מלכי ונביאי ישראל

״ברוח אליהו וגבורתו״

במהלך הדורות הארוכים שחלפו מאז ימי אליהו, עורר תיעוד חייו ופועלו השראה רבה והפיח אומץ בליבם של האנשים שנקראו לעמוד לצד הצדק בעיצומה של כפירה. לתיעוד הזה נודעת חשיבות מיוחדת מבחינתנו, ״אנחנו אשר קיצי העולמים הגיעו אלינו״ (האיגרת הראשונה אל הקורינתיים י׳ 11). ההיסטוריה חוזרת על עצמה. העולם בימינו גדוש אנשים כדוגמת אחאב ואיזבל. דורנו רווי עבודת אלילים, בדיוק כפי שהיה בימיו של אליהו. ייתכן שעבודת האלילים אינה מתבצעת במקדשים גלויים לעין; ייתכן ששום צלם או פסל אינו לוכד את מבטנו; ואולם, אלפים הולכים בעקבות אלוהי העולם הזה -נוהים אחר ממון, פרסום, תענוגות ואגדות נעימות לאוזן, המעניקות לאדם היתר למלא את תאוות ליבו שטרם שב בתשובה והתחדש. רבבות בני אדם מחזיקים בתפיסה מוטעית על אלוהים ותכונותיו. למעשה, הם עובדים אלילי שקר בדיוק כמו חסידיו של הבעל. לדאבוננו, רבים מן האנשים המתיימרים להיות משיחיים חוברים למוסדות ולגורמים בעלי השפעה הפועלים נגד אלוהים ואמיתותיו באופן נחרץ וחסר תקנה. הדבר גורם להם להפנות עורף לאלוהים ולרומם את האנוש. PK 93.1

הרוח השוררת בימינו היא רוח של בגידה וכפירה - היא מוכרזת כרוח של הארה, שכן היא מחזיקה בידע של האמת, אך למעשה זוהי רוח של יומרה עיוורת ועזות מצח. PK 93.2

תיאוריות מעשי ידי אדם מהוללות, נישאות על נס ומחליפות את אלוהים ותורתו. השטן מפתה את בני האדם להמרות את פי ה׳ בעזרת ההבטחה שאי ציות ינחילם חירות וחופש, ואז הם יהיו כאלים. מדובר ברוח היוצאת נגד דבר ה׳ המפורש, ומרוממת את חוכמת בני האנוש מעל להתגלות האלוהית. בני האדם גרמו למוחם להפוך חשוך ומבולבל בכך שהושפעו מן העולם והתנהגו בהתאם למקובל בו. דומה שהם איבדו את כושר ההבחנה בין אור לחושך, בין אמת לשקר. סטייתם מדרך הישר גדולה כל כך, שהם מחזיקים בדעותיהם של קומץ ״פילוסופים״, ומחשיבים אותן אמינות יותר מאמיתות כתבי הקודש. ההפצרות וההבטחות הטמונות בדבר ה׳, התוכחות והאיומים כנגד אי ציות ועבודת אלילים - דומה שכל אלה לא הועילו כדי לרכך ולהמס את ליבם. הם רואים באמונה כמו זו שהיתה לשאול השליח, לכיפא וליוחנן, דבר עלום שאבד עליו הכלח, שאינו ראוי שהם, הוגי הדעות המודרניים, יתנו עליו את הדעת. PK 93.3

מבראשית נתן ה׳ את תורתו לאנושות כאמצעי להשגת אושר וחיי נצח. תקוותו היחידה של השטן בסיכול תכליתו של אלוהים היא להדיח את בני האדם להפר את תורת ה׳; השטן עושה כל מאמץ כדי להציג את תורת ה׳ בצורה מסולפת ולהמעיט מחשיבותה. המאמץ הכביר ביותר שלו מתבטא בניסיון לשנות את התורה עצמה, וזאת כדי להדיח את בני האדם לחלל את מצוותיה בעודם מכריזים על ציותם לה. PK 94.1

