הדרך אל המשיח

פרק י”.א - הזכות הטמונה בתפילה

אלוהים מדבר אלינו באמצעות הטבע, ההתגלות, יד ההשגחה וכוח ההשפעה של רוח הקודש. אך אין די בהם; עלינו לשפוך את ליבנו בפניו. עלינו לתקשר עם אבינו שבשמיים כדי לנחול חיים רוחניים ולאזור כוחות רוחניים. עלינו לחשוב עליו, להגות בו ובמעשיו, בחסדיו, בברכותיו; אך זו אינה ״תקשורת״ עם אלוהים במלוא מובן המילה. אם ברצוננו לתקשר עם אלוהים, עלינו לשוחח איתו, לספר לו על עצמנו ועל חיינו. הה 79.1

כשאנו מתפללים, אנו פותחים את ליבנו לאלוהים; אנו שופכים את ליבנו בפניו כשם שאנו נוהגים עם חבר. לא שהדבר נחוץ כדי ליידע את אלוהים על מצבנו, אלא כדי לאפשר לנו לקבל אותו. תפילה אינה מורידה את אלוהים אלינו, אלא מרוממת אותנו אליו. הה 79.2

בשעה שישוע חי עלי אדמות, הוא לימד את תלמידיו כיצד להתפלל. הוא הנחה אותם להציג את צורכיהם היומיומיים לפני ה’, ולשים בו את כל מבטחם. ההבטחה שנתן להם בדבר קבלת תחינותיהם בידי ה’, מהווה אישוש גם לגבינו. הה 79.3

בשעה שישוע חי בקרב בני האדם, הוא עסק לעיתים קרובות בתפילה. מושיענו הזדהה עם הצרכים ועם החולשות שלנו, וחווה אותם על בשרו. לכן, הוא שב והפציר באביו שבשמיים לאזור אותו בכוחות רעננים, כדי שיוכל לצאת למשימתו אזור בכוחות חדשים, ולהצליח בהתמודדות עם הקשיים והניסיונות שיבואו עליו. ישוע הוא המופת שלנו. הוא אחינו לכל חולשותינו, שכן הוא ״התנסה בכל כמונו״. (עבר’ ד’ 15); אבל משום שהמשיח היה חף מפשע, הוא נרתע באופן טבעי מן הרע; הוא נשא סבל, קשיים וייסורי נפש בעולמנו השרוי בחטא. בתור בשר ודם הוא ראה בתפילה הכרח וזכות. הוא מצא נחמה ושמחה בהתחברות עם אביו שבשמיים. ואם מושיע האנושות, בן האלוהים, חש בצורך בתפילה, על אחת כמה וכמה אנו, בני התמותה החוטאים והחלשים; אדרבא, אנו אמורים לחוש צורך בתפילה יוקדת מתמדת. הה 79.4

אבינו שבשמיים ממתין כדי להרעיף עלינו את מלוא ברכותיו. זוהי זכותנו לגמוע מלוא הפה ממעיין אהבתו העצומה. פלא שאנחנו ממעיטים כל כך בתפילה! אלוהים מוכן ומזומן להקשיב לתפילות כנות מפיותיהם של הענווים בילדיו, ולמרות זאת, רבים מאיתנו אינם ששים לשטוח לפני ה’ את בקשותיהם וצורכיהם. מה יחשבו מלאכי השמיים על בני האדם האומללים וחסרי האונים, הנתונים תמיד תחת ניסיונות ומבחנים, בשעה שליבו של אלוהים הגדוש אהבה אינסופית, עורג אליהם ומוכן להעניק להם הרבה יותר ממה שהם יכולים או חושבים לבקש, ואף על פי כן, הם מקמצים בתפילותיהם ואמונתם חלשה כל כך? מלאכי השמיים אוהבים להשתחוות לפני אלוהים; הם אוהבים לשרות בנוכחותו. הם רואים בהתחברות עם אלוהים את מקור שמחתם הרבה ביותר. ואף על פי כן, דומה שילדי האדמה, אשר זקוקים נואשות לעזרה שרק ה’ יכול להעניק להם, שמחים לחיות את חייהם ללא אורה של רוח הקודש, ללא התחברות עם שכינתו. הה 80.1

