מלכי ונביאי ישראל

השליחים מבבל

בעיצומו של שלטונו המשגשג נפל לפתע המלך חזקיהו למשכב, ככתוב: ״בימים ההם חלה חזקיהו למות.״ המחלה שלקה בה היתה סופנית ונבצר מיד אדם לרפאה. התקווה הקלושה שפיעמה בליבו אפסה כאשר הנביא ישעיהו הופיע לפניו ובפיו המסר הבא: ״כה אמר יהוה: ׳צו לביתך, כי מת אתה, ולא תחיה״׳ (ישעיה ל״ח 1). PK 177.1

הסיכוי להחלים ולהישאר בחיים נראה אפסי. ואולם, המלך יכול היה עדיין להתפלל אל ה׳, האל הכביר, שהיה בעבורו ״מחסה ועוז; עירה בצרות״ (תהילים מ״ו 1). לכן, ״ויסב את פניו אצל הקיר; ויתפלל אל יהוה, לאמור: ׳אנה יהוה, זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם, והטוב בעיניך עשיתי.׳ ויבך חזקיהו בכי גדול״ (מלכים ב׳ כ׳ 2, 3). PK 177.2

מימי דוד לא קם מלך שעשה גדולות ונצורות רבות כל כך, ופעל בעוצמה רבה כל כך לחיזוק ממלכת ה׳ בתקופה של כפירה וייאוש, כפי שעשה חזקיהו. כל חייו שירת המלך הגוסס את אלוהיו נאמנה וחיזק את אמונם וביטחונם של בני העם בה׳, שליטם העליון. בדומה לדוד, הוא יוכל עתה להתחנן אל ה׳: ״תבוא לפניך תפילתי; הטה אוזנך לרינתי. כי שבעה ברעות נפשי; וחיי לשאול הגיעו״ (תהילים פ״ח 3, 4). ״כי אתה תקוותי; אדוני יהוה, מבטחי מנעורי. PK 177.3

״עליך נסמכתי מבטן...״
״ככלות כחי, אל תעזבני.
אלוהים, אל תרחק ממני.
אלוהי, לעזרתי חושה...
״אלוהים אל תעזבני
עד אגיד זרועך לדור;
לכל יבוא גבורתך.״ (תהילים ע״א 5, 6, 9, 12, 18). PK 177.4

האל אשר ״לא כלו רחמיו,״ שמע את תפילת עבדו (איכה ג’ 22). ״ויהי ישעיהו, לא יצא העיר (חצר) התיכוה; ודבר יהוה היה אליו, לאמור: ‘שוב ואמרת אל חזקיהו נגיד עמי, כה אמר יהוה אלהי דוד אביך, שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעותיך, הנני רופא לך. ביום השלישי תעלה בית יהוה. והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, ומכף מלך אשור אצילך, ואת העיר הזאת; וגנותי על העיר הזאת, למעני ולמען דוד עבדי״ (מל״ב כ’ 4-6). PK 178.1

הנביא ישעיהו שב בשמחה אל המלך ובפיו מילות העידוד והתקווה מאת ה’. לאחר שהורה על הנחת ״דבלת תאנים״ על האיבר החולה של המלך, הוא נשא באוזניו את מסר החסד, האהבה והעזרה של ה’. כמו משה בארץ מדיין, כמו גדעון בנוכחות מלאך ה’, כמו אלישע לפני עליית רבו לשמיים - כך התחנן חזקיהו לקבל אות כלשהו שיוכיח כי המסר שקיבל ניתן מן השמיים. הוא שאל את הנביא: ״מה אות כי ירפא יהוה לי ועליתי ביום השלישי בית יהוה?״ הנביא השיב: ״זה לך האות מאת יהוה, כי יעשה יהוה את הדבר אשר דיבר: הלך הצל עשר מעלות, אם ישוב עשר מעלות.״ חזקיהו השיב: ״נקל לצל לנטות עשר מעלות; לא כי ישוב הצל אחורנית עשר מעלות.״ PK 178.2

רק דרך התערבות ישירה מיד ה’ יוכל הצל בשעון השמש לשוב אחורנית עשר מעלות; זה יהיה האות שיוכיח לחזקיהו כי ה’ שמע את תפילתו ונעתר לתחינתו. PK 178.3

לפיכך, ״ויקרא ישעיהו הנביא אל יהוה; וישב אות הצל במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחורנית, עשר מעלות״ (פסוקים 11-8). PK 178.4

לאחר שהחלים ושב לאיתנו הביע מלך יהודה את הכרת תודתו במזמור הודיה על חסדי ה’, ונשבע לבלות את שארית חייו בשירותו של מלך מלכי המלכים, ולשרתו בכל ליבו ומאודו. הודאתו מלאת הכרת התודה על רחמי ה’ כלפיו מהווה מקור השראה לכל מי שחפצים לחיות את חייהם למען תהילת בוראם. PK 178.5