מחבר אחד המשיל את הניסיון לשנות את התורה לתעלול זדוני עתיק יומין, המתבטא בהזזת ציון דרך המוצב בצומת המחברת בין שתי דרכים, לכיוון הנגדי. הבלבול והקושי שחולל תעלול כזה היה עצום ורב. PK 94.2

ה׳ הציב ציון דרך למען בני האדם העושים את דרכם בעולם הזה. זרוע אחת בו הצביעה על ציות לבורא מרצון בתור הדרך לאושר ולחיים; הזרוע השנייה הצביעה על אי ציות בתור הדרך לאומללות ולמוות. הדרך לאושר הוגדרה מפורשות, בדיוק כשם שהדרך לעיר המקלט הוגדרה בבירור בתורת ישראל. אך לרוע מזלה של האנושות, הסיט האויב המושבע של הצדק והטוב את ציון הדרך הזה לכיוון הנגדי, והמוני בני אדם טעו בדרכם. PK 94.3

דרך תורת משה הורה ה׳ לבני ישראל: ״את שבתותי תשמרו: כי אות הוא ביני וביניכם, לדורותיכם; לדעת כי אני יהוה מקדושכם . ושמרתם את השבת, כי קודש הוא לכם; מחלליה מות יומת, כי כל העשה בה מלאכה, ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה. ששת ימים יעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון קדש ליהוה; כל העשה מלאכה ביום השבת, מות יומת. ושימרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם, ברית עולם. ביני ובין בני ישראל, אות הוא לעולם: כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש״ (שמות ל״א 17-13). PK 94.4

במילים אלה הגדיר ה׳ מפורשות את הציות בתור הדרך לעיר האלוהים; אך השטן הסיט את ציון הדרך, וגרם לו להצביע אל הכיוון הנגדי. הוא כונן שבת שקרית וגרם לבני האדם לחשוב שכאשר הם שובתים ממלאכתם ונחים בה, הם מצייתים לצו הבורא. PK 94.5

אלוהים הכריז שהיום השביעי הוא יום קודש, שבת לה׳. בתום מעשה הבריאה כונן ה׳ את יום השבת ורומם אותו כתזכורת למעשה הבריאה. ״ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה; וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלוהים את יום השביעי, ויקדש אותו...״ (בראשית ב׳ 3-1). PK 94.6

לאחר יציאת ישראל ממצרים זכתה השבת לשוב לעטרתה ולחשיבותה בעיני עם ה׳. בזמן שעבודם, הנוגשים שהעבידו את בני ישראל בפרך ניסו לאלצם לעבוד בשבת בכך שהגדילו את מכסת העבודה השבועית. שוב ושוב הוחרפו תנאי העבודה ונעשו מתישים יותר ויותר, ודרישות העבודה נעשו תובעניות יותר ויותר. ואולם, בני ישראל יצאו משעבוד מצרים לחירות והובלו למקום שבו יוכלו לציית ללא הפרעה לכל מצוות ה׳. תורת ה׳ הוכרזה בהר סיני; בד בבד, היא נכתבה על שני לוחות אבן ״כתובים באצבע אלוהים״ ונמסרה למשה (שמות ל״א 18). כמעט במהלך כל ארבעים שנות נדודיהם במדבר קיבלו בני ישראל תזכורת מתמדת על יום המנוחה שכונן ה׳, וזאת כאשר המן לא ירד מן השמיים בשבת, ואילו המנה הכפולה שירדה ביום שישי, בזמן ההכנות לשבת, נשמרה בדרך נס טרייה וראויה למאכל ביום השבת. PK 94.7