אפילת הרוע אופפת את כל בני האדם המזניחים את התפילה. הפיתויים שהמדיח לוחש באוזניהם מדיחים אותם לחטוא; וזאת משום שהם אינם משתמשים בזכויות שאלוהים העניק להם, הטמונות בתפילות שעליהם לשטוח בפניו. מדוע שבניו ובנותיו של האל ימאנו להתפלל, כשהתפילה היא המפתח שבעזרתו פותחת האמונה את בית האוצר השמיימי, שבו צפונים משאבים עצומים של יכולות אינסופיות? ללא תפילה בלתי פוסקת ועמידה ערנית על המשמר, אנו עלולים להפוך אדישים ולסטות מן הדרך הנכונה. האויב מבקש ללא הרף לחסום את הדרך אל הכפורת במקדש של מעלה, וזאת כדי למנוע מאיתנו לזכות, באמצעות תחינה כנה ואמונה אמיתית, בחסד ה’, ולהיאזר בגבורה כדי לגבור על פיתויים. הה 80.2

ישנם מצבים מסוימים שבהם אנו עשויים לצפות שאלוהים ישמע ויענה לתפילותינו. אחד הראשונים בהם הוא כאשר התחושה שאנו נזקקים לעזרה נובעת מאלוהים. ה’ הבטיח: ״כי אצק מים על צמא, ונוזלים על יבשה.״ (ישעיהו מ״ד 3). אנשים העורגים לאלוהים, אנשים הרעבים וצמאים לצדקתו, יכולים לדעת בוודאות שהם ירוו בה. ליבם חייב להיות פתוח להשפעתה של רוח הקודש, אחרת הם לא יוכלו לנחול את ברכות ה’. הה 81.1

הצורך העצום שלנו הוא כשלעצמו טיעון המסנגר עלינו באופן משכנע ביותר. אבל עלינו לחפש אחרי ה’ כדי שהוא ימלא את כל הצרכים שלנו. אלוהים אומר: ״בקשו וינתן לכם.״ בנוסף, כתוב: ״הוא אשר לא חשך את בנו שלו, אלא מסר אותו בעד כולנו, האם לא יעניק לנו איתו את הכל?״ (מתי ז’ 7; אל הרומים ח’ 32). הה 81.2

אם נוקיר את יצר הרע השוכן בליבנו, אם נתמיד בביצוע חטא כלשהו בכוונה תחילה, ה’ לא ישמע אותנו; אבל תפילה הנובעת מנשמה גדושת חרטה, המכה על חטא, תתקבל תמיד. לאחר שתיקנו את כל העוולות שעשינו, נוכל להאמין שאלוהים יענה לתחינותינו. לא נוכל לעולם להיות ראויים לחסד ה’ בזכות הערך שלנו; ערכו הרב של ישוע הוא זה שמושיע אותנו, דם כפרתו הוא זה שמטהר אותנו; ואולם, החובה לציית לתנאי שה’ הציב לגבי קבלתו אותנו, מוטלת עלינו. הה 81.3

אמונה היא היבט נוסף של תפילה הנושאת גמול טוב. ״כל הקרב אל אלוהים צריך להאמין שהוא קיים והוא נותן גמול לדורשיו.״ (אל העברים י״א 6). ישוע אמר לתלמידיו: ״כל מה שתבקשו בתפילה - האמינו שקיבלתם אותו, ויהיה לכם.״ (מרקוס י״א 24). האם אנו מאמינים לו ובוטחים בהבטחתו? הה 81.4

הבטחת ה’ היא רחבה ובלתי מוגבלת, והמבטיח נאמן למלא את הבטחותיו. כאשר איננו מקבלים את הדברים שביקשנו ברגע שביקשנו אותם, אנו ממשיכים להאמין שה’ שומע את תפילותינו ויענה עליהן. אבל אנו כל כך טועים וקצרי רואי, שלפעמים אנו מבקשים דברים שאינם לטובתנו; אבינו שבשמיים יענה באהבה על תפילותינו בכך שיעניק לנו את הדבר שישמש לנו לתועלת הגדולה ביותר; את מה שהיינו משתוקקים לקבל לו יכולנו לראות את הדברים כהווייתם, כפי שהוא רואה אותם, בעזרת האור האלוהי. אבל כשנדמה לנו שתפילותינו אינן נענות, עלינו לדבוק בהבטחת ה’; שכן שעת המענה לתפילותינו בוא תבוא, ואנו ננחל את הברכה שאנו זקוקים לה. אולם הטענה שתפילה תיענה תמיד בדיוק בדרך שציפינו לה, ושנקבל בדיוק את מה שאנו משתוקקים לו, אינה אלא יומרה. אלוהים חכם מכדי לטעות, וטוב מכדי למנוע כל טוב מחסידיו הפוסעים בדרך הישר. לכן, אל תחששו לבטוח בו, גם כשאינכם מקבלים תשובה מיידית לתפילותיכם. ביטחו בהבטחתו הוודאית: ״בקשו ויינתן לכם.״ הה 82.1

