם, עלה על כס השלטון במלכות יהודה. בזכות נישואיו עם בתם של אחאב ואיזבל היה יהורם מלך יהודה מקורב מאוד למלך ישראל; במלכותו הוא נהה אחרי הבעל כבית אחאב, ככתוב: ״.וילך בדרך מלכי ישראל, כאשר עשו בית אחאב... ויעש הרע בעיני יהוה... גם הוא עשה במות בהרי יהודה; ויזן את יושבי ירוישילם, וידח את יהודה״ (דהי״ב כ״א 6, 11). PK 110.3

ה׳ לא הניח למלך יהודה להמשיך בכפירתו הנוראה בלי להוכיח אותו. אליהו הנביא שטרם עלה השמיימה, לא יכול היה להחריש בזמן שמלכות יהודה צעדה באותו מסלול שהוביל את מלכות ישראל לסף חורבן. הנביא שלח איגרת ליהורם מלך יהודה שהכילה מסר מאת ה׳. המלך הרשע קרא באיגרת את המילים המחרידות הבאות: PK 110.4

״כה אמר יהוה, אלוהי דויד אביך: ׳תחת אשר לא הלכת בדרכי יהושפט אביך ובדרכי אסא מלך יהודה. ותלך בדרך מלכי ישראל, ותזנה את יהודה ואת יושבי ירושלים, כהזנות בית אחאב; וגם את אחיך בית אביך הטובים ממך, הרגת. הנה יהוה נוגף מגפה גדולה בעמך ובבניך ובנשיך ובכל רכושך. ואתה בחליים רבים, במחלה מעיך, עד יצאו מעיך מן החולי, ימים על ימים.׳״ PK 110.5

על מנת להגשים את הנבואה, ״ויער יהוה על יהורם את רוח הפלישתים והערבים, אשר על יד כושים. ויעלו ביהודה, ויבקעוה וישיבו את כל הרכוש הנמצא לבית המלך, וגם בניו ונשיו; ולא נשאר לו בן, כי אם יהואחז [שכונה גם אחזיהו או עזריהו], קטון בניו. PK 110.6

״ואחרי כל זאת, נגפו יהוה במעיו לחלי, לאין מרפא.״ PK 110.7

״ויהי לימים מימים וכעת צאת הקץ לימים שניים, יצאו מעיו עם חליו, וימת בתחלואים רעים.. וימליכו יושבי ירושלים את אחזיהו בנו הקטן תחתיו.״ ״וימלך אחזיהו [יהואחז] בנו, תחתיו״ (דהי״ב׳ כ״א: 19 ; מל״ב ח׳ 24). PK 110.8

יהורם בן אחאב עדיין ישב על כס המלכות בישראל בזמן שאחיינו, אחזיהו, עלה על כס המלכות ביהודה. אחזיהו מלך שנה אחת בלבד, ובמהלכה, בהשפעת אימו עתליה, “יועצתו להרשיע׳׳ (דהי׳׳ב כ“ב 3, 4), “וילך בדרך בית אחאב, ויעש הרע בעיני יהוה, כבית אחאב...” (מל“ב ח׳ 27). איזבל סבתו היתה עדיין בחיים, ולכן כרת אחזיהו ברית עם דודו, יהורם מלך ישראל. PK 111.1

קיצו הטרגי של אחזיהו מלך יהודה הגיע במהרה. בני בית אחאב ששרדו אכן “היו לו יועצים, אחרי מות אביו, למשחית לו” (דהי׳׳ב כ“ב 3, 4). בזמן שאחזיהו ביקר את דודו ביזרעאל, הונחה הנביא אלישע בידי ה׳ לשלוח את אחד מבני הנביאים לרמות גלעד כדי למשוח את יהוא למלך ישראל. באותה השעה יצאו יהודה וישראל בכוחות מאוחדים למבצע צבאי נגד ארם ברמות גלעד. יהורם נפצע בקרב, שב ליזרעאל והשאיר את יהוא לפקד על צבאות מלכות ישראל ומלכות יהודה. PK 111.2