לפני כניסתם לארץ המובטחת הורה משה לבני ישראל: ״שמור את יום השבת, לקודשו״ (דברים ה׳ 11). ה׳ יעד שבאמצעות שמירה קפדנית של מצוות השבת, יקבלו בני ישראל תזכורת מתמדת על נשיאתם באחריות ויבינו שעליהם למסור דין וחשבון לה׳, בוראם וגואלם. אילו ישמרו את השבת כהלכה וברוח נכונה, לא יהיה בה מקום לעבודת אלילים. ואולם, אם יזלזלו בדיבר זה שבעשרת הדיברות עד שלא ייחשב עוד מחייב, אזי הבורא יישכח מלב כול, ובני האדם יעבדו אלים אחרים. ה׳ הכריז: ״וגם את שבתותי נתתי להם, להיות לאות ביני וביניהם, לדעת, כי אני יהוה מקדשם....״ אך הם, “במשפטי מאסו ואת חוקותי לא הלכו בהם, ואת שבתותי חיללו: כי אחרי גלוליהם ליבם הולך.״ כשהפציר בהם לשוב אליו, שב ה׳ והסב את תשומת ליבם לחשיבות שמירת השבת הקדושה. הוא אמר: ״אני יהוה אלוהיכם, בחוקותי לכו; ואת משפטי שימרו, ועשו אותם. ואת שבתותי, קדשו; והיו לאות ביני וביניכם, לדעת, כי אני יהוה אלוהיכם״ (יחזקאל כ׳ 12, 16, 19, 20). PK 95.1

כשאלוהים הסב את תשומת ליבם של אנשי יהודה לחטאים שהמיטו עליהם את גלות בבל, הוא הכריז: ״קדשי, בזית; ואת שבתתי, חיללת.... ואשפוך עליהם זעמי, באש עברתי כליתים; דרכם בראשם נתתי, נאום אדוני יהוה״ (יחזקאל כ״ב 8, 31). PK 95.2

בימי נחמיה, בעת בנייתה מחדש של ירושלים, חילול השבת זכה לתוכחה נוקבת: ״הלוא כה עשו אבותיכם, ויבא אלוהינו עלינו את כל הרעה הזאת, ועל העיר הזאת; ואתם מוסיפים חרון על ישראל, לחלל זאת השבת״ (נחמיה י״ג 18). PK 95.3

במהלך שירותו עלי אדמות שב המשיח והדגיש את חובת שמירת השבת. בכל תורתו ומשנתו הביע יראת כבוד ליום קדוש זה, שהוא כונן בכבודו ובעצמו. בימיו הפכה שמירת השבת מעוותת ומסולפת כל כך, ששמירתה שיקפה את אופיים האנוכי והשתלטן של בני האדם במקום את אופיו של אלוהים. המשיח דחה על הסף את תורות השקר ששימשו בידי אנשים שהתיימרו להכיר את ה׳ על מנת להציגו באור מסולף. על אף שהמשיח זכה ליחס של עוינות חסרת רחמים מצד הרבנים, הוא מעולם לא ציית להלכותיהם, ונהג לשמור את השבת על פי תורת ה׳. PK 95.4

המשיח הביע מפורשות את הערכתו לתורת ה׳. כך אמר: ״אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים; לא באתי לבטל כי אם לקיים. אמן אומר אני לכם, עד אשר יעברו השמים והארץ אף יוד אחת או תג אחד לא יעברו מן התקרה בטרם יתקיים הכל. לכן, כל המפר אחת מן המצוות הקטנות האלה ומלמד כך את הבריות, קטון ייקרא במלכות השמים. אבל כל העושה ומלמד, הוא גדול יקרא במלכות השמים״ (מתי ה׳ 19-17). PK 95.5

במהלך עידן הקהילה המשיחית, האויב הגדול שבא לגזול מן האדם את אושרו הפך את השבת שעליה צווינו בדיבר הרביעי, מושא למתקפה מיוחדת. השטן מכריז: ״אפעל כדי למלא מטרות המנוגדות לאלו של אלוהים. אסמיך את כוחם של חסידיי לבטל את השבת הנחגגת ביום השביעי ומשמשת תזכורת לאלוהים. כך אראה לעולם שהיום שבורך וקודש בידי ה׳, השתנה. ליום הזה לא יישאר זכר במוחם של בני האדם, כי אני אמחק אותו מזיכרונם. במקומו אכונן יום מנוחה אחר שלא ייזקף לזכותו של אלוהים, יום חול שאינו יכול לשמש אות בין ה׳ לבין עמו. או-אז אדריך את בני האדם שיקבלו את היום שכוננתי, לייחס אליו את הקדושה שייחס אלוהים ליום השביעי. PK 96.1