אם נקשיב לקולם של הספקות והפחדים שלנו, או ננסה לפתור דברים שאיננו יכולים לראות בבהירות ללא אמונה, המבוכה והבלבול שלנו רק ילכו ויתגברו. אבל אם נבוא לאלוהים כמו שאנחנו, עם חוסר האונים והתלותיות שלנו, ונשטח לפניו את בקשותינו בלב עניו ובאמון מלא, ה’ בעל הידע האינסופי, שעינו צופה על כל הבריאה כולה, המושל על הכול באמצעות רצונו ודברו, ייאות להקשיב לזעקת ליבנו, ויאיר את לבבותינו באורו. באמצעות תפילה כנה אנו מתחברים עם דעת האלוהים האינסופי. ייתכן שבאותה השעה לא תהיה לנו ראיה חותכת לכך שפניו של גואלנו מוטים כלפינו בחמלה ובאהבה, אבל זוהי האמת לאמיתה. ייתכן שלא נחוש את מגעו באופן מוחשי, אבל ידו נחה עלינו באהבה ובחמלה מלאת רוך. הה 82.2

בבואנו לבקש חסד וברכה מאלוהים, עלינו לבוא לפניו ברוח של אהבה ומחילה בליבנו. כיצד נוכל להתפלל: ״סלח לנו על חטאינו כפי שסולחים גם אנחנו לחוטאים לנו״, ובעת ובעונה אחת לדבוק ברוח של חוסר סליחה? (מתי ו’ 12). אם אנו מצפים שתפילותינו ייענו, עלינו לסלוח לזולת באותה המידה שבה אנו מצפים שימחל לנו. הה 82.3

התמדה בתפילה היא תנאי לקבלת מענה לתפילותינו. עלינו להתפלל תמיד כדי לגדול באמונה ובהתנסות. עלינו להתמיד בתפילה, ולהתפלל בלב מלא הודיה, ככתוב: “התמידו בתפלה ושיקדו בה בהודיה.״ (אל הרומים י״ב 12; אל הקולוסים ד’ 2). שמעון כיפא מאיץ במאמינים: ״היוו מפוכחים, והיו ערים להתפלל.״ (איגרת פטרוס הראשונה ד’ 7). שאול מייעץ לנו: “בכל דבר הציגו משאלותיכם לאלוהים בתפילה ובתחנונים ובהודיה.״ (אל הפיליפים ד’ 6). יהודה אומר: ״ואתם, אהובי... התפללו לרוח הקודש. שמרו את עצמכם באהבת האלוהים.״ (איגרת יהודה, פסוקים 20, 21). תפילה מתמדת היא החיבור הרצוף של הנשמה עם ה’, המביא לכך שחיים נובעים מאלוהים לתוך חיינו, וטהרה וקדושה נובעים מחיינו בחזרה לאלוהים. הה 83.1

עלינו לשקוד על התפילה. אל תיתנו לדבר לעכב אתכם. עשו כל מאמץ כדי לשמור שהדרך בין נשמתכם לישוע תהיה תמיד פתוחה. נצלו כל הזדמנות כדי ללכת למקום שבו נהוג להתפלל. אנשים המבקשים בכל ליבם ליצור קשר עם אלוהים יהיו נוכחים באסיפת תפילה, נאמנים לביצוע חובתם ומשתוקקים לקטוף את כל הפירות שיוכלו להשיג. הם ינצלו כל הזדמנות כדי לשים את עצמם במקום שבו יוכלו לקבל את קרני האור השמימי. הה 83.2