״אני אמרתי, בדמי ימי אלכה, בשערי שאול;
פוקדתי, יתר שנותיי. אמרתי לא אראה יה, יה בארץ החיים;
לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל.
“דורי, ניסע ונגלה מיני, באוהל רעי;
קיפדתי באורג חיי מדלה יבצעני, מיום עד לילה תשלימני.
שיויתי עד בוקר כארי, כן ישבר על עצמותי.
“מיום עד לילה, תשלימני.
כסוס עגור כן אצפצף, אהגה כיונה;
דלו עיני למרום, אדוני עשרה לי ערבני.
מה אדבר? ואמר לי, והוא עשה: אדדה כל שנותי על מר נפשי.”
“אדוני, עליהם יחיו; ולכל בהן חיי רוחי, ותחלימני והחיני. הנה לשלום, מר לי מר;
ואתה חשקת נפשי, משחת בלי, כי השלכת חרי כוך, כל חטאי.
כי לא שאול תודך, מות יהללך;
לא ישברו יורדי בור אל אמיתך.
חי חי הוא יודך, כמוני היום;
אב לבנים, יודיע אל אמיתך.
“יהוה להושיעני, ונגנותי ננגן כל ימי חיינו על בית יהוה” (ישעיה ל״ח 20-10). PK 178.6

בעמקים הפוריים של נהר הפרת ונהר החידקל שכן עם קדום, שעל אף שהיה נתון באותם ימים תחת שלטון אשור, נגזר גורלו למשול על העולם. בקרב עם זה חיו חכמים שהתעמקו בתורת האסטרונומיה; כאשר הבחינו כי הצל על שעון השמש סב אחורנית עשר מעלות, הם השתאו מן הפלא. כאשר נודע למרידןז מלכם על הנס שהתחולל למען חזקיהו מלך יהודה, כאות לכך שאלוהי השמיים חס על חייו והעניק לו הזדמנות נוספת, הוא שלח אל חזקיהו שליחים. הוא רצה לברכו על החלמתו וללמוד ממנו רבות ככל האפשר על האל שחולל נס כביר כזה. PK 179.1

ביקורם של שליחים אלה מטעמו של מלך מארץ רחוקה, העניק לחזקיהו הזדמנות לפאר את אלוהים חיים. באיזו קלות יכול היה לספר להם על אלוהים, בורא הבריאה, שבזכות חסדו ורחמיו ניצלו חייו לאחר שאפסו כל תקוותיו! אילו שינויים כבירים היו עשויים להתחולל אילו מחפשי אמת אלה מבבל היו לומדים על שלטונו הריבוני של אלוהים חיים! PK 179.2

ואולם, גאווה ויהירות אחזו בליבו של חזקיהו. מתוך רצון להתפאר בכבוד עושרו ולרומם את עצמו, הוא חשף בפני עיניים חמדניות את האוצרות שה׳ העשיר בהם את עמו. הוא הראה להם ״את בית נכותוה, את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב ואת כל בית כליו, ואת כל אשר נמצא באוצרותיו: לא היה דבר, אשר לא הראם חזקיהו בביתו ובכל ממשלתו״ (ישעיה ל״ט 2). PK 179.3

חזקיהו עשה זאת לא כדי להלל את ה׳, אלא כדי לרומם את עצמו בעיני השרים הזרים. הוא לא עצר כדי לתת את הדעת על כך שהיו אלה נציגיה של אומה חזקה, שלא יראה מה׳ ולא אהבה את ה׳, וכי לא היה זה נבון מצידו לחשוף בפניהם את אוצרותיה החומריים של ארצו. PK 179.4

ביקורם של שליחי המלך אצל חזקיהו שימש מבחן להכרת תודתו ולחסידותו, ככתוב: ״וכן במליצי שרי בבל, המשלחים עליו לדרוש המופת אשר היה בארץ, עזבו האלוהים, לנסותו, לדעת כל בלבבו״ (דהי״ב ל״ב 31). אילו ניצל חזקיהו את ההזדמנות שניתנה לו כדי להעיד בפני השליחים על גבורתו, טובו, חסדו וחמלתו של אלוהי ישראל, או אז הדיווח שהם היו מוסרים למלכם היה כקרן אור המפלחת את האפילה. אך חזקיהו רומם את עצמו מעל ה׳ אלוהי צבאות, ככתוב: “ולא כגמול עליו השיב יחזקיהו, כי גבה לבו...” (פס, 25). PK 179.5

תוצאות מעשהו של חזקיהו היו הרות אסון. לישעיהו התגלה כי עם שובם לבבל מסרו השליחים דיווח מפורט על האוצרות שראו ביהודה, וכי מלך בבל ויועציו זממו להעשיר את ארצם באוצרות ירושלים. חטאו של חזקיהו היה חמור, ולפיכך, “ויהי עליו קצף, ועל יהודה וירושלים.” (פס׳ 25). PK 180.1