״ארומם את עצמי בעזרת נציגיי עלי אדמות. יום ראשון יהולל, והעולם הפרוטסטנטי יקבל את השבת המזויפת הזו בתור השבת האמיתית. דרך חילול השבת שכונן אלוהים, אמיט ביזיון על תורתו. ארתום את המילים שאמר ה׳: ׳כי אות הוא ביני וביניכם, לדורותיכם׳ לשירותה של השבת שכוננתי. PK 96.2

״כך יהפוך העולם לשלי. אהיה שליט העולם, שר העולם. אשלוט במידה רבה כל כך במוחם של בני האדם הנתונים תחת שליטתי, עד שהשבת שכונן אלוהים תהפוך מושא ללעג מיוחד. אות? אדרבה, אהפוך את שמירת השבת ביום השביעי אות לבגידה ברשויות. חוקי האדם יהפכו קפדניים כל כך, שבני האדם לא יעזו לשמור את השבת ביום השביעי. פחד מפני מחסור במזון או ביגוד יגרום להם לחבור אל העולם בחילול תורת ה׳. העולם כולו יימצא תחת שליטתי.״ PK 96.3

דרך כינון שבת מזויפת ביקש האויב לשנות את המועדים ואת החוקים שכונן ה׳. PK 96.4

אך האם הצליח באמת לשנות את תורת ה׳? המילים שתועדו בפרק ל״ג בספר שמות הן התשובה לכך. האלוהים שאינו משתנה, ״הוא הוא - אתמול, היום ולעולמים,״ הכריז לגבי השבת הנחגגת ביום השביעי: ״אות הוא ביני וביניכם, לדורותיכם... אות הוא, לעולם״ (שמות ל״א 13, 17 ). ציון הדרך שהוסט ממקומו מכוון אל הדרך הלא נכונה, אך אלוהים הוא עדיין האל הכביר של ישראל. ״הן גוים ככור מדלי, וכשחק מאזניים נחשבו; הן איים, כדק יטול. ולבנון, איו די בער; וחיתו, אין די, עולה. כל הגוים, כאין נגדו; מאפס ותוהו, נחשבו לו.״ (ישעיה מ׳ 17-15). ה׳ קנאי לתורתו היום בדיוק כפי שהיה בימי אחאב ואליהו. PK 96.5

אך התורה זוכה להתעלמות גורפת! הביטו בעולם כיום, השרוי במרי גלוי נגד ה׳. למעשה, זהו דור מושחת ומורד, דור רווי כפיות תודה, טקסיות, חוסר כנות, גאווה וכפירה. בני האדם מתעלמים מכתבי הקודש ושונאים את האמת. ישוע חוזה בתורתו הנפסלת על הסף, באהבתו הזוכה לבוז ובשגריריו הזוכים להתעלמות. הוא מדבר אלינו דרך חסדיו ורחמיו, אך הם אינם זוכים להערכה הראויה; הוא מדבר אלינו דרך אזהרותיו, אך הן זוכות להתעלמות. חצרות ההיכל בנשמת האדם הפכו להיות למקומות בהן מתקיימות תכונות שאינן מאלוהים. אנוכיות, קנאה, גאווה ורשע מושלים בכיפה וזוכים להערכה רבה. אנשים רבים אינם מהססים ללגלג על דבר ה׳, ואילו המאמינים בדבר ה׳ כלשונו וככתבו זוכים ללעג. חוק וסדר זוכים לבוז הולך וגובר, המתקשר ישירות לחילול מצוותיו המפורשות של ה׳. אלימות ופשע הם פרי הבאושים של סטייה מדרך הישר. הביטו במצבם המחפיר ובאומללותם של המוני בני אדם הסוגדים לאלילים במקדשיהם ומחפשים לשווא אחר אושר ושלווה. הביטו בהתעלמות האוניברסלית הכמעט גורפת מן הדיבר על השבת. הביטו גם בחוסר יראת השמיים ובחוצפתם של אלה המחוקקים חוקים כדי לשמור על קדושתו כביכול של היום הראשון בשבוע, ובעת ובעונה אחת מחוקקים חוקים המתירים סחר במשקאות חריפים. בעודם מתנשאים מעל הכתוב ומאמינים שהם חכמים יותר, הם מנסים לכופף את מצפונם של בני האדם ולכפות עליהם את תקנותיהם, ובעת ובעונה אחת נותנים תוקף לרעה חולה אשר הורסת את צלם ה׳ באדם. השטן בכבודו ובעצמו הוא זה שמשמש השראה לחקיקה כזו. הוא יודע היטב כי קללת ה׳ תחול על כל מי שירוממו את החוקה האנושית מעל חוקת האל, והוא עושה כמיטב יכולתו כדי להוביל את בני האדם בדרך הרחבה המובילה לאבדון. PK 96.6