עלינו להתפלל בחוג משפחתנו, והעיקר, לא להזניח את התפילה האישית הנישאת בסתר, שכן היא זו שמזינה את חיי הנשמה. הנשמה לא תוכל לפרוח ולשגשג כל עוד אנו זונחים את התפילה. אין די בתפילה משפחתית או בתפילה בציבור. בד’ אמותיה תהיה הנשמה חשופה לעינו הבוחנת של אלוהים. תפילה שנישאת בסתר, תישמע אך ורק בידי אלוהים המקשיב לתפילות. שום אוזן סקרנית אינה אמורה להאזין למשא התחינות שלנו. בשעת תפילה חשאית, הנשמה תהיה חופשייה מהשפעות חיצוניות ומהתרגשות. בשלווה, ובה בעת בלהט, היא תחפש אחר אלוהים. מתוק ואיתן יהיה כוח הגבורה שינבע מה’, וה’ הרואה בסתר, שאוזנו פקוחה תמיד לשמוע תפילות הנובעות מן הלב, יקשיב לתפילותינו ויענה לנו. באמצעות אמונה שקטה ופשוטה, הנשמה תתחבר עם אלוהים ותאסוף לעצמה קרני אור אלוהי כדי להתחזק ולהתגבר במאבק עם השטן. אלוהים הוא מעוז כוחנו. הה 83.3

התפללו בחדרכם, ובשעה שתעסקו במלאכת יומכם, הניחו ללבכם להינשא לעיתים קרובות בתפילה אל אלוהים. בדרך זו חנוך התהלך עם האלוהים. תפילות דוממות אלה עולות השמיימה כמו קטורת יקרה היוקדת לפני כס הכבוד והחסד. השטן אינו יכול לגבור על אדם שליבו נתון תמיד לאלוהים. הה 84.1

אין זמן או מקום שאינם מתאימים להעלאת תפילה לאלוהים. אין דבר שיכול למנוע מאיתנו לשאת את ליבנו אל השמיים ברוח של תפילה נלהבת. בקרב ההמונים ברחוב, בעיצומה של עבודה או סגירת עסקה, עלינו לשגר תחינה אל אלוהינו, ולהפציר בו להעניק לנו את הנחייתו, כפי שעשה נחמיה בשעה שהציג את בקשתו לפני המלך ארתחשסתא. מקום להתייחדות עם ה’ עשוי להימצא לנו בכל אשר נלך. עלינו לשמור את דלת ליבנו פתוחה לרווחה, ולהזמין תמיד את ישוע להיכנס ולשכון בו כאורחה השמימי של הנשמה. הה 84.2

למרות אווירת השחיתות והרוע האופפת אותנו, עלינו להקפיד לא לנשום את אדיה הרעילים, אלא לחיות באוויר הצלול והטהור של השמיים. עלינו להגיף את הדלת בפני מחשבות ודמיונות לא טהורים באמצעות תפילה אמיתית, שתרומם את הנשמה אל נוכחות האלוהים. מי שליבם פתוח לברכת האל ולעזרתו, יתהלכו באווירה קדושה יותר מזו השוררת בעולם, ויימצאו בהתחברות מתמדת עם השמיים. הה 84.3

עלינו להחזיק בדעות ברורות יותר על ישוע, ולהבין באופן מלא יותר את ערכם של דברי הנצח. יופייה של הקדושה אמור לגדוש את לבבותיהם של ילדי האלוהים. אך כדי שזה יקרה, עלינו לחפש אחר התגלויות אלוהיות של מלכות השמיים. הה 84.4

הניחו לנשמה להתארך ולהתקרב לשמיים, כדי שתוכל לזכות במשב רוח מרענן מאוויר השמיים מיד אלוהים. אם נשמור על קרבה רבה לאלוהים, בשעת מבחן לא צפוי מחשבותינו יפנו אליו בטבעיות בדומה לפרח הפונה אל השמש. הה 85.1

הציגו בפני אלוהים את צורכיכם, דאגותיכם ופחדיכם, ושתפו אותו בשמחתכם ובצערכם. אינכם יכולים להעיק עליו; אינכם יכולים להתיש אותו. הוא, שיודע את מספר שערות ראשכם, אינו אדיש לצורכיהם של ילדיו. ״כי רחום וחנון יהוה.״ (איגרת יעקב ה’ 11). הצער שלנו, ואפילו הדרכים שבהן אנו מבטאים אותו, נוגעים בליבו האוהב. הביאו אליו כל דבר שמבלבל אתכם או מביך אתכם. דבר אינו כבד מכפי שיוכל לשאתו, שכן ה’ מקיים את כל העולמות ומנהל את כל ענייני היקום. אף דבר העלול להטריד את שלוותנו אינו פעוט בעיניו מכדי שיבחין בו. אין שום פרק בחיינו שהוא אפל מדי מכדי שיעיין בו. אין שום קושי או תסבוכת שהם קשים מכדי שיפתור אותם. שום אסון לא יפקוד את הה 85.2