“ויבא ישעיהו הנביא אל המלך חזקיהו; ויאמר אליו: ׳מה אמרו האנשים האלה, ומאין יבואו אליך?׳ ויאמר חזקיהו: ׳מארץ רחוקה באו אלי מבבל.׳ ויאמר: ׳מה ראו בביתך?׳ ויאמר חזקיהו: ׳את כל אשר בביתי ראו, לא היה דבר אשר לא הראיתים באוצרותי.׳ PK 180.2

“ויאמר ישעיהו אל חזקיהו: ׳שמע דבר יהוה צבאות: הנה ימים באים, ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה, בבל. לא יוותר דבר, אמר יהוה. ומבניך אשר יצאו ממך, אשר תוליד, יקחו; והיו סריסים בהיכל מלך בבל.׳ PK 180.3

״ויאמר חזקיהו אל ישעיהו: ‘טוב דבר יהוה אשר דיברת״ (ישעיה לט 8-3). PK 180.4

בלב מלא חרטה “ויכנע יחזקיהו בגובה ליבו, הוא ויושבי ירושלים; ולא בא עליהם קצף יהוה, בימי יחזקיהו” (דהי“ב ל“ב 26). ואולם, זרע הרוע כבר נטמן, ובבוא העת הוא יצמח ויניב קציר של הרס וחורבן. בשארית חייו נהנה מלך יהודה משגשוג רב, וזאת בזכות החלטתו הנחושה לתקן את עוולות העבר ולהביא כבוד לשמו של ה׳ אלוהים שאותו שירת. ואולם, אמונתו נבחנה במבחנים קשים, והוא עתיד ללמוד כי רק אם יתלה את מבטחו בה׳ בכל ליבו ומאודו, יוכל לקוות לניצחון על כוחות החושך שזממו להביא עליו את אובדנו ולהמיט את חורבנו המוחלט של עמו. PK 180.5

בסיפור כישלונו של חזקיהו לבצע נאמנה את תפקידו בעת ביקורם של שליחי מלך בבל, טמון לקח חשוב בעבור כולנו. עלינו להתאמץ לספר, יותר מאשר בעבר, על פרקי חיינו היקרים, ולהעיד על חסדיו, רחמיו ואהבתו של אלוהים, ועל עומק אהבתו העזה של המושיע, שאין לה אח ורע. כאשר ליבנו ומוחו רוויים באהבת ה׳, לא יקשה עלינו לחלוק את התובנות הרוחניות שקיבלנו. מחשבות ברומו של עולם, שאיפות נאצלות, תובנות בהירות של האמת, מטרות חסרות אנוכיות, כמיהות לחיי חסידות וקדושה - כל אלה יובעו במילים שיחשפו את טיבו של האוצר הכמוס בליבנו. PK 180.6

האנשים הנמצאים בחברתנו מדי יום זקוקים לעזרתנו ולהדרכתנו. ייתכן שהם שרויים בהלך רוח כזה, שמילה אחת שנאמר להם בזמן הנכון ובמקום הנכון תקלע למטרה ותדבר לליבם. מחר, אחדים מהם עלולים להימצא במקום שבו לא ניתן יהיה לעולם להגיע אליהם. לכן, חשוב שנבחן איזו השפעה יש לנו על אחינו למסע בעולם הזה. PK 180.7

כל יום גדוש מחויבויות וחובות שעלינו למלא. מדי יום, מילותינו ומעשינו משפיעים על האנשים הנמצאים בחברתנו. כמה גדול הצורך להיזהר במוצא פינו ולשמור בדריכות על צעדינו! תנועה פזיזה אחת, צעד נמהר אחד, ונחשולי הגלים הגואים של פיתויי העולם הזה עלולים לסחוף את הנשמה, להסיטה מדרך הישר ולדרדר אותה לתהום. נבצר מאיתנו לקחת את המחשבות שכבר זרענו בלב הזולת; במידה שהיו אלה מחשבות רעות, ייתכן שעוררנו בחייהם שרשרת נסיבות, גל גואה של רוע, שאין בכוחנו לעצור. PK 181.1

מאידך, אם נצליח בעזרת המופת שלנו לסייע לאחרים לפתח עקרונות טובים, הרי שנעניק להם את הכוח לחולל טוב בעולם. ואז, הם בתורם ישפיעו לטובה על אנשים אחרים. וכך, רבבות בני אדם ייעזרו דרך השפעתנו, על אף שאנו איננו מודעים לה. תלמיד אמיתי של המשיח מחזק את מטרותיהם הטובות של האנשים הסובבים אותו. הוא חושף בפני עולם כופר המאוהב בחטא את גבורת חסדו של ה׳ ואת אופיו כליל השלמות. PK 181.2