מזה זמן רב כל כך מכבדים בני האדם השקפות אנושיות וסוגדים למוסדות שכוננו ביד אדם, עד שכמעט העולם כולו נוהה אחרי אלילים. השטן המתאמץ לשנות את תורת ה׳, משתמש בכל תחבולה והונאה כדי לפתות את בני האדם להיערך נגד ה׳ ונגד האות המסמן את הצדיקים. ואולם, ה׳ לא ירשה לנצח שתורתו תחולל ותבוזה ללא הסתכנות בעונש. יבוא יום בו “עיני גבהות אדם, שפל ושח, רום אנשים; ונשגב יהוה לבדו, ביום ההוא” (ישעיה ב׳ 11). רוח הספקנות אינה מתייחסת ברצינות למצוות תורת ה׳, והיא לועגת להן או מתכחשת אליהן. רוח הגשמיות מטמאת אנשים רבים ושולטת בחלק מהם. התכלית של אלוהים תעמוד איתן אך ורק בזכות מאמץ רב וקורבן מתמשך, אך לבסוף תנחל ניצחון מזהיר. PK 97.1

במלאכה האחרונה שישלים ה׳ עלי אדמות תשוב תורת המוסר של ה׳ לרוממותה. ייתכן שדתות שקר עדיין יהיו רווחות, שהחטא יגבר, שאהבתם של רבים תתקרר, שקורבן המשיח יישכח, שהחושך יכסה את העולם במעטה כבד; ייתכן שהלך הרוח הרווח בעולם ייצא נגד האמת; ייתכן שיירקמו מזימות רבות כדי לפגוע בחסידי ה׳ ולהביא לקיצם; ואולם, בשעת הסכנה הגדולה ביותר יקים אלוהים בני אדם שיישאו מסר נוקב שאיש לא יוכל להשתיקו. בערים הגדולות ובמקומות שבהם ייצאו אנשים מגדרם כדי לדבר נגד האל עליון, יישמע קולה של תוכחה נוקבת. האנשים שה׳ ימנה למשימה זו יוקיעו במצח נחושה את האחדות בין הכנסייה לבין העולם. PK 97.2

הם יקראו בלהט לבני האדם לחדול לשמור את יום המנוחה שכונן ביד אדם, ולהתחיל לשמור על קדושת השבת האמיתית. הם יכריזו באוזני כל אומה: “יראו את אלהים ותנו לו כבוד, כי באה עת משפטו. השתחוו לעושה השמים והארץ והים ומעיינות המים.״ כל המשתחווה לחיה ולצלמה ומקבל תו על מצחו או על ידו, גם הוא ישתה מיין חרון אלוהים המזוג בכוס זעמו ואיננו מהול״ (ההתגלות י״ד 10-7). PK 97.3

אלוהים לא יפר את בריתו ולא ישנה את מוצא פיו. דברו יעמוד איתן לנצח. אין הוא ניתן לשינוי בדיוק כמו כס מלכותו שיעמוד לנצח. ביום הדין תוצג הברית הזו, שנכתבה מפורשות באצבע אלוהים, והעולם יועמד לדין לפני כס המשפט הנצחי כדי לקבל את גזר דינו. PK 98.1