הפחותים שבבניו, שום חרדה לא תטריד את הנשמה, שום שמחה לא תצהל בלב, שום תפילה כנה לא תצא מדל שפתינו, בלי שאבינו שבשמים יבחין בהם, או יגלה בהם עניין מיידי. שכן, הוא “הרפא, לשבורי לב; ומחבש, לעצבותם.” (תהילים קמ״ז 3). הה 85.3

הקשר של אלוהים עם כל נשמה ונשמה הוא שונה, מלא ובלעדי, כאילו אין שום נשמה אחרת עלי אדמות שהוא יכול לדאוג לה; כאילו אין שום נשמה אחרת שלמענה הוא נתן את בנו האהוב. הה 85.4

ישוע אמר : ״ביום וההוא תבקשו בשמי ואינני אומר לכם שאני אעתיר לאב בעדכם, שכן האב עצמו אוהב אתכם.״ ״אני בחרתי בכם... וכל אשר תבקשו מהאב בשמי הוא יתן לכם.״ (יוחנן ט״ז 26, 27; ט״ו 16). אבל תפילה בשמו של ישוע היא הרבה יותר מאזכור שמו בתחילת ובאחרית התפילה. עלינו להתפלל לפי מחשבתו ורוחו של ישוע, מתוך אמונה בהבטחותיו, הסתמכות על חסדו ועשיית פעליו. הה 85.5

אלוהים אינו חפץ שאיש מאיתנו יהפוך לנזיר או למתבודד שיפרוש מהעולם כדי להקדיש את עצמו לעבודת ה’. תלמיד המשיח חייב לחיות את חייו כמו המשיח - בין ההר להמון. מי שאינו עושה דבר זולת תפילה, יחדל במהרה להתפלל, או שתפילותיו יהפכו לשגרה טקסית יבשה. כשבני האדם מוציאים את עצמם מן החברה, מתרחקים מאווירת העזרה ההדדית המשיחית ומתחמקים מנשיאת משאות הזולת, כשהם חדלים לעמול בחריצות והתלהבות למען האדון ישוע, שעמל בחריצות והתלהבות למענם, הם מאבדים את התוכן של התפילה, ואז לא נשאר להם דבר שמעודד אותם להתמסר לה’. תפילותיהם הופכות להיות אישיות ואנוכיות.הם אינם מסוגלים להתפללעלצורכיהאנושות או למען חיזוק מלכות המשיח, או להפציר לקבל כוח שבאמצעותו יוכלו לפעול. הה 86.1

אם נזניח את זכות ההתחברות, המסייעת לנו לחזק ולעודד איש את רעהו בשירות האל, נסבול אובדן. האמיתות מדבר ה’ יאבדו את חיותן וחשיבותן בחיינו. לבבותינו יחדלו להיות מוארים באורן, ולא יתעוררו עוד בידי השפעתן המקדשת, ואנו נלך ונדעך רוחנית. בשל העדר אהדה איש לאחיו, ההתחברות שלנו תלקה בחסר, ואנו נפסיד רבות. כל מאמין המסתגר בד’ אמותיו ושומר את עצמו לעצמו, אינו ממלא את התפקיד שאלוהים יעד לו. טיפוח הולם של כישורינו החברתיים יעורר בנו תחושת אהדה כלפי הזולת, וישמש אמצעי להתפתחות והתחזקות בשירות ה’. הה 86.2

אם המשיחיים יתרועעו יחדיו, יספרו איש לרעהו על אהבת האל וישוחחו על האמיתות היקרות של הגאולה, לבבותיהם יתרעננו, והם ירעננו איש את רעהו. מדי יום נוכל ללמוד דברים נוספים על אבינו שבשמיים ולחוות מחדש את חסדו; או אז נשתוקק לדבר על אהבתו; כשנעשה זאת, ליבנו יתחמם ויתעודד. אם נחשוב על ישוע ונשוחח יותר על אודותיו, ופחות על עצמנו, נזכה לחוות את נוכחותו במידה רבה יותר. הה 86.3