בזמן ששליחו של אלישע יצק שמן על ראשו של יהוא, הוא הכריז: “כה אמר יהוה אלוהי ישראל, ׳משחתיך למלך אל עם יהוה, אל ישראל,” ואז הטיל עליו חגיגית את המשימה המיוחדת מאת ה׳: “והכיתה את בבית אחאב אדוניך; ונקמתי דמי עבדי הנביאים, ודמי כל עבדי יהוה מיד איזבל. ואבד כל בית אחאב.” אלה היו הדברים שהכריז ה׳ דרך שליחו. (מל“ב ט׳ 6-8). PK 111.3

אחרי שהוכתר למלך בידי הצבא מיהר יהוא ליזרעאל, שם החל במלאכת ההוצאה להורג של האנשים שהמשיכו ביודעין לחטוא ולהדיח אחרים לחטוא. יהורם מלך ישראל, אחזיהו מלך יהודה ואיזבל המלכה האם, יחד עם “כל הנשארים לבית אחאב ביזרעאל, וכל גדוליו ומיודעיו וכוהניו”, נרצחו כולם. PK 111.4

״ועתה כל נביאי הבעל, כל עבדיו וכל כוהניו” שחיו במרכז עבודת הבעל ליד שומרון, הוצאו להורג בחרב. צלמי האלילים נהרסו ונשרפו ומקדש הבעל הפך לעיי חורבות, ככתוב: “וישמד יהוא את הבעל מישראל” (מל“ב י׳ 11, 19, 28). PK 111.5

הבשורות הרעות על ההוצאה להורג ההמונית הגיעו לאוזניה של עתליה, בתה של איזבל, שעדיין שימשה בתפקיד רם בממלכת יהודה. כאשר נוכחה לדעת כי בנה, מלך יהודה, מת, היא הורתה על השמדת צאצאי בית מלכות יהודה: “ועתליהו אם אחזיהו, ראתה כי מת בנה; ותקם, ותדבר את כל זרע הממלכה לבית יהודה.” בטבח זה הושמדו כל צאצאי דוד המלך שהיו זכאים לעלות על הכס, למעט יורש עצר אחד, תינוק ושמו יואש, שהוחבא בידי אשת יהוידע, הכוהן הגדול, בתחומי בית המקדש. שש שנים הוצפן הילד במקדש בזמן שעתליה היתה “מולכת על הארץ” (דהי“ב כ“ב 10, 12). PK 111.6

בשלהי תקופה זו, “כל הכוהנים מערי יהודה” (דהי“ב כ“ג 8), חברו ליהוידע הכוהן הגדול בהכתרת ובמשיחת יואש, שהיה עדיין ילד, והכריזו כי הוא מלכם: “ויכו כף, ויאמרו: ׳יחי המלך!׳” (מל“ב י“א 12). PK 111.7

״ותשמע עתליה את קול הרצין העם; ותבוא אל העם בית יהוה. ותרא והנה המלך עמד על העמוד כמשפט, והשרים והחצוצרות אל המלך, וכל עם הארץ שמח, ותוקע בחצוצרות. ותקרע עתליה את בגדיה, ותקרא: ׳קושר קושר!’ (מל״ב י״א -13 14). ואולם, יהוידע הורה לקציניו לתפוס את עתליה ואת תומכיה ולהובילם מחוץ למקדש אל אתר ההוצאה להורג, שם יומתו. PK 111.8

כך הושמד אחרון צאצאי בית אחאב. הרשע הנורא שבוצע בעטיו של אחאב (דרך הברית שכרת עם איזבל), נמשך עד שאחרון צאצאיו חוסל. אפילו בארץ יהודה, שבה עבודת ה׳, אלוהי האמת, לא נזנחה רשמית מעולם, הצליחה עתליה להדיח רבים לאלילות. PK 112.1

מיד לאחר הוצאתה להורג של המלכה הרשעה, שמעולם לא שבה בתשובה, ״ויבואו כל עם הארץ בית הבעל ויתצהו, את מזבחתו ואת צלמיו שברו היטב, ואת מתן כוהן הבעל, הרגו לפני המזבחות״ (פס׳ 18). PK 112.2

או אז התחולל תיקון רוחני. מי שלקחו חלק בהכתרת יואש למלך, נשבעו חגיגית ״להיות לעם ליהוה.״ עתה, לאחר שהוסרה השפעתה הרעה של בתה של איזבל מממלכת יהודה, וכוהני הבעל נשחטו ומקדשם נהרס, ״וישמחו כל עם הארץ, והעיר שקטה״ (דהי״ב כ״ג 16, 21). PK 112.3