בימינו, כמו בימי אליהו, הקו החוצץ המפריד בין שומרי מצוות ה׳ לחסידי אלילי השקר משוך בבירור רב. אליהו פנה אל העם וזעק: ״עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם יהוה האלוהים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו״ (מלכים א י״ח 21). המסר לימינו הוא: ״נפלה נפלה בבל הגדולה... צאו ממנה עמי, פן תשתתפו בחטאתיה ופן תקבלו ממכותיה, כי הגיעו חטאתיה עד השמים וזכר אלוהים את פשעיה״ (ההתגלות י״ח 2, 4, 5). PK 98.2

לא רחוק היום שבו כל נשמה ונשמה תעמוד למבחן. שמירת השבת השקרית תודגש בפנינו. העימות שיכריע את הכף ייערך בין חוקי ה׳ לחוקי האדם. כל אלה שנכנעו בהדרגה לדרישות החומריות ונהגו על פי מנהגי העולם, ייכנעו לכוחות השולטים בהם במקום להניח לעצמם להפוך מושא ללעג, בוז ועלבון ולעמוד בפני מאסר ומוות. בעת הזו יופרד הזהב מן הסיגים. ניתן יהיה להבחין בבירור בין יראת ה׳ אמיתית לבין מראית עין של יראת ה׳ או יראת ה׳ מזויפת. רבים מן הכוכבים שהערצנו בזכות זוהרם יכבו ויואפלו. מי שיעטו על עצמם בגדי קודש אך לא יעטו את צדקת המשיח, ייחשפו למרבה בושתם במלוא ערוותם. PK 98.3

אך בקרב תושבי התבל המפוזרים בכל רחבי העולם ישנם אנשים שלא כרעו ברך ולא השתחוו לבעל. ככוכבי השמיים המאירים בלילה בלבד, יזרחו חסידים מסורים אלה בשעה שעלטה כבדה תכסה את העולם וחושך מצרים יאפוף את בני האדם. בארצות האליליות באפריקה, במדינות הקתוליות באירופה, בדרום אמריקה, בסין, בהודו, בכל האיים ובכל במקומות הנידחים השרויים באפלה בכל קצווי תבל, יש לאלוהים ״מלאי״ של נבחרים שיזרחו ויאירו את החשכה, ובתוך כך יחשפו בבירור בפני העולם הכופר את כוחו המחולל שינוי של ציות לתורת ה׳. כבר עכשיו הם מתגלים בכל אומה, עם ולשון. ובשעת הכפירה האפלה והעמוקה ביותר, כשמאמציו העילאיים של השטן יכותרו בהצלחה לכשיגרום ״לכך שהכל, הקטנים והגדולים, העשירים והעניים, החופשיים והעבדים,״ יקבלו תחת איום מוות את האות שיסמל את הדבקות ביום השבת השקרי, או אז אותם חסידים נאמנים, ״נקיים מאשם וטהורים, בנים לאלוהים אין דופי בהם,״ יזרחו ״כמאורות בעולם,״ בקרב ״דור עיקש ופתלתל״ (ההתגלות י״ג 16; אל הפיליפים ב׳ 15). ככל שהלילה יהיה חשוך יותר, כך יזרחו חסידי ה׳ בבוהק רב יותר. PK 98.4

איזו מלאכה משונה היה מבצע אליהו אילו מנה את מספרם של בני ישראל בזמן שמשפטי ה׳ פקדו את עמו ששב לסורו! למעשה, עלה בידי אליהו למנות אדם אחד בלבד המצדד בה׳. אך כאשר אמר לאלוהים: “ואוותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחתה,” דבר ה׳ אליו הפתיע אותו: “והשארתי בישראל שבעת אלפים: כל הברכיים, אשר לא כרעו לבעל״.״ (מל״א י״ט 14, 18). PK 99.1

לכן, בל ינסה איש למנות את מספרם של חסידי ה׳ כיום; הלוואי שכל אדם יהיה בעל לב רחום וחנון, לב שבדומה לליבו של המשיח, יושיט יד למען ישועת העולם האובד. PK 99.2