אם נחשוב על אלוהים בכל פעם שניווכח בדאגתו אלינו, נהגה בו תמיד ונתענג לשוחח עליו ולדבר בשבחו. אנו מדברים על דברים גשמיים מפני שהם מעניינים אותנו. אנו מדברים על חברינו מפני שאנו אוהבים אותם; שמחתנו וצערנו קשורים בהם. ואולם, יש לנו סיבה הרבה יותר גדולה, גדולה עד הנצח, לאהוב את אלוהים, מאשר את ידידינו עלי אדמות; לשים את אלוהים בראש מעיינינו, לדבר על טובו וחסדו ולספר על גבורתו. כל אלה אמורים להיות הדבר הכי טבעי בעולם מבחינתנו. המתנות היקרות שאלוהים הרעיף עלינו לא נועדו להעסיק את מחשבותינו ואהבתנו עד כדי כך שלא יהיה לנו דבר לתת לו; הן מהוות בעבורנו תזכורת מתמדת לאלוהים, וקושרות אותנו בעבותות של אהבה והכרת תודה לגומל החסדים השמימי שלנו. אנו שוכנים קרוב מדי לפני האדמה. הבה נישא את עינינו אל דלתו הפתוחה של ההיכל השמימי, שם זורח אורו של כבוד האלוהים מפניו של המשיח, אשר ״הוא גם יכול להושיע לנצח את הבאים לאלוהים דרכו.״ (אל העברים ז’ 25). עלינו לשבח יותר את ה’ על ״חסדיו, ונפלאותיו, לבני אדם.״ (תהילים ק״ז 8). התפילות שלנו אינן אמורות להיות מורכבות אך ורק מבקשות וקבלת מענה. הבה נחדל להגות תמיד בצרכים שלנו; הבה נתחיל לחשוב על הברכות שקיבלנו. איננו מתפללים לעולם יותר מדי, אבל אנו מקמצים במתן תודה לאלוהים. חסדי ה’ מורעפים עלינו ללא הרף, אבל כמה פעוטה היא הכרת התודה שלנו, כמה מעט אנו מהללים את ה’ על כל פעליו בעבורנו. הה 86.4

ה’ הפציר בבני ישראל לשמוח בברכותיו בשעה שייאספו לעבודת ה’: ״ואכלתם שם, לפני יהוה אלהיכם, ושמחתם בכל משלח ידכם, אתם ובתיכם, אשר ברכך, יהוה אלהיך.״ (דברים י״ב 7). כל מה שאנו עושים למען תהילת האל, עלינו לעשות בשמחה ובשירת הלל והודיה, ולא בעצב ודכדוך. הה 87.1

אלוהינו הוא אב רחמן ורך. איננו אמורים לראות בשירות ה’ מטלה מדכדכת ומעיקה, להיפך, להלל את ה’ וליטול חלק במלאכתו אמורים להיות תענוג לאדם המאמין. אלוהים אינו חפץ שילדיו, שזכו בתשועה כבירה כל כך מידיו, יתנהגו כאילו הוא מפקח קפדן וקשוח. הוא ידידם הטוב ביותר; כשהם סוגדים לו, הוא מצפה לבלות בחברתם, לברך אותם ולנחם אותם, ולמלא את לבותיהם בשמחה ובאהבה. ה’ חפץ שילדיו יתנחמו בשירות ה’ ויתענגו על מלאכתם בשירותו, ולא יראו בה מטלה קשה. הוא חפץ שכל בני האדם הבאים לעבוד אותו, יעזבו את נוכחותו עם מחשבות יקרות על אהבתו ודאגתו, כדי שיוכלו להתעודד ולשמוח בכל מטלות חיי היומיום, כדי שיאזרו בחסד וינהגו בנאמנות וביושר בכל מעשיהם. הה 87.2

עלינו להתאסף סביב למזבח הישועה. המשיח ופועלו עלי אדמות, מותו, תחייתו וביאתו השנייה, אמורים לשמש נושא להגות ולשיחה שלנו, ולמלא את לבחנו בשמחה הרבה ביותר. עלינו לשמור בזיכרוננו כל ברכה שקיבלנו מאלוהים, וכל אימת שניווכח באהבתו הגדולה, עלינו להיות מוכנים להפקיד כל דבר בידיו של המושיע, שנתן את חייו בעבורנו. הה 88.1

הנשמה תנסוק מעלה על כנפי ההלל ותתקרב לשמיים. מלאכי השמיים סוגדים לאלוהים באמצעות שירה ומוזיקה בחצרות ההיכל השמימי; כשאנו מביעים את הכרת התודה שלנו, אנו מתקרבים לסגידתם של צבאות השמיים. ״זובח תודה, יכבדנני״ (תהילים נ’ 23). הבה נבוא לפני בוראנו בשמחה יוקדת וב״תודה וקול זמרה.״ (ישעיהו נ״א 3). הה 